יחזקאל היה זכיין של רשת מאפים ולחמים מהגדולות במשק, אלא שלהפתעתו הפסיקה תנועת הלקוחות בפתאומיות לחנותו, ללא שום התרעה מוקדמת. כשהתקשר לכמה חברים לברר מה דעתם על התופעה המוזרה, הם סיפרו לו שציבור שלם החליט להחרים את מוצרי הרשת בגלל התנהגות לא ראויה של אחד ממנהלי החברה שפגע בכבוד גדולי התורה. ככל שחלפו הימים ויחזקאל החל לראות שהוא מפסיד כסף מדי יום בגלל ההתנהלות הלקויה של החברה שהתבצרה בעמדתה וסירבה להתנצל. הוא החליט להפסיק לשלם את דמי הזכיינות החודשיים ולתבוע אותם לדין תורה עד שיפצו על הנזקים הכלכליים שנגרמו לו בגללם. מה דעתכם, האם הוא נהג נכון בכך שתבע אותם והחליט שלא לשלם את דמי הזכיינות החודשיים?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קע"ה סעיף מ"א בדין: 'השכיר דירה לגוי'. וב'אמרי בינה' סימן ל' בדין: 'מי שלא מסלק היזק חייב'.
תשובה לשאלה "הצלה בתשלום" (שאלה מס' 747)
תקציר השאלה השבועית: איציק ודניאל שני שותפים של רשת חנויות הלבשה, הגיעו לטורקיה להזמין לַיין חדש של חליפות לחנויות שבבעלותם. בעודם דנים עם הסוחרים המקומיים בפרטי העסקה, התאסף בחוץ המון טורקי זועם שזיהה שמדובר בישראלים ואיים לכלות בהם את זעמם. השניים פנו לאחד ממכריהם בקהילה היהודית המקומית וביקשו ממנו להפעיל קשרים ולחלץ אותם מהמקום. המשטרה המקומית הגיעה, חילצה אותם מהמקום ולקחה אותם ישירות לשדה התעופה. כשהגיעו לארץ, ראו שממתינה להם הודעה מהמכר היהודי שסייע לחילוצם, שבה הוא דורש מהם תשלום של חמשת אלפים דולר עבור השוחד ששילם והקשרים שהפעיל בשבילם. האם הם צריכים לשלם לו את הסכום שביקש?
תשובה בקצרה: איציק ודניאל צריכים לשלם לו את הסכום שביקש עבור ההצלה שלהם.
תשובה בהרחבה: נקדים ונאמר שהמצב שבו היו יהודה ודניאל היה מצב של סכנת נפשות, מכיוון שקרוב לוודאי שההמון הטורקי אכן היה מכלה בהם את זעמו. ולכן פעולת ההצלה שלהם מוגדרת כהצלת נפשות ומצוות פדיון שבויים.
הגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'בבא בתרא' דף ח') אומרת שהשבי קשה עבור האדם יותר מכל גזירה אחרת ואפילו יותר ממוות ולכן צריך להשתדל ולהתאמץ מאוד לקיים את המצווה החשובה של 'פדיון שבויים' ובהלכה נפסק שמצווה זאת קודמת אפילו למצוות צדקה. (שולחן ערוך 'יורה דעה' סימן רנ"ב)
אלא שעלינו לדון האם מי שעוסק במצוות פדיון שבויים חייב לעשות זאת בחינם ללא תשלום, או שאינו צריך להוציא כסף מכיסו או להפסיד כסף בגללה. משני המקורות הבאים אנו יכולים ללמוד שאין חובה להפסיד כסף על המצווה והחובה היא בעצם ההשתדלות והמאמץ לקיומה.
א') דעת הרמ"א: שכל אדם שעשה לחברו טובה כלשהי, החבר לא יכול לדרוש את הטובה הזאת ממנו בחינם וחייב לשלם עליה את השכר המגיע לו, מכאן למדנו שאפילו אדם שעשה משהו מעצמו למען חברו שהוא יכול לדרוש שכר על הפעולה שעשה. ובוודאי בנידון שלנו שהם ביקשו ממנו לעשות השתדלות עבורם שהם חייבים לשלם לו על השוחד והקשרים שהפעיל עבורם. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רס"ד סעיף ד')
ב') דעת הבית יוסף בשם הפוסקים שאדם אינו חייב להוציא מכספו הפרטי עבור מצוות 'פדיון שבויים' במידה ויש לשבוי כסף משלו. ואם אדם הוציא כסף מכיסו עבור מצוות פדיון שבויים, ישבע מהו הסכום שהוציא ויכול לתבוע אותו בחזרה מהשבוי. (שולחן ערוך 'יורה דעה' סימן רנ"ב)
ואם כן בנידון שלנו, אם יהודה ודניאל אינם מאמינים לאותו אדם שאכן הוציא עבורם סכום של חמשת אלפים דולר, הוא יכול להישבע בבית דין שזה הסכום שהוציא והם יהיו חייבים בתשלום.
