שיעור על הים

מבט אל החיים

קבוצת התיירים החלה לאבד את הסבלנות ליד האוטובוס שהמתין להם וג'ון לא האמין ששוב פעם זה קורה לו, למרות שהזהיר את חברי הקבוצה עשרות פעמים. הוא ביקש מכולם שוב ושוב להיות בשעה 12 בדיוק ברחבה הראשית שליד האצטדיון של רומא, אבל הוא נאלץ לעכב קבוצה שלימה רק בגלל כמה זוגות שאיחרו. הוא הדגיש בפניהם שהקבוצה צריכה להגיע לפירנצה והנה הוא עוד פעם מוצא את עצמו מתקשר לכל אחד מהזוגות הללו ואף אחד מהם אינו זמין.
כעבור חצי שעה מעייפת של המתנה, התקשר ג'ון מדריך הטיולים הוותיק להנהלת חברת הטיולים בלונדון ושאל האם מבחינתם אפשר להעלות את הקבוצה על האוטובוס ולהתחיל לנסוע לפירנצה וששלושת הזוגות המאחרים יחפשו מונית שתיקח אותם אחר כך. אין מה לעשות, מי שלא אחראי שישלם. בלב כבד עלה ג'ון על האוטובוס עם קבוצת התיירים שלו והתחילו בנסיעה לפירנצה. וכמו בתסריט ידוע מראש, כעבור חצי שעה כאשר הקבוצה הייתה כבר באמצע הדרך התקבל הטלפון הראשון מהזוג אובריאן, שהיו ביחד עם שני הזוגות האחרים: "ג'ון, איפה אתם נמצאים?" שאל מקס אובריאן בצעקה כשהוא מנסה להתגבר על ההמולה הרבה שבכיכר.
"אנחנו כבר נסענו לפני חצי שעה. מה רצית, שנעכב את כולם ונחכה לכם?" ענה ג'ון בהתגוננות. "אתה לא מאמין מה קרה לנו!" המשיך לצעוק מקס "אבל בינתיים, לאן להגיד למונית שתיקח אותנו?"
ג'ון הסתכל במפה וקבע תחנת עצירה בכניסה לפירנצה, שם נפגש כעבור שעה וחצי עם שאר הזוגות שהגיעו במונית מיוחדת שעלתה להם מאתים וחמישים יורו.
כשפגש את מקס, סיפר לו האחרון בהתרגשות את מה שקרה להם ברגע שהם עזבו את שאר חברי הקבוצה: "אנחנו היינו כבר בחוף הים והתכוננו לחזור כשלפתע ראינו ספינת פאר שעוגנת בחוף הים. איך שאנחנו מסתכלים על הספינה, ירדו ממנה זוג תיירים שהתחיל לדבר איתנו וסיפר לנו מאין הם באו, ושיש בספינה מסעדות עם אוכל שלא יצא לנו לאכול אף פעם. התלבטנו מה לעשות. מצד אחד לא שילמנו ולא קיבלנו רשות לעלות על הספינה. מצד שני, חשבנו שנוכל ליהנות בגלל זוג התיירים שהמליצו לנו מהמבצעים המיוחדים שלו ששמורים רק לחברי הספינה. אז החלטנו אנחנו ביחד עם הזוגות האחרים לעלות על הסיפון ורק להציץ על המתרחש…"
"נו…" אמר ג'ון, "אז אם עליתם רק להציץ מה הבעיה?"
"הבעיה הייתה שאחרי שכבר עלינו לסיפון הריחות והמחירים הזולים של האוכל שם סחררו אותנו ואמרנו שכבר נישאר לאכול…" אמר אובריאן בעיניים מושפלות.
"רגע, ומותר לאכול למי שלא נרשם מראש לספינה?" שאל ג'ון.
"לא, אבל חשבנו שאף אחד לא ישים לב ושנשלם את זה אחר כך. בינתיים התיישבנו לאכול וכעבור חצי שעה מרגע שהתיישבנו לאכול שמנו לב לחרדתנו שהספינה עוזבת את הנמל…"
"ואז מה עשיתם?" שאל ג'ון בסקרנות.
