אוֹרוֹת כְּחֻלִּים סִנְוְרוּ אוֹתִי. מִצְמַצְתִּי בְּבֶהָלָה. פָּנָס רַב עָצְמָה הֵאִיר לְתוֹךְ פָּנַי. הַשּׁוֹטֵר שֶׁאָחַז בּוֹ הִתְכּוֹפֵף מְעַט, בָּחַן אוֹתִי בְּרִפְרוּף מָהִיר וְאַחַר לָחַשׁ לְמַכְשִׁיר הַקֶּשֶׁר: "מָצָאתִי אוֹתוֹ…" עָבְרוּ כַּמָּה רְגָעִים עַד שֶׁהֵבַנְתִּי הֵיכָן אֲנִי וּמָה מַעֲשַׂי בַּחוּץ בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת כָּזוֹ. אַחַר כָּךְ תָּפַסְתִּי אֶת הַגִּיטָרָה וְקָפַצְתִּי עַל שְׁתֵּי רַגְלַי. לֹא רוֹצֶה לַחֲזֹר הַבַּיְתָה. הַשּׁוֹטֵר הֵרִים גַּבָּה אַחַת מֻפְתַּעַת, אָחַז בְּיָדִית הַנַּרְתִּיק שֶׁל הַגִּיטָרָה. "הֵי! בַּחוּרְצִ'יק, אַתָּה לֹא נֶעֱלָם עַכְשָׁו!"
מָשַׁכְתִּי אֶת הָרְצוּעָה בִּפְרָאוּת וְרָצִיתִי לְהַתְחִיל לָרוּץ. הָאִישׁ תָּפַס בִּזְרוֹעִי וְלֹא הִרְפָּה מִמֶּנָּה. הוּא מָשַׁךְ אוֹתִי לְכִוּוּן הַנַּיֶּדֶת וַאֲנִי כִּמְעַט נָפַלְתִּי. נִסִּיתִי לְהֵאָבֵק בּוֹ אֲבָל נִכְשַׁלְתִּי. הֵבַנְתִּי שֶׁעָלַי לַחְדֹּל. הִתְיַשַּׁבְתִּי רוֹפֵס עַל הַמִּדְרָכָה. "מָה אַתָּה רוֹצֶה מִמֶּנִּי?"
"אֲנִי?" שָׁאַל הַשּׁוֹטֵר בְּתַדְהֵמָה. "זֶה אַתָּה שֶׁצָּרִיךְ לִרְצוֹת!" אֲבָל אֲנִי הֵשַׁבְתִּי בְּצִינִיּוּת. "אֲנִי רוֹצֶה לִבְרֹחַ. תִּתֵּן לִי?" הוּא הִתְיַשֵּׁב לְצִדִּי, שָׁאַל: "לָמָּה, נָדָב?" וַאֲנִי הִתְחַלְתִּי לִדְמֹעַ. "כֻּלָּם חוֹשְׁבִים שֶׁיֵּשׁ לִי הַכֹּל. אֲבָל אֲנִי חַי בִּכְלוּב מִזָּהָב!"
אָז כָּכָה: אֲנִי נָדָב, בֵּן שֶׁל אַחַד הַמִּילְיַרְדֵרִים בָּאָרֶץ. לַיְלָה אֶחָד הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁזֶּהוּ. אֲנִי לֹא יָכוֹל עוֹד. לֹא מְסֻגָּל לְהַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת בְּטִירַת הַפְּאֵר הַזֹּאת, לִהְיוֹת הַ'בֵּן שֶׁל' וְלֹא לִהְיוֹת קַיָּם. הֶחְלַטְתִּי לִבְרֹחַ.
אִרְגַּנְתִּי תָּכְנִית בְּרִיחָה מְסֻדֶּרֶת, מָשַׁכְתִּי מְזֻמָּנִים, אִרְגַּנְתִּי תִּיק עִם חֲפָצִים חִיּוּנִיִּים, לָקַחְתִּי אִתִּי אֶת הַדָּבָר הָאָהוּב עָלַי בְּיוֹתֵר: הַגִּיטָרָה, וְכָתַבְתִּי מִכְתָּב וּבוֹ בִּקַּשְׁתִּי: 'לֹא לְחַפֵּשׂ אַחֲרַי'.
