תקלה מוצלחת

השמש קפחה על ראשם של המטיילים במהלך המאמץ לטפס לפסגת הצוק וכולם נטפו זיעה, אבל בסוף קובי הפתיע והיה הראשון שהגיע לראש הצוק. "ואוו… חבר'ה, לא תאמינו איזה נוף מטורף רואים מכאן!" צעק קובי בהתרגשות. אחריו הגיע ליאור כשהוא מתנשף ממאמץ, הוא נעמד והביט לעבר נופי נחל פארן שהשתרעו לכל עבר. "היה שווה להשקיע ארבע שעות נסיעה באוטובוסים, נכון ליאור?!" צחק קובי. "אני מקווה שאתה צודק", ענה ליאור ביובש. רק גל טיפס עדיין בשביל התלול, כשהוא מתעכב מדי פעם למראה אבן מיוחדת, או אולי קרן של יעל המונחת בצד הדרך. אבל כשהגיע גל לראש הצוק, נפלטה מפיו קריאת התפעלות: "ואוו… הולך להיות לנו טיול מדבר מדהים!"

קובי התיישב על אבן והוציא מתרמילו מפת שבילים והחל לעיין בה. קובי היה מטייל מקצועי וליאור וגל סמכו עליו בעיניים עצומות, גל היה אומר בחיוך: "מספיק שתלך אחרי נעלי ה'גרמונט' של קובי ואתה מגיע ליעד". רק ליאור היה נראה מצוברח. "ליאור, מה קורה איתך?!" שאל קובי.  "כבר חודש שאני מתכונן לטיול הזה, קניתי תיק מוצ'ילה מיוחד ב-1,200 ₪. והיום בבוקר אני לא מוצא אותו! בסוף לקחתי איזה תיק וורוד עלוב עם פרחים שמצאתי במחסן. ואם זה לא מספיק,  הוא גם לא נוח וכואב לי הגב!" קובי וגל חייכו והשיבו: "אתה צודק. אבל עזוב, תיהנה מהטיול!" השלושה התרוממו והחלו לרדת בשביל גמלים לעבר ערוץ הנחל.

תוואי הנחל היה יפהפה, הוא התפתל בין צוקים וגבעות מדבריות וקובי היה נווט מצוין. רק ליאור רטן מידי פעם על התיק הוורוד והמעצבן, שתקוע לו בגב, אבל מעבר לזה הטיול חלף בנעימים. גל נעצר מדי פעם ואסף לתרמילו 'אוצרות' שונים, קוצים של דורבן, או מאובן מעניין. וכך השעות חלפו במהירות עד שהשמש עמדה לשקוע.

קובי נעצר בכניסה לאחד השבילים, הוא הביט במפה ואחר כך בשטח סביבו ושוב פעם במפה, "תקשיבו" אמר במבוכה: "משהו לא מסתדר לי בין המפה לשטח, אולי פספסנו איזו פניה". חבריו הביטו בו בתדהמה. והוא המשיך: "אולי כדאי שנתארגן לחניית לילה ואני מקווה שמחר נתאפס כבר על המסלול".

"זה בהחלט רעיון טוב, כי כבר מתחיל להחשיך", אמר גל. השלושה מצאו פינה נוחה על האדמה החולית והתארגנו לשנת לילה. עם אור בוקר קידמה את פניהם רוח מזרחית חמה, השלושה התארגנו בזריזות. "חבר'ה נראה לי שנפלנו על מזג אויר לא נחמד במיוחד" אמר ליאור. "בהחלט!" ענה קובי. "אנחנו חייבים להקפיד על שתייה מרובה!" קובי הוביל אותם לתוך עומק ערוץ הנחל, ההליכה הייתה קשה והשטח היה זרוע באבנים וסלעים. אבל משעה לשעה החל מזג האוויר להתחמם, השמש קפחה מלמעלה וגרמה להם להזיע כהוגן. אלא שבשלב כלשהו קובי נעצר. "תקשיבו! אין לי מושג איפה אנחנו! התבלבל לי המסלול, מה עושים???"

