שעת אימה
שָׁלוֹם לָכֶם, הַשֵּׁם שֶׁלִּי מִיכָאֵל וַאֲנִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם עַל חֲוָיָה שֶׁקָּרְתָה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָאנוּ לְחֻפְשָׁה בְּמָלוֹן בְּיַחַד עִם בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה. הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, כְּשֶׁלְּפֶתַע שָׁמַעְנוּ צְעָקָה נוֹרָאָה מֵהַמִּסְדְּרוֹן שֶׁל הַמָּלוֹן. פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת בְּאַחַת, וּמוּלִי הֵגִיחַ בְּפִתְאוֹמִיּוּת חַדְרָן מְבֹהָל שֶׁצֶּבַע פָּנָיו לָבָן, וְצָעַק: "סְגֹר אֶת הַדֶּלֶת!" נִבְהַלְתִּי עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתִי וְשָׁאַלְתִּי. "מָה …
