ריפוי בעיתי

סיפור צעיר

עַל כִּסְּאוֹ הַמְּרֻפָּד יָשַׁב לוֹ גִּדְעוֹן הַשַּׁדְּכָן, מְעַשֵּׁן סִיגָר עָבֶה וּמַפְרִיחַ עִגּוּלֵי עָשָׁן עֲנָקִיִּים סְבִיבוֹ. הוּא הָיָה הַשַּׁדְּכָן הֲכִי מֻצְלָח בָּעֲיָרָה, וְזוּגוֹת רַבִּים נִשְּׂאוּ בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת בִּזְכוּת רַעֲיוֹנוֹתָיו הָאֵיכוּתִיִּים. גַּם בְּמִקְרִים קָשִׁים וּמְסֻבָּכִים יָדַע גִּדְעוֹן לִמְצֹא פִּתְרוֹנוֹת וְשִׁדֵּךְ בְּהַצְלָחָה בְּנֵי זוּג בְּאֹפֶן מְקוֹרִי וּבַחֲשִׁיבָה מִחוּץ לַקֻּפְסָה. הַהַצְלָחָה הַמְּסַחְרֶרֶת שֶׁלּוֹ בְּשִׁדּוּכִים הֵבִיאָה לוֹ גַּם עֲשִׁירוּת לֹא קְטַנָּה. אֲבָל הוּא מֵעוֹלָם לֹא הִסְתַּפֵּק בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְחִפֵּשׂ תָּמִיד דְּרָכִים לְשַׁדֵּךְ עוֹד זוּגוֹת וּלְהִתְעַשֵּׁר יוֹתֵר וְיוֹתֵר.

וְאָז, בְּדִיּוּק כְּשֶׁכְּבָר הִתְיָאֵשׁ מִלִּמְצֹא רַעְיוֹן לְבָחוּר חֵרֵשׁ שֶׁבִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְסַיֵּעַ לוֹ בִּמְצִיאַת שִׁדּוּךְ – נִשְׁמְעוּ דְּפִיקוֹת עַל דֶּלֶת בֵּיתוֹ. הוּא קָם בִּכְבֵדוּת מֵהַכִּסֵּא הַנּוֹחַ וְנִגַּשׁ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת. עַל הַסַּף עָמַד מְשֻׁלָּם, עֲשִׁיר הָעֲיָרָה, וּבְפִיו בַּקָּשָׁה: "יֵשׁ לִי שְׁתֵּי בָּנוֹת שֶׁכְּבָר מִתְבַּגְּרוֹת מִיּוֹם לְיוֹם, וַעֲדַיִן לֹא מָצָאתִי לָהֶן בַּחוּרִים שֶׁיַּסְכִּימוּ לְהִנָּשֵׂא לָהֶן. אָנָּא, עֲזֹר לִי". גִּדְעוֹן, לַמְרוֹת שֶׁיָּדַע מַהִי הַבְּעָיָה שֶׁל בְּנוֹתָיו שֶׁל מְשֻׁלָּם, הֵשִׁיב: "סַפֵּר לִי בְּבַקָּשָׁה מַדּוּעַ בְּנוֹתֶיךָ אֵינָן מַצְלִיחוֹת לִמְצֹא שִׁדּוּךְ".

סִפֵּר מְשֻׁלָּם בְּעֶצֶב: "בִּתִּי הַגְּדוֹלָה סוֹבֶלֶת מִמַּחֲלַת עוֹר קָשָׁה שֶׁגּוֹרֶמֶת לָהּ לְמַרְאֶה בִּלְתִּי נָעִים. פְּצָעִים וּכְתָמִים מְעַטְּרִים אֶת פָּנֶיהָ, וְכָל בָּחוּר שֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ לוֹקֵחַ צַעַד אָחוֹרָה וּפָשׁוּט בּוֹרֵחַ. הַשְּׁנִיָּה, הַקְּטַנָּה מִמֶּנָּה, סוֹבֶלֶת מִגִּמְגּוּם קָשֶׁה מְאוֹד, כָּךְ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַהֵל אִתָּהּ שִׂיחָה. לַמְרוֹת שֶׁנִּסִּינוּ טִפּוּלִים שׁוֹנִים עֲדַיִן הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ לֹא מוּבָן לְגַמְרֵי". שָׁמַע גִּדְעוֹן הַשַּׁדְּכָן אֶת הַתֵּאוּר הֶעָצוּב, וְהִבְטִיחַ לְנַסּוֹת לִמְצֹא רַעְיוֹן טוֹב עֲבוּר שְׁתֵּיהֶן, אוֹ לְפָחוֹת לְאַחַת מֵהֶן.

