לפני החגים מצא שוקי ברחוב תוכי אפריקאי. הוא רצה לקיים מצוות השבת אבדה אבל התמהמה במאמצי החיפוש אחר הבעלים. בינתיים הוא השקיע בתוכי הרבה מאוד זמן: הוא לימד אותו לדבר, והתוכי התחיל אפילו לומר משפטים שלמים. אחרי החגים הוא הצליח למצוא את בעליו של התוכי שנתן את הסימנים הנכונים. אלא ששוקי סירב להחזיר לו את התוכי מבלי שישלם לו על ההשקעה, בטענה שהתוכי שווה עכשיו הרבה יותר, משום שהוא גם יודע לדבר.
אבל הבעלים של התוכי טען: "אתה לא הוצאת שום כסף מכיסך כדי ללמד אותו לומר משפטים, וגם אף אחד לא ביקש ממך ללמד אותו לדבר". מה דעתכם? האם הבעלים של התוכי צריך לשלם לשוקי על העלאת השווי של התוכי?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ז סעיף ט"ז בדין: 'חיוב טיפול באבדה'. סימן שע"ה בדין: 'יורד לשדה חברו'.
תשובה לשאלה 'החזר כפול' (שאלה 813): אלירן, אחד החברים בסניף 'שלום לעם' בהר חומה, סיפר כי בצעירותו הוא 'סחב' פעם בבריכה למישהו את הארנק ו'מצא' בו מאה שקלים. כשהגיעו ימי הסליחות הוא התחרט על המעשה ושאל את הרב כיצד יוכל לתקן את הדבר, מכיוון שהוא לא יודע ממי הוא גנב את הארנק. הרב אמר לו לתרום עבור צורכי רבים, כלומר שיקנה משהו שיוכלו ליהנות ממנו הרבה אנשים. אלירן שמע ותרם את הסכום עבור צורכי רבים. אבל אחרי כמה חודשים הגיע אליו אדם אחד, הוכיח לו בצורה ברורה שהארנק הגנוב היה שלו ודרש ממנו להחזיר את הכסף. אך אלירן טען שהוא כבר תרם לצורכי רבים והוא לא צריך להחזיר לו את הכסף. שניהם ניגשו אל הרב שיפסוק להם מה לעשות.
המושג ההלכתי: תקנת הגזלנים.
תשובה בקצרה: נראה שהגנב חייב להחזיר לנגנב את הגנבה, אפילו אם תרם כסף לצורכי רבים.
תשובה בהרחבה: מצאנו בגמרא לגבי אדם שגזל מהרבה אנשים ורוצה לחזור בתשובה (תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף צ"ד) שחכמים תיקנו עבורו תקנה מיוחדת שהנגזלים אינם לוקחים ממנו בחזרה את הכסף הגזול, מתוך רצון להשיב את הגזלנים למוטב ולהביאם לכך שיחדלו ממעשיהם הרעים. ומכיוון שאילו היו יודעים הגזלנים שכשהם שבים בתשובה יהיה עליהם להחזיר את כל הגזלות, הם לעולם לא היו שבים למוטב והיו ממשיכים לגזול, ולכן תיקנו עבורם את תקנת הגזלנים.
הגמרא מביאה שם גם את דינם של גובי מכס ורועי צאן (מדובר על רועי צאן עירוניים שרועים את הצאן של כל בני העיר) וכותבת עליהם ש"תשובתן קשה", כיוון שאין להם אפשרות לדעת ממי הם גזלו, ולכן תיקנו להם חכמים שהם יוכלו להחזיר את הגזלות בצורה של תרומה לצורכי ציבור, כיוון שכולם נהנים מזה כולל הנגזלים עצמם וכך נפסק להלכה. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שס"ו).
מה לגבי הנידון שלנו?
הנידון שלנו הוא לגבי אדם רגיל ששגה ושלח את ידו בגנבה. ולכן התקנה שתיקנו חכמים אינה חלה עליו, והאפשרות של עשיית צורכי רבים היא רק פתרון זמני, כיוון שהוא לא יודע ממי גזל ולכן אינו יכול לקיים "והשיב את הגזלה אשר גזל". אבל כל עוד שהנגזל לא קיבל את כספו אי אפשר לומר שהוא מחק את חובו באמת. ולכן, כאשר מגיע הנגזל ומוכיח כי הגזלן לקח ממנו את הכסף, מוכרח הגזלן לשלם שוב כדי להשיב את הגזלה. והקב"ה מצפה לשבים בתשובה בכל עת ובכל זמן.