הֶחְלַפְתִּי הֲמוֹן אוֹטוֹבּוּסִים בַּדֶּרֶךְ לְאֵילַת, שָׁם קִוִּיתִי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַכִּיר אוֹתִי וְאוּכַל לְהַתְחִיל בְּחַיִּים חֲדָשִׁים. הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשִׂיתִי כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְשָׁם הָיָה הַחְלָפַת הַמַּרְאֶה שֶׁלִּי. הֶחְלַפְתִּי בְּגָדִים, שִׁנִּיתִי אֶת גּוֹן הַשְּׂעָרוֹת בְּאֶמְצָעוּת תַּרְסִיס צֶבַע שֵׂעָר פָּשׁוּט. קָנִיתִי מִשְׁקָפַיִם לְלֹא מִסְפָּר, וְכָכָה הָלַכְתִּי עִם הַגִּיטָרָה. הָיִיתִי נָאִיבִי כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי שֶׁאַצְלִיחַ, אוֹ טִפֵּשׁ. אוֹ שֶׁבְּעֶצֶם לֹא חָשַׁבְתִּי בִּכְלָל. עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁעוֹת חָלְפוּ עַד שֶׁהַשּׁוֹטְרִים הִצְלִיחוּ לִמְצֹא אוֹתִי לַמְרוֹת כָּל נִסְיוֹנוֹת הַהַטְעָיָה שֶׁנָּקַטְתִּי. הַשּׁוֹטֵר שֶׁמָּצָא אוֹתִי, הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל כְּתֵפִי וְאָמַר: "נֶהְדָּר שֶׁאַתָּה מְחַפֵּשׂ אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁלְּךָ, אֲבָל גַּם כְּשֶׁרוֹצִים אֹשֶׁר, צָרִיךְ לִבְדֹּק אֵיפֹה הוּא נִמְצָא. מָה עוֹד אַתָּה רוֹצֶה?"
"שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי כְּבֶנְאָדָם. שֶׁיִּרְאוּ אוֹתִי!" אָמַרְתִּי בְּזַעַם.
"אַתָּה רוֹצֶה שֶׁיִּרְאוּ אוֹתְךָ וְלֹא יַכְלִילוּ אוֹתְךָ כַּ'בֵּן שֶׁל', אֶלָּא יִרְאוּ שֶׁיֵּשׁ בְּךָ עוֹד כַּמָּה דְּבָרִים. הַאִם לְדַעְתְּךָ אָדָם שֶׁבּוֹרֵחַ הוּא בֶּן חֹרִין?" שָׁאַל הַשּׁוֹטֵר. וַאֲנִי הֵשַׁבְתִּי: "לָמָּה לֹא?"
"כִּי הוּא צָרִיךְ כָּל הַזְּמַן לִהְיוֹת בְּכוֹנְנוּת וּבְפַחַד שֶׁמָּא יִתְפְּסוּ אוֹתוֹ?" הִצִּיעַ הַשּׁוֹטֵר. אֲנִי שָׁתַקְתִּי. "תַּחְשֹׁב עַל זֶה: אַתָּה תִּבְרַח, תִּחְיֶה אֵיךְ שֶׁתִּחְיֶה, וְגַם אָז אַף אֶחָד לֹא יִרְאֶה בְּךָ אוֹתְךָ, יִרְאוּ בְּךָ הוֹמְלֶס לְכָל דָּבָר!" הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁתֹּק. הִתְחַלְתִּי לְהָבִין שֶׁהַתָּכְנִית שֶׁלִּי בֶּאֱמֶת לֹא מֻצְלַחַת.