מְשֻׁלָּם הוֹדָה לוֹ בִּדְמָעוֹת וְנִפְרַד מִמֶּנּוּ לְשָׁלוֹם. גִּדְעוֹן חָזַר אֶל הַכִּסֵּא הַמְּרֻפָּד וְהִתְחִיל לְאַמֵּץ אֶת מוֹחוֹ בִּמְצִיאַת פִּתְרוֹן לִבְנוֹתָיו שֶׁל עֲשִׁיר הָעֲיָרָה. הַסְּכוּם הַגָּדוֹל שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ מְשֻׁלָּם אִם יְשַׁדֵּךְ אֶת הַבָּנוֹת שֶׁלּוֹ – הִצִּית אֶת דִּמְיוֹנוֹ. הוּא חִשֵּׁב אֶת דְּמֵי הַשַּׁדְכָנוּת וְיָדַע שֶׁזּוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ לְהִתְעַשֵּׁר בִּמְהִירוּת. וּפִתְאוֹם נִזְכַּר בְּאוֹתוֹ בָּחוּר חֵרֵשׁ שֶׁעָלָיו חָשַׁב קֹדֶם לָכֵן. "זֶה רַעְיוֹן מְעֻלֶּה!" קָרָא. וְרֶגַע אַחֲרֵי זֶה נִזְכַּר בְּבָחוּר נוֹסָף שֶׁפָּנָה אֵלָיו בֶּעָבָר.

בְּהִתְלַהֲבוּת רַבָּה זִמֵּן אֵלָיו גִּדְעוֹן אֶת מְשֻׁלָּם הַגְּבִיר וְכָךְ אָמַר לוֹ: "מָצָאתִי עֲבוּר בְּנוֹתֶיךָ אֶת הַבַּחוּרִים הֲכִי מֻשְׁלָמִים עֲבוּרָן! לְבִתְּךָ הַקְּטַנָּה, שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְנַהֵל שִׂיחָה תַּקִּינָה, אֶתֵּן בָּחוּר חֵרֵשׁ, שֶׁבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ דָּבָר. וּלְבִתְּךָ הַגְּדוֹלָה, בַּעֲלַת הָעוֹר הַפָּגוּם, יֶשְׁנוֹ בָּחוּר עִוֵּר, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת כֵּיצַד הִיא נִרְאֵית, וְיִתְיַחֵס יוֹתֵר אֶל מַעֲלוֹתֶיהָ הָאִישִׁיּוֹת וְלֹא לַמַּרְאֶה הַחִיצוֹנִי שֶׁלָּהּ".

"אַתָּה גָּאוֹן!" צָהַל מְשֻׁלָּם הֶעָשִׁיר, וּכְבָר בְּאוֹתוֹ יוֹם הֶעֱבִיר דְּמֵי שַׁדְכָנוּת לְגִדְעוֹן. כַּעֲבֹר תְּקוּפָה קְצָרָה נֶעֶרְכוּ שְׁתֵּי הַחֲתֻנּוֹת הֲכִי שְׂמֵחוֹת בָּעֲיָרָה, שֶׁל שְׁתֵּי בְּנוֹתָיו הַמִּתְבַּגְּרוֹת שֶׁל מְשֻׁלָּם. שְׁנֵי הַזּוּגוֹת חָיוּ בְּאֹשֶׁר וְעֹשֶׁר וְגַם גִּדְעוֹן הַשַּׁדְּכָן חַי בְּאֹשֶׁר וְעֹשֶׁר, מֵהַכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל מֵהָאָב הֶעָשִׁיר. כָּךְ הָיוּ יְכוֹלִים בְּנֵי הַזּוּג לְהַמְשִׁיךְ אֶת חַיֵּיהֶם, אִלּוּ לֹא הִגִּיעַ לִשְׁכוּנָתָם הָרוֹפֵא הֶחָכָם, שֶׁגַּם הָיָה מָרִיר וּמְדֻכְדָּךְ…

'אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁאֲנִי חַי לְבַדִּי, בִּמְרִירוּת וּבְעַצְבוּת, אֲפִלּוּ שְׁנֵי הַזּוּגוֹת הָאֵלֶּה מְאֻשָּׁרִים כָּל כָּךְ?!' הִרְהֵר בְּקִנְאָה וּבְעַצְבָּנוּת. 'אֲנִי חַיָּב לְהַפְסִיק אֶת זֶה וִיהִי מָה'. בִּמְקוֹם לְטַפֵּל בָּאֹשֶׁר שֶׁל עַצְמוֹ, הֶחְלִיט הַדּוֹקְטוֹר הַמְּלֻמָּד לְטַפֵּל בְּאָשְׁרָם שֶׁל שְׁכֵנָיו. הוּא פָּנָה אֶל שְׁנֵי הַבְּעָלִים הַנָּכִים וְהִצִּיעַ לָהֶם: "אֲרַפֵּא אֶת הַבְּעָיָה שֶׁלָּכֶם לְלֹא כָּל תַּשְׁלוּם, מָה דַּעְתְּכֶם? אַתָּה תּוּכַל לִרְאוֹת בְּעֵינֶיךָ וְאַתָּה תּוּכַל לִשְׁמֹעַ בְּאָזְנֶיךָ".

