שירת השתיקה

סיפור לשבת

השירה של דון סולימאנו הייתה שם דבר בכל רחבי אירופה. אנשים באו ממרחקים כדי להאזין לקולו הרך והמלטף של הזמיר האיטלקי. מדי ערב היו אולמות האופרה הגדולים שבהם הופיע מתמלאים מפה לפה בהמון לבוש במיטב מחלצותיו. בעת שניתנה האות פסקו קולות המלמול ורחש הקהל. אלומת אור בודדת האירה נקודה במרכז הבמה, אליה פסע מעדנות דון סולימאנו, עטוי טוקסידו ראוותני. הוא סקר את הקהל ופתח את פיו בשירה. "שירת מלאכים", "סרנדה ממרומים", ו"עונג צרוף" היו חלק מהסופרלטיבים שהשתמשו בהם העיתונים ומעריציו, כדי לתאר את החוויה השמימית שבהאזנה לקונצרטים שלו.

ואז הגיע היום שטרף את הקלפים – – – עבור דון סולימאנו זה היה עוד ערב שגרתי בלוח הזמנים העמוס. הוא הגיע כמה שעות לפני המופע לבית האופרה של ניו יורק, 'המטרופוליטן' במרכז לינקולן. הוא נהנה מפרק זמן שהעביר בחימום קולי קצר ולאחר מכן בחזרה באולם עצמו, עם התזמורת הסימפונית המורחבת שמלווה אותו.

הקהל האקסקלוסיבי הגיע בזמן כדי לתפוס את מקומותיו והתכונן למופע אדיר. אחרי הכול, הכרטיסים הזולים ביותר נמכרו במאות דולרים. כחמש דקות אחרי השעה היעודה באיחור אופנתי ומתבקש, נכנס אל הבמה דון סולימאנו. הקהל קם על רגליו והעניק לו מחיאות כפיים סוערות. דון סולימאנו הנהן קלות אל עבר הקהל ופטר אותם בקידה.

הכינורות פתחו בצלילי פתיחה מרגשים. דון סולימאנו נטל את המיקרופון המוזהב מכנו ופתח את פיו. הקהל רכן קדימה, מנסה להבין מה השתבש ומדוע לא נשמעת "שירת המלאכים". על הבמה החל דון סולימאנו להזיע בתוך הטוקסידו. הוא התאמץ ממש אך לא הצליח להפיק ולו הגה מגרונו. המבוכה הפכה לפארסה של ממש, ומלמולי הקהל התגבשו לקריאות לעבר הבמה: "מה קורה? למה לא מתחילים? הוא שכח איך שרים?"

לאחר דקות ארוכות שהורגשו כנצח, ויתר דון סולימאנו על ניסיונותיו העקרים. הוא הצמיד את ידו לחזהו כמתנצל ויצא במהירות מהבמה אל חדר האומנים. הקהל נאלץ להסתפק בערב של מוזיקה קלאסית שכמובן לא היה תמורה טובה למחיר ולציפייה. דון סולימאנו עטף את גרונו בצעיף והזמין תור למחרת אצל רופא הגרון האישי שלו, פרופסור מומחה בעל שם עולמי. כדי לא להחמיר את המצב, הוא ניסה לא לדבר עד הפגישה עם הרופא.

העיתונים ואמצעי התקשורת לא חסו עליו במדורי הביקורת, כפי שגילה דון סולימאנו בעת שעבר על הכותרות בהמתנה לרופא. "האם כבה הזמיר?" הם שאלו ודנו בכל ההיבטים הרפואיים והפסיכולוגיים של השתתקות פתאומית. הדוקטור בדק אותו בכל האמצעים העומדים לרשותו והשתמש בצילומי רנטגן ודגימות שונות. לאחר כמה שעות של בדיקות אינטנסיביות, הוא התיישב מול דון סולימאנו ונאנח: "יש לי בשבילך בשורות טובות ובשורות רעות". דון סולימאנו נחרד והשיב: "תתחיל עם הטובות", אמר במהירות.

"ובכן", הסביר הרופא, "מבחינה רפואית אתה כשיר לחלוטין. אין לך שום בעיה. הגרון שלך צח כשלג, הריאות שלך נקיות, ומיתרי הקול שלך צלולים ובריאים". דון סולימאנו פלט אוויר בהקלה: "אז מה החדשות הרעות?" הוא שאל בתמיהה. הרופא הסיר את משקפיו והביט בו: "מכיוון שלא הצלחתי לאבחן שום דבר, אז אף אחד לא ערב לנו שזה לא יקרה שוב!"

דון סולימאנו חייך: "הכול בסדר, אני לא דואג, אולי סתם הצטברות של מתחים, אולי עייפות החומר, אני אבטל את ההופעות לשבוע הקרוב ואחזור כמו חדש, הכול בסדר". ואכן, דון סולימאנו נתן מנוחה לקולו ובאימונים הוא לא הבחין בשום בעיה. הקונצרט הבא שלו בבית האופרה האייקוני של סידני זכה לפרסום רב ולתהודה תקשורתית, שכן כולם רצו לדעת אם התקרית הלא־נעימה תחזור שנית.

התזמורת ניגנה, האורות כבו, זרקור נדלק, המיקרופון נלקח, הצליל יצא מגרונו של דון סולימאנו ו… נדם. זה שוב קרה! הקהל זעם ויצא מגדרו. איך הוא מקיים את הקונצרט אם הוא לא יכול לשיר? דון סולימאנו עצר את דמעותיו ורץ אל מאחורי הקלעים. לאחר כמה דקות הופיע שם אדם שהוא לא הכיר.

"שלום דון סולימאנו", הוא אמר. "שמי ג'ורג'. קודם כול תדע שהכול בסדר איתך. אתה לא מסוגל לשיר בגלל הדבר הזה!" הוא הניף מין מגפון שחור מוזר והראה לדון ההמום. "אני השתמשתי במכשיר הזה שמחזיר את גלי הקול באותו תדר לכיוונך ובעצם מונע ממך את היכולת להוציא קול. נוסף על כך, הקריירה שלך לא נהרסה… כבר תזמנתי הודעה אוטומטית למדיה ולעיתונות, שתחשוף את הסיפור הזה ותציל את התדמית היוקרתית שלך.

אתה בוודאי שואל את עצמך למה עשיתי את זה. אתה כנראה לא זוכר, אבל לפני שנים, כשלמדנו יחד באקדמיה למוזיקה, נחשדתי בגנבה, נזרקתי מהלימודים והחלום שלי נהרס. אתה ידעת מי הגנב האמיתי ובכל זאת בחרת לשתוק. רציתי להמחיש לך מה שתיקה יכולה לעשות, ועכשיו פשוט איעלם מהחיים שלך". דון סולימאנו המבויש חיבק אותו בדמעות והבטיח לא לשתוק עוד לעולם. "למדתי על בשרי את מחיר השתיקה. ברגע שאתה שותק – אתה מסייע למי שפוגע באחרים. אני מבטיח לך שלא אשתוק שוב לעולם!"

 

השבטים זורקים את יוסף לבור מתוך אמונה בצדקת דרכם. מאוחר יותר יתברר להם שהם תלויים ביוסף. גלגל חוזר הוא בעולם. כדאי לגלות חמלה, כי העולם הוא כמו גלגל – פעם אתה למעלה ופעם למטה.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור לשבת

המחקר המכריע

סיפור לשבת

לשמור מקרוב

סיפור לשבת

המיתר האחרון

סיפור לשבת

כבוד מדומה

סיפור לשבת

לזהות את המציאות

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'