"מה עושים? – מתקדמים!" אמר גל. "יש לנו ברירה אחרת?!" והם המשיכו ללכת. אבל בשעות הצהריים האדמה הייתה רותחת ואפילו הסלעים העלו הבל מהחום הנורא. "חבר'ה לשתות כמה שיותר! " אמר קובי. בשלב מסוים הביט ליאור אחורה, מכיוון שהיה נראה היה לו שגל תפס פער גדול מדי מאחור.

"גל, הכל בסדר?" צעק ליאור. גל סימן בידו לשלילה. קובי וליאור נגשו אליו: "הכל בסדר, גל? מה קורה איתך?" שאלו בדאגה. "יש לי סחרחורות", אמר גל. הם תפסו בו משני צדיו וכך המשיכו להתקדם באיטיות. בשלב מסוים היה נראה שגל בקושי עומד. "חייבים למצוא איזה פינה עם צל", אמר קובי. "נראה לי שהוא התייבש, זה מסוכן!" גל לא היה נראה טוב בכלל, הוא נשם בכבדות ורתח מחום. ליאור הביט לכל הכיוונים לא הייתה אפילו טיפת צל. "אולי שם!" הצביע ליאור לעבר גומחה נמוכה בצדי המצוק "נכניס את גל בשכיבה, אי אפשר להמשיך ככה!" אמר בדאגה. הם הורידו מעליהם את התיקים ונשאו את גל בזחילה נמוכה והשכיבו אותו בגומחה המוצלת. "המצב גרוע…" סינן קובי. גל שכב ועיניו עצומות. השניים התייעצו מה לעשות. "אולי תתקדם ואני אשאר כאן?" אמר ליאור. "אין מצב!" אמר קובי. "חוץ מזה, גם נגמרו לנו המים!" השניים היו אובדי עצות, "לך תנסה…" אמר ליאור בסוף.

קובי החל לזחול החוצה, שלפתע נשמע מרחוק קול דהרה. "צא מהר!" צעק ליאור: "נראה שמישהו באזור, תפוס אותו!" קול הפרסות נשמע קרוב.  קובי רק הוציא את ראשו החוצה ולעיניו התגלתה סוסה חומה כשעליה רכוב בחור צעיר. הרוכב נעצר בהפתעה: "חבר יקר, הכל בסדר?" שאל הבחור. "ממש לא!" ענה קובי והצביע לעבר גל ששכב בפנים. הרוכב קפץ מהסוסה, התכופף והביט על גל. תוך רגע קלט את המצב, הוא מיהר לעבר הסוסה והוריד ממנה ג'ריקן מים גדול, הוא זחל פנימה והחל לטפל בגל, היה נראה שהוא יודע משהו בעזרה ראשונה. "גשו לסוסה", אמר, "יש עליה בקבוקי מים, גם אתם חייבים לשתות!" רק כעבור חצי שעה היה נראה שגל מתחיל לחזור לעצמו, הוא פתח את העיניים ואפילו החל לדבר. "כשיתחזק, ארכיב אותו על הסוסה ואקח אתכם לאחד המעיינות הגדולים כאן", אמר הרוכב, " ומשם יש גם תחבורה לאן שתצטרכו…"

"תגיד, איך הגעת אלינו?" שאל קובי בחיוך. הבחור צחק במבוכה ולא ענה. "נו! תגיד…" דחק בו קובי. "האמת", אמר הבחור, "אני חובב טבע וציפורים, אני מסתובב הרבה באזור, אוהב לחפש קינים של ציפורי מדבר. מראש הרכס היה נראה לי שאני מבחין בקן של 'וורדית סיני' ציפור יפה שנפוצה כאן, אך כשהתקרבתי ראיתי שזה היה בסך הכל תיק וורוד עם פרחים!"

*

לפעמים אנחנו מתלוננים על דברים שלא מסתדרים לנו בחיים, ומרגישים רע כשהמציאות לא פועלת על פי התכניות שלנו. אבל יד ההשגחה היא זו שמכוונת אותנו בכל צעד, ועלינו לזכור שלכל דבר יש סיבה ומטרה. יש פעמים שאנחנו גם זוכים לראות איך הדברים מסתדרים לטובה. אבל גם כשאנחנו לא רואים בעין, עלינו לחזק את האמונה ולדעת שהכול לטובה.