כמעט כל תושבי שתי הערים השכנות, ידעו על הסכסוך המתמשך בין שתי הרשויות העירוניות של שתי הערים. למרות ששניהם חלקו אזורי סחר ותעשייה מוניציפליים ואפילו קרקעות חקלאיות משותפות, היה נראה שיש עניין למישהו לשמר את הסכסוך במשך שנים ארוכות. "שניכם מפסידים מהוויכוח המטופש הזה, אם שני הערים היו מתאגדות למיזמי בנייה וסחר משותפים באזורי התעשייה הייתם מצליחים להכניס לקופות הערים סכומים אסטרונומיים המוערכים במיליונים רבים…" חזרו והדגישו פקידי משרד הפנים בכל ישיבת מועצה אזורית שבהם השתתפו, אבל הדברים נפלו על אוזניים ערלות והמריבות, כמו העקיצות ההדדיות שבין שתי הרשויות הפכו לדבר שבשגרה.
בכניסה לאזור התעשייה של אחד היישובים, התגורר אדם מבוגר בשם אילן. אילן היה מטרד של ממש עבור יזמי הנדל"ן שניסו לפנות את בית הקרקע והגינה הגדולה שבבעלותו, שהייתה בכניסה לאזור התעשייה לטובת מגדלי משרדים ואזורי מסחר. אילן התנגד בתוקף להתפנות מביתו וכאן נכנס לתוקף הוויכוח עתיק היומין על אזור התעשייה, כל רשות עירונית טענה שהמפות אינן מדויקות וטענה לחסות על שטח הנדל"ן שבו התגורר אילן. אלא שאת אילן הוויכוח המטופש בין שתי הרשויות העירוניות לא עניין מעולם, אחת הייתה עבורו האם ישלם את תשלומי הארנונה לרשות זאת או לשנייה. אבל הוויכוח הביורוקרטי של הפקידים משני הצדדים, בתוספת אנשי המכירות של יזמי נדל"ן שונים שניסו לפתות אותו לעזוב את השטח בהצעות מרחיקות לכת, התישו אותו והוא חיפש בסך הכול להתגורר בביתו בשלווה.
אילן היה אדם חכם, הוא היה לבוש בפשטות אבל חוכמתו הגדולה ניכרה על פניו, למרות המריבות המתישות הוא האמין שבאמצעות דיבור והבנה הדדית ניתן לשנות את המצב וחשב רבות כיצד יוכל לפתור את הסכסוך ארוך השנים.
באחד הימים כאשר ההשמצות ההדדיות מטעם מחלקות הדוברות של שני העיריות הגיעו לנקודת רתיחה, יצא אילן מביתו ועשה את דרכו ללשכתו של אחד מראשי העיר. הוא ניגש לאחד מידידיו שהיה מקורב לראש העיר השני, לחש על אוזנו מספר מילים, הפקיד בידו מכתב וביקש ממנו לפנות לראש העיר למחרת בבוקר.
במקביל, קבע אילן פגישה בלשכתו של ראש העיר הראשון לדקות ספורות וכבר בשעה מוקדמת התיישב ליד לשכתו והמתין לו שיגיע. הוא ניסה לחשוב שוב ושוב על המילים שיוציא מפיו וכיצד יצליח לשכנע את ראש העיר לא לקחת צד במריבה המתמשכת, אלא שאז הגיע מולו ראש העיר בדרך להיכנס ללשכתו, אילן התרומם באחת ואמר: "אדוני ראש העיר. באתי לכאן הפעם לא כדי להתיש אותך עם העניינים הביורוקרטיים של השטח שלי. הגעתי לכאן הפעם כשליח לבקש ממך סליחה בשם כל תושבי העיר השכנה, על העובדה שהיינו חלק מהסכסוך המתמשך הזה. אנחנו מבקשים ממך סליחה!"
"על מה אתם מבקשים סליחה?" שאל ראש העיר בהפתעה. "המריבה הזאת בכלל לא קשורה לתושבים, הבעיה שלנו זה עם הרשות המקומית בעיר השכנה!" אבל אילן השיב בחכמה: "תראה אדוני, ראשי העיר הם למעשה המנהיגים בפועל שמחליטים על הכסף של העיר שלנו. לפעמים הוויכוחים בין מנהיגי הערים, הופכים למאבקי כבוד ויוקרה שלא מעניינים אותנו האזרחים הפשוטים, אנחנו רוצים בסך הכול לחיות בשלום ורוצים בהצלחה של כולנו…"
ראש העיר שתק לכמה דקות, לבסוף לחץ את ידו של אילן ואמר: "אתה צודק. כוח הסליחה הוא חזק הרבה יותר מאשר מאבקי יוקרה כאלו ואחרים, אשמח שתמסור לראש העיר את סליחתי…" אבל אילן השיב, "אדוני ראש העיר. תדע לך שהכאב שלנו האזרחים הפשוטים נגע לליבו של ראש העיר השני, הוא כאן למטה ומוכן לעלות כדי לסיים את המאבק המתמשך הזה אחת ולתמיד…" ראש העיר המופתע הביט לעברו בהערכה ואמר: "בוודאי, תזמין אותו לעלות ולהיכנס פנימה ללשכה שלי אשמח לסיים את המריבה הזאת, רק כדי שאתם תושבי הערים תוכלו ליהנות משגשוג ופריחה…"
אילן הרים טלפון מהיר ותוך דקות ספורות עלה ראש העיר השני ללשכתו של יריבו, השניים לחצו ידיים בהתרגשות והסכסוך הסתיים בקול רעש גדול לעיני המצלמות. אלא שאז, שאל ראש העיר את מקבילו. "איך אילן הצליח להביא אותך לכאן, איך הסכמת במעמדך להגיע ולהמתין כאן למטה לחכות לי שאני אגיע כדי לסיים את המריבה הזאת?"
והלה השיב: "מה זאת אומרת? אילן שלח לי מכתב מטעמך וביקש שאגיע לכאן לפגישה איתך כדי לסיים את הסכסוך!" חיוך גדול עלה על פניו של ראש העיר, שאמר: "אין ספק שאילן האמין בכל ליבו בעוצמת הסליחה, רק בגלל זה הוא הצליח לשכנע אותי ולארגן מפגש סולחה, עוד לפני שהיא קרתה בפועל…"
בבואנו בשערי יום הכיפורים, יום סליחה ומחילה, נדרשת מאיתנו הבנת העוצמה שבכוח הסליחה. לבקש סליחה זה לא רק משהו חיצוני שנעשה כדי לצאת ידי חובה ולהתקדם הלאה, אלא הכרה בכך שלרצון הפנימי שלנו יש כוח לשנות את המציאות, וכשאנחנו באמת רוצים סליחה ממקום כנה ופנימי, אנחנו מעידים בכך שאנחנו כבר לא אותו האדם שהיינו ואפשר באמת לפתוח דף חדש.