חוליו דון פנצ'ו הביט אל האופק בעיניים מכווצות ומולל את שאריות הסיגר שלו. המרדף שלו אחרי הברון ג'יימס נמשך כבר יותר משלושה שבועות רצופים ללא התקדמות ממשית. הוא הוציא את כרזת המבוקשים מתיק הצד של האוכף ובהה בפרצופו הבשרני והמזוקן של ג'יימס. "39,000 דולר!" הבטיחה הכרזה באותיות של קידוש לבנה למי שיביא את השודד החמקמק לידי רשויות החוק והצדק.
חוליו עקב בשיטתיות אחרי מסלולו של הפושע, אבל תמיד הגיע כמה צעדים אחריו, אל חדר במלון עם מיטה סתורה או אל אתר חניה במדבר, בו מצא רק שאריות גחלים לועגות שהבהירו לו שהברון כבר בדרך ליעד הבא. לעיתים היה נדמה לו שהברון בכלל עוקב אחריו ויודע בדיוק מתי הוא עומד להגיע. אבל זה לא היה הגיוני מכיוון שחוליו רכב לבדו, רק הוא וסוסו הוותיק, פדרו.
הוא כרסם נקניק בייאוש, וכהרגלו זרק את הקצה לצד הדרך. בעיר הסמוכה הוא שכר חדר ללילה, בתקווה שיום המחר יאיר לו פנים. למחרת בבוקר, בעודו לועס את ארוחת הבוקר, התיישב מולו איש קטן בעל עיניים מתרוצצות. חוליו בלע חתיכת חביתה ותקע מבט שואל בזר המסתורי. הלה תופף באצבעותיו על השולחן ולחש: "יש לי מידע בשבילך", כשראה שחוליו לא מתרשם, הוא הוסיף: "זה בנוגע לברון ג'יימס…"
חוליו הפסיק לחתוך את החביתה והניח את הסכין על השולחן: "דבר", הוא ציווה קצרות. הזר התרווח בכיסאו ופלט: "500 דולר". חוליו נעץ בו מבט חודר ושלף לאט מכיס פנימי חבילת שטרות. הוא קילף חמישה שטרות והשליך אותם לפני הזר, "דבר!" הוא חזר. הזר לקח את השטרות והתענג על מגעם המרשרש, תחב אותם בחגורתו ודיבר: "יש לי מידע מבוסס שהברון ג'יימס ישדוד מחר את סניף הבנק הממשלתי בעיירה רובטאון, לא רחוק מכאן, כחמישה קילומטרים דרומה". חוליו חזר להתעסק בביתור החביתה ומלמל: "אם זה לא נכון, אני אמצא אותך, אתה יודע את זה". הזר הנהן קצרות, נקש על שולחן העץ והסתלק משם.
למחרת החליט חוליו לנקוט טקטיקה חדשה: הוא עטה על עצמו חליפת שומן, הדביק שפם עבות מלאכותי והתאמן מול המראה על מבטא מקסיקני מתגלגל. הוא הכין את נקודת התצפית שלו מול הבנק הממשלתי והמתין לברון ג'יימס, עם הרבה סבלנות ואספקה של נקניקים למארב ממושך. בערך בחצות היום, כאשר השמש עמדה במרכז השמיים וקפחה במלוא עוזה, בין ניגוב של המצח לניגוב של העורף, הוא סוף סוף הבחין בו. נקודה קטנה באופק שהלכה, גדלה והתגבשה לכדי סוס ורוכבו. הברון ג'יימס בכבודו ובעצמו עמד לפסוע למלכודת של חוליו.
אך לפתע, ללא הסבר נראה לעין, הברון עצר את סוסו, וחוליו עצר את נשימתו. הברון המתין רגעים אחדים ואז האיץ בסוסו, והלה פצח בדהרה פראית הרחק משם. חוליו המתוסכל הבין שהוא רחוק מכדי לדלוק אחריו והשליך את כובעו בזעם. באותו ערב, בעודו לוגם כוס משקה ושוקל ברצינות לפרוש ממקצוע צייד הראשים, הוא הבחין בדמות מוכרת נכנסת אל המסבאה. הוא שפשף את עיניו: היה זה לא אחר מאלחנדרו טורס, האיש והאגדה. האיש שהביא במו ידיו יותר מ־50 פושעים מרשימת המבוקשים ביותר אל הכלא.
חוליו התיישב לידו וניסה לפתוח איתו בשיחה, אך אלחנדרו רמז לו מפורשות כי ימי התהילה שלו מאחוריו והוא לא מעוניין לדבר על זה. אך חוליו ידע מה יגרום לו לשתף פעולה: הוא הזכיר את שמו של הברון ג'יימס והבחין בהתעניינות מתפשטת על פני צייד הראשים הוותיק. הברון היה אחד המבוקשים שאלחנדרו לא הצליח לשים עליהם את ידו. ואכן, הוא נעתר לבקשת חוליו ושמע את היסטוריית המרדף המלאה אחריו. לאחר שסיים חוליו לתאר בפרטי פרטים את כל הפעמים שהברון חמק ממנו ברגע האחרון, אלחנדרו שקע במחשבות ולבסוף קבע: "עליך להיפטר מהנקניק!"
חוליו לא הבין מה הוא רוצה, "מה זאת אומרת?" "מה ששמעת", חזר אלחנדרו, "עליך להיפטר מהנקניק במארבים". חוליו עדיין לא הבין, אבל הוא סמך על ניסיונו המוכח של אלחנדרו, הוא הודה לו ופרש לשנת הליל. בפעם הבאה שהצליח לשים את ידו על מידע באשר לתוכניותיו של הברון ג'יימס, הוא אכן זנח את הנקניק, ובשעות ההמתנה במארב הסתפק בצימוקים. והנה הפלא ופלא, זה עבד! הברון החמקן לא הצליח לברוח בזמן, וחוליו הגיע בדיוק בתזמון המושלם להניח עליו אזיקים ולהעמיס אותו על סוסו בדרך למשרד השריף.
בכניסה לעיירה ציפה לו המון צוהל. ההמון שרק, הניף כובעים והריע לגיבור שהפך את האזור למקום בטוח יותר. ביציאה ממשרד השריף, בעודו סופר את כספי הפרס, הוא נתקל באלחנדרו שנשען על מקלו וחייך מלוא פיו. חוליו הציע לו תשר מכספי הזכייה, אך הוא סירב בנימוס. "לפחות תגיד לי מה הקשר לנקניק?" ביקש חוליו. אלחנדרו הרחיב את חיוכו: "כאשר תיארת שתמיד ג'יימס יודע שאתה מגיע, ואפילו ראית במו עיניך שהוא ידע זאת מרחוק בלי שאף אחד אמר לו, הבטתי לשמיים. ההרגל שלך לכרסם נקניק בכל מארב, הרגיל את הנשרים לעקוב אחריך, בתקווה לשאריות שאתה זורק בצד הדרך. כל מה שג'יימס היה צריך לעשות זה לחפש אותם בשמיים ולברוח בזמן".
לפעמים מעשים שנראים לנו לא מזיקים, טומנים בחובם השלכות הרסניות. לכן תמיד כדאי לחשוב כמה צעדים קדימה ולבדוק אם מה שאנחנו עושים נכון גם לטווח הארוך.
