בערב יום הכיפורים הגיע בר לרב השכונה וסיפר לו שלפני כמה שנים הוא ישב עם כמה חברים והם דיברו על אורן שהיה חבר מהשכונה, ואז בר הפטיר בתגובה: "הוא לא אדם כזה אחראי כמו שאתם חושבים…" לרוע המזל, בדיוק ישב איתם איציק שהתכונן לתת באותם ימים לאורן תפקיד ניהולי במסעדה שלו. אבל אחרי ששמע את דבריו של בר, הוא החליט לרדת מהרעיון ואורן לא קיבל את התפקיד. כעת הסתפק בר אם עליו ללכת ולספר לאורן את הדברים ולבקש ממנו סליחה או לא. מה לדעתכם השיב לו רב השכונה?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'אורח חיים' סימן תר"ו סעיף א' בעניין: 'דיבר לשון הרע על חברו האם צריך להודיעו', חפץ חיים כלל ד' סעיף י"ב.
תשובה לשאלה "האוכל החריף" (שאלה מס' 762):
תקציר השאלה השבועית:
צביקה הגיע במיוחד לעיר הקודש ירושלים כדי להיות במחיצת האדמו"ר שלו בימים הנוראים. הוא מצא דירה קרובה למוסדות החסידות שלו, ואת האוכל עבור ראש השנה הוא הזמין מקייטרינג שהיה בקרבת מקום. בליל ראש השנה, כשהוא התיישב לאכול ביחד עם בני משפחתו, הוא שם לב שרוב האוכל היה חריף וטעם רוב הסלטים היה חמצמץ.
מכיוון שאצלם לא נוהגים לאכול אוכל חריף וחמוץ בימי ראש השנה, צביקה נמנע מלאכול את רוב המאכלים שהזמין והם נותרו כמות שהם. כשחזר לבעל הקייטרינג במוצאי החג והתלונן על הדבר, השיב לו בעל הקייטרינג שככה האוכל שהוא מוכר אצלו, ואם הוא רצה אוכל בסגנון אחר היה עליו לבקש בפירוש מראש. מה דעתכם? האם בעל הקייטרינג צודק, או שהוא צריך לפצות את צביקה ובני משפחתו?
תשובה בקצרה: אם בעל הקייטרינג עובד עם כל החוגים והעדות, הוא אינו צריך לפצות את צביקה ובני משפחתו.
תשובה בהרחבה: ידוע שכמה עדות בעם ישראל נהגו שלא לאכול מאכלים חמוצים או חריפים בראש השנה, אלא רק דברים מתוקים לסימן עבור השנה הבאה שתהיה טובה ומתוקה, כפי שמבואר במשנה ברורה. ויש כאלו שנוהגים שלא לאכול דברים חריפים, אבל מנגד יש גם בני עדות שונות שלא הקפידו על כך והם אוכלים ביום ראש השנה כהרגלם בכל השנה.
ראינו בהלכה שאדם שקנה חפץ ויש בו מום, יכול לבטל את המקח אם זה מום שהסכימו עליו בני המדינה. ולכן במקרה של דבר שאינו מוגדר כמום לכל דבר ועניין, ורק לדעת אנשים מסוימים הוא נחשב למום במקח, במקרה כזה צריך הקונה לומר מראש לפני הרכישה שברצונו לקבל את המוצר ללא הדבר שנחשב למום בעיניו. (שולחן ערוך 'חושן משפט', סימן רל"ד סעיף א')
מה הדין במקרה שלנו?
כיוון שבמקרה שלנו בעל הקייטרינג עובד עם כל העדות והחוגים ויש בזה מנהגים שונים, ודאי שבאחריותו של צביקה לבקש מראש שהאוכל לא יהיה חריף או חמוץ. הרי בעל הקייטרינג לא אמור לדעת שהוא משתייך לעדה שאינה נוהגת לאכול מאכלים כאלו בראש השנה. ואם הוא לא ביקש זאת מראש, האחריות היא עליו בלבד ואין הוא יכול לדרוש מאומה מבעל הקייטרינג. אבל אם הקייטרינג עובד רק עם אותה חסידות ועם חוגים שבהם כולם נזהרים מאכילת מאכלים כאלו בראש השנה, הדבר נחשב כמום שהסכימו עליו כל בני המדינה, והדבר נחשב ל'מקח טעות'. ולכן במקרה כזה בעל הקייטרינג יצטרך לפצות את צביקה ובני משפחתו.