"עזבנו הכול ושאלנו איפה יושב קברניט הספינה, כיוונו אותנו לקומה השישית. עלינו לשם וביקשנו לדבר איתו. הסברנו לו שאנחנו לא מפה ושאנחנו חייבים לחזור לאוטובוס שלנו ופתאום הספינה התחילה לנסוע. הוא הסתכל עלינו ואמר לנו: 'תקשיבו יש לכם כרגע שלוש אפשרויות. הראשונה היא, לשלם לי ששת אלפים דולר ולהצטרף למסע כמו כולם ואחר כך אוריד אתכם בנאפולי. האפשרות השנייה היא, שבגלל שאתם מסיגי גבול אעצור אתכם ואסגיר אתכם למשטרת נאפולי שתעשה אתכם מה שבא לה…"
"ומה האפשרות השלישית?" שאל ג'ון בסקרנות. "האפשרות השלישית" ענה מקס: "זה שהוא יוריד לנו סירה שתיקח אותנו בחזרה לחוף בעלות של אלף דולר…"
"בסוף מחוסר ברירה" המשיך מקס: "בחרנו באפשרות השלישית וירדנו מהספינה עם סירה מיוחדת שלקחה אותנו לחוף, אבל זה לא הכול… רגע לפני שנפרדנו מהקברניט ניגש אליו מישהו ולחש לו משהו באוזן, הקברניט הסתכל עלינו ואמר: 'עכשיו אמרו לי שהמצלמות שלנו קלטו אתכם גם אוכלים, המחיר במסעדה שלנו למי שהוא לא חבר הספינה עומד על מאתים וחמישים דולר'… בקיצור, אכלנו אותה מכל הכיוונים…" אמר מקס ביובש: "גם שילמנו אלף דולר על המסע בחזרה הביתה. גם שילמנו מאתים חמישים דולר על הארוחה וגם שילמנו על המונית מאתים וחמשים יורו. רצינו לחסוך ובסופו של דבר שילמנו עוד אלף חמש מאות דולר, כאשר כל הטיול הזה לאיטליה עלה לנו רק אלפיים דולר!"
"תגיד" שאל ג'ון את מקס, "עם יד על הלב, למדתם משהו מהטיול המופרע הזה שלכם?"
"האמת?" ענה מקס: "אני לא יודע מה עם השאר, אבל אני עד סוף החיים שלי לא מתכוון ולו פעם אחת לעבור על הכללים. אבל יש משהו עמוק יותר שלמדתי…"
"מה זה כבר יכול להיות?" שאל ג'ון בחיוך סקרן.
"אם אתה שואל אותי, הכול התחיל מזה מחוסר האכפתיות שלנו שהקבוצה תחכה לנו, למרות שידענו שאנחנו הולכים לעכב אותם עם האיחור שלנו…"
ג'ון ומקס לחצו ידיים בהתרגשות, זה היה גם האיחור האחרון של ג'ון בטיול.

כשבן אדם מנסה לעגל פינות על חשבון אחרים, הוא בטוח שהוא חכם יותר ושהוא מרוויח מזה. עקיפה קלה בתור… קומבינה קטנה בעירייה… חוסר זהירות ביחס לרכוש השני…. והרי בכל מקרה אף אחד לא אמור לדעת מזה.
אבל האמת היא שמי שחושב רק על עצמו, הוא תמיד מפסיד, הוא בעיקר מפסיד את האהבה, את האחדות ואת הערבות ההדדית, אבל הוא גם משלם מחיר כבד, כי העולם שהוא בונה הוא עולם קר ואפל של אגואיזם וחוסר התחשבות בזולת. והכלל החשוב מכל הוא "ואהבת לרעך כמוך".

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

מבט אל החיים

הפתעה בהרצאה

מבט אל החיים

סיבה ומסובב

מבט אל החיים

סופו של רברבן

מבט אל החיים

פשוט להתחיל

מבט אל החיים

לסגור את הפער

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'