שקט, כאן מרדימים

תארו לכם אדם חולה מאוד, שסובל מאין־ספור בעיות ומחלות אשר פגעו בכל המערכות שלו. הוא מגיע לבית החולים חסר כוחות וזועק לעזרה.
רופא בחלוק לבן מגיע לשמע זעקותיו, תוקע בזרועו מחט גדולה, וכמה דקות אחר כך שקט במחלקה… החולה טושטש והורדם, עכשיו הוא כבר לא צועק.
*
כולנו חולים מאוד. אין־ספור בעיות מציפות אותנו. כבר אי אפשר להתעלם מהסימפטומים של המחלה. ומה עושים האנשים שאמורים להנהיג אותנו ולהוביל לשינוי?
פשוט מאוד: מטשטשים ומרדימים אותנו. שלא נרגיש. שלא נשים לב כמה אנחנו חולים. שלא נצעק!
*
מי שערני יוכל לשים לב למכבסת המילים המשרתת את הפוליטיקאים ואנשי התקשורת בניסיון להרדים אותנו. במקום לזעוק “הצילו, פצצות”, משתמשים בטרמינולוגיה ומכניסים לנו מילים יפות כמו “שחר אדום”.
במקום לספר לנו במילים ברורות שיורים טילים מסוכנים על ערי הדרום והמרכז, משתמשים במילה העדינה “מטח”, כאילו מדובר על מטח ברד או גשמי ברכה… ובמקום לומר שיורים עלינו, משתמשים במילה המכובסת “שיגורים”.
“עימות” במקום “מלחמה”. “מתיחות בצפון” במקום “איום קיומי” ועוד ועוד מילים מכובסות שקשה אפילו להבחין בהן, ומטרתן להרדים את הציבור ולהשאיר אותו תקוע בקונספציות שלהם.
*
הכרת הבעיה היא תנאי ראשון לפתרון. כשאנחנו לא מבינים ומפנימים את עומק השבר שאנחנו נמצאים בתוכו, אנחנו גם לא צועקים מספיק. גם הגאולה של בני ישראל ממצרים התחילה מהצעקה שצעקו לקב”ה מעומק ליבם. כשנתחיל לגלות את עומק השקר שאנחנו עטופים בו, הצעקה שלנו באמת תבקע רקיעים.
וכל מי שיש לו עיניים לראות ולב להרגיש, כבר יודע: זה הזמן לצעוק!!