בעיירה קטנה התגורר יהודי שאימץ לעצמו תרנגולת מחמד. הוא אהב אותה אהבת נפש, טיפח אותה, סירק אותה, רחץ אותה וקישט את נוצותיה בשלל צבעים וחרוזים. היא הייתה עבורו התרנגולת הכי יפה בעולם.
באחד מימי חודש תשרי נעלמה התרנגולת. היהודי חיפש אותה בכל מקום ולא מצא.
ואז עלה במוחו רעיון: מאחר שאלו עשרת ימי תשובה וכולם עושים כפרות, אולי מישהו אימץ את התרנגולת היפה שלו לכפרה… הוא ניגש לביתו של השוחט המקומי ועמד בפתח, וכל תרנגולת שנכנסה פנימה זכתה לבדיקה מעמיקה.
אחרי כמה שעות הוא פתאום זיהה את התרנגולת שלו קשורה היטב ונמצאת בידיים של אחד מתושבי העיירה, אלא שהתרנגולת כבר הייתה מרוטת נוצות, ואי אפשר היה להבחין בשום הבדל בינה לבין תרנגולות אחרות. אבל האיש טען בתוקף, על פי טביעת עין, שזו התרנגולת שלו משכבר הימים.
בעל האבדה גרר את האיש לביתו של הרב המקומי, ושניהם עומדים מול הרב וצועקים: "כולה שלי".
הרב הבין את עומק הבעיה, כאשר הסימנים שאפיינו את התרנגולת נעלמו. הוא ביקש לשחרר את התרנגולת מכבליה, להעמיד אותה במרכז החדר, כששני בעלי הדין עומדים כל אחד בפינה אחרת, ועכשיו נראה לאן תפנה התרנגולת…
ואכן, אך שוחררה מכבליה, מיהרה התרנגולת ורצה לבעליה המקוריים, והלה קיבל אותה באהבה גדולה.
*
אפשר כבר להריח את ריח הפסח המתקרב, אנחנו ממש קרובים לחג החירות הגדול שלנו. וזה הזמן להכין את עצמנו, יחד עם כל הניקיונות וההכנות, לנקות את הלב ולהבין מה משמעות החירות.
הרבי מרוז'ין מסביר על פי המשל הזה דבר עמוק:
כשבני ישראל היו במצרים, הם היו שקועים בתוך התרבות המצרית, עד שנאמר עליהם: "הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה". כל הסימנים החיצוניים נעלמו. קשה מאוד לזהות שזהו עם ישראל, הצאצאים של אברהם, יצחק ויעקב שאמורים להמשיך את ברית האהבה עם הקב"ה.
ומה עשה הקב"ה, כדי שאפשר יהיה באמת לראות את האיכות הפנימית של עם ישראל?
הוא הסיר מהם את הכבלים והוציא אותם לחירות.
וכמה לא מפתיע שדווקא מתוך החירות שהם קיבלו במתנה, חופשיים משעבוד בתוך ארץ זרה ותרבות רעה, הם בוחרים בטוב ומתקדמים אל הטוב עד למעמד הר סיני.
ועל כך נאמר: "כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
הדברים משמעותיים מאוד גם לתקופה זאת. חלק גדול מעם ישראל נסחף אחרי תרבות העולם, תרבות זרה של עמים שרחוקים מהבורא ומתורתו. ובהסתכלות חיצונית נדמה לפעמים שאין שום הבדל בין יהודי למי שאינו יהודי.
אבל כשהקליפה החיצונית נסדקת, כשהמציאות הישנה מתרסקת לרסיסים, מתגלה האיכות האמיתית של עם ישראל. עם שיודע באמת לאן הוא שייך ומה מקורו.
וזו התקווה הגדולה שלנו, שכולנו נתעורר על האור שאנחנו וביחד נאיר את העולם לגאולת עולמים.
"השתא עבדי", ועוד בשנה הזאת, בעזרת השם "בני חורין".