"רוֹצֶה לָדַעַת מִיהוּ בֶּן חֹרִין אֲמִתִּי?" הוּא שָׁאַל וַאֲנִי נִדְרַכְתִּי. "אָדָם שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל הַפְּחָדִים שֶׁלּוֹ, הוֹלֵךְ וּמְשַׁתֵּף אֶת אַבָּא שֶׁלּוֹ בַּתְּחוּשׁוֹת הַקָּשׁוֹת וּמְנַסֶּה לַעֲזֹר לְעַצְמוֹ, הוּא בֶּן חוֹרִין. אָדָם שֶׁמְּסֻגָּל לוֹמַר 'לֹא' לָרְצוֹנוֹת הַלֹּא נְכוֹנִים שֶׁלּוֹ, הוּא בֶּן חֹרִין אֲמִתִּי. אָדָם שֶׁנּוֹהֵג הַהֵפֶךְ מִמָּה שֶׁהַטֶּבַע שֶׁלּוֹ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ, כִּי זֶה הַדָּבָר שֶׁנָּכוֹן לַעֲשׂוֹת, הוּא בֶּן חֹרִין אֲמִתִּי…"
"אָז מָה אֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת?" מוּל עֵינַי הִתְנַפֵּץ הֶחָזוֹן שֶׁלִּי. "לָלֶכֶת לְדַבֵּר אִתּוֹ. בְּכָבוֹד, בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ, תְּסַפֵּר לוֹ שֶׁאַתָּה מַעֲרִיךְ אוֹתוֹ וְאֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁעָשָׂה, תְּשַׁתֵּף אוֹתוֹ בַּתְּחוּשׁוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁלְּךָ וּתְבַקֵּשׁ שִׁנּוּי…"
פִּקְפַּקְתִּי בִּנְכוֹנוּת הָרַעֲיוֹן, וְהוּא אָמַר לִי: "הוֹרִים מְחַכִּים לַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם. הוֹרִים רוֹצִים שֶׁלַּיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם יִהְיֶה טוֹב, לִפְעָמִים הֵם לֹא יוֹדְעִים לְבַטֵּא אֶת זֶה נָכוֹן – אֲבָל בְּעֹמֶק לִבָּם אֵין דָּבָר שֶׁהֵם אוֹהֲבִים יוֹתֵר מֵהַיְּלָדִים שֶׁלָּהֶם…" חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה, הָיָה לִי קָשֶׁה לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה. אֲבָל הִתְחַלְתִּי לִרְאוֹת אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי עוֹשֶׂה כִּי הוּא חוֹשֵׁב שֶׁהֵם לְטוֹבָתִי.
וְאָז נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו וּבִקַּשְׁתִּי לְשׂוֹחֵחַ אִתּוֹ. אוֹר נִדְלַק בְּעֵינָיו. הוּא בִּטֵּל פְּגִישָׁה חֲשׁוּבָה שֶׁהָיְתָה לוֹ, בְּתוֹאֲנָה שֶׁל 'פְּגִישַׁת חֵרוּם'. דִּבַּרְתִּי אִתּוֹ. מֵהַלֵּב, בְּכָבוֹד, מִתּוֹךְ הַעֲרָכָה אֲמִתִּית. אַבָּא שָׁמַע. דְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו. כְּשֶׁפָּצָה אֶת פִּיו זֶה מָה שֶׁהוּא אָמַר: "מֵעוֹלָם", לָרִאשׁוֹנָה שָׁמַעְתִּי שֶׁבֶר בְּקוֹלוֹ, "מֵעוֹלָם לֹא חָשַׁבְתִּי שֶׁכָּכָה אַתָּה מַרְגִּישׁ…" הוּא חִבֵּק אוֹתִי. "אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ, נָדָב!"
וְאָז הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁבֶּאֱמֶת חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה.
אַחֲרֵי שְׁנָתַיִם הִגִּיעַ לִפְגִישָׁה עִם אַבָּא שֶׁלִּי בַּחוּר מֻכָּר. כֵּן, זֶה הָיָה הַשּׁוֹטֵר הַהוּא… לֹא הִתְגַּבַּרְתִּי עַל עַצְמִי, הֶאֱזַנְתִּי בִּשְׁתִיקָה מֵאֲחוֹרֵי דֶּלֶת חֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁל אָבִי. שָׁמַעְתִּי אוֹתָם מְשׂוֹחֲחִים, וְאָז הֵבַנְתִּי שֶׁהַשּׁוֹטֵר הֶחָבִיב בִּכְלָל אֵינוֹ שׁוֹטֵר. הוּא פְּסִיכוֹלוֹג שֶׁנִּשְׁלַח מִטַּעְמוֹ שֶׁל אָבִי לְשׂוֹחֵחַ אִתִּי וּלְיַשֵּׁר אֶת הַהֲדוּרִים בֵּינֵינוּ. אֲבָל הָיִיתִי בּוֹגֵר וּמְפֻכָּח יוֹתֵר, וְיָדַעְתִּי לְהַעֲרִיךְ אֶת זֶה שֶׁגַּם אַבָּא שֶׁלִּי רָצָה שִׁנּוּי וְיָזַם אוֹתוֹ.