"וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו
וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה….
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם …
וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם…
וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ…"
*
אַבְרָהָם כְּבָר בֶּן תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע,
הוּא כָּאוּב וְחוֹלֶה אַחֲרֵי בְּרִית הַמִּילָה שֶׁעָבַר,
יוֹם חַם מְאֹד בְּאֵזוֹר הַנֶּגֶב…
וְלֹא רַק שֶׁהוּא מְקַבֵּל אוֹרְחִים בַּאֲדִיבוּת וּבִנְדִיבוּת,
אֶלָּא הוּא רָץ וּמְמַהֵר.
*
תִּשְׁתַּחְרֵר רֶגַע מֵעַצְמְךָ וּמֵהַצְּרָכִים שֶׁלְּךָ,
הַכְּאֵבִים שֶׁלְּךָ יְחַכּוּ בְּסַבְלָנוּת.
אִם יֵשׁ לְךָ הִזְדַּמְּנוּת לַעֲשׂוֹת חֶסֶד,
תַּעֲשֶׂה אוֹתוֹ בַּצּוּרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלְּךָ.
אַל תִּתְמַהְמַהּ. אַל תַּחֲסֹךְ. אַל תִּתְעַצֵּל.
כָּכָה חַי אָדָם שֶׁמֵּבִין אֶת סוֹד הַחַיִּים.
סוֹד הַנְּתִינָה וְהָאַהֲבָה.
סוֹד הַשִּׂמְחָה וְהַשֶּׁפַע.
אֻמָּנוּת הַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים:
"יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם
וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם
וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ".
*
אַבְרָהָם מְקַבֵּל אֶת שְׁלֹשֶׁת הָאוֹרְחִים שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו –
מְאֻבָּקִים מִן הַדֶּרֶךְ, מֻתָּשִׁים מֵהַחֹם…
וְלִפְנֵי שֶׁהוּא מֵכִין לָהֶם אֲרוּחָה דְּשֵׁנָה –
הוּא מַשְׁקִיעַ בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים.
תִּרְחֲצוּ אֶת הָרַגְלַיִם…
תִּתְרַעְנְנוּ. תָּנוּחוּ. הִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ.
הָאֹכֶל בַּדֶּרֶךְ…
*
כָּכָה מַרְגִּישִׁים אֶת הַזּוּלַת.
כָּכָה מַכְנִיסִים אוֹרֵחַ אֶל הַבַּיִת וְאֶל הַלֵּב.
לָשִׂים לֵב לַפְּרָטִים הַקְּטַנִּים,
וּלְקַבֵּל כָּל אָדָם בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה וּבְהֶאָרַת פָּנִים.
תַּשְׁקִיעַ בָּאַחֵר גַּם בַּפְּרָטִים הַקְּטַנִּים.