הַשְּׁנַיִם, כַּמּוּבָן, הִסְכִּימוּ מִיָּד וְהוֹדוּ לָרוֹפֵא עַל נְדִיבוּתוֹ וְטוּב לִבּוֹ. הוּא לֹא הִתְמַהְמֵהַּ. כְּבָר בְּאוֹתוֹ יוֹם הִתְחִיל לְטַפֵּל בָּהֶם וְאַט אַט הֵחֵל הָעִוֵּר לִרְאוֹת וְהַחֵרֵשׁ הִתְחִיל לִשְׁמֹעַ. מִשָּׁבוּעַ לְשָׁבוּעַ הִשְׁתַּפֵּר מַצָּבָם, וְאַחֲרֵי תְּקוּפָה שֶׁל כַּמָּה חָדְשֵׁי טִפּוּל – הָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים, רוֹאִים וְשׁוֹמְעִים כְּאַחַד הָאָדָם.

וְאָז הֵחֵלּוּ הַבְּעָיוֹת… הַתְּלוּנוֹת לֹא הִתְמַהְמְהוּ מִלָּבוֹא. הַבַּעַל שֶׁהָיָה עִוֵּר לְפֶתַע רָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ, וּכְבָר לֹא הָיָה מְרֻצֶּה מִמֶּנָּה כְּמוֹ שֶׁהָיָה לִפְנֵי כֵן. הַבַּעַל הַחֵרֵשׁ הִתְחִיל לִשְׁמֹעַ אֶת אִשְׁתּוֹ מְנַסָּה לְדַבֵּר וְלֹא מַצְלִיחָה, וּפִתְאוֹם הָיָה קָשֶׁה לוֹ לִחְיוֹת לְצִדָּהּ. קוֹלוֹת אֲחֵרִים עָלוּ מֵהַבָּתִּים הַמְּאֻשָּׁרִים, וְנִרְאֶה הָיָה שֶׁהָאֹשֶׁר כְּבָר אֵינוֹ מְנָת חֶלְקָם.

גִּדְעוֹן הַשַּׁדְּכָן, שֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ מַפְסִיד אֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל מִמְּשֻׁלָּם, נֶחֱלַץ לְעֶזְרָה. הוּא נִכְנַס לַתְּמוּנָה וְגִלָּה כִּשְׁרוֹנוֹת חֲדָשִׁים, כְּשֶׁהִצְלִיחַ לְלַמֵּד אֶת שְׁנֵי הַבְּעָלִים לְהִסְתַּכֵּל עַל הַצְּדָדִים הַיָּפִים שֶׁיֵּשׁ בַּנָּשִׁים שֶׁלָּהֶם, וּלְהִתְיַחֵס פָּחוֹת לַבְּעָיוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת. וּכְשֶׁשָּׁמַע עַל מְזִמָּתוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא הַמְּלֻמָּד, נִגַּשׁ לְרֹאשׁ הָעֲיָרָה וְדָרַשׁ מִמֶּנּוּ לְסַלֵּק אוֹתוֹ מֵהָאֵזוֹר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַמְשִׁיךְ לְהַטְרִיד אֶת שַׁלְוָתָם שֶׁל הַתּוֹשָׁבִים הַמְּאֻשָּׁרִים.

 

לִפְעָמִים בַּחַיִּים הַיֶּדַע הוּא בְּעָיָה. לְעִתִּים עָדִיף לֹא לָדַעַת, לֹא לִהְיוֹת "חָכָם" יוֹתֵר מִדַּי, אֶלָּא לְהַמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ הָרְגִילָה וּלְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת, שֶׁאוּלַי נִרְאֵית חַסְרַת תִּחְכּוּם, אֲבָל יְכוֹלָה לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מִבְּעָיוֹת קָשׁוֹת. וּכְמוֹ כָּל דָּבָר, גַּם לְכָךְ יֵשׁ מָקוֹר בְּדִבְרֵי חֲכָמֵינוּ, וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בְּחָכְמָתוֹ: "יוֹסִיף דַּעַת – יוֹסִיף מַכְאוֹב".

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

מכשפות של שלום

סיפור צעיר

עזרה בפארק המשחקים

סיפור צעיר

אושר אמיתי

סיפור צעיר

המארב

סיפור צעיר

ישר והפוך

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'