סמ"ר יעקב הלל נולד בירושלים בתשעה באב תשס"ג (7.8.23), להוריו הרב חיים ורבקה מילכה הלל שיחיו. נקרא על שם סבו המקובל הגאון רבי יעקב הלל שליט"א ראש מוסדות אהבת שלום, והסנדק שלו בברית המילה היה הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.
למד בתלמוד תורה "תורת העמק" ובישיבת "כנסת יונה" בירושלים. היה מדור המייסדים של ישיבת "מצפה יריחו" המשלבת תורה, מלאכה ויישוב ארץ ישראל. מסור היה בכל לבו ליישוב ובניית הארץ, ועסק בפועל בעבודות בנייה וחקלאות. יעקב היה אדם חדור שליחות, תמיד ראשון, נחוש לעמוד במשימות שהציב לעצמו, במסירות ובאכפתיות, וכפי שהיה רגיל לומר:"כשאתה עושה טוב, תעשה אותו מושלם"תמיד עם חיוך גדול, הארת פנים מופלאה שחרותה בלב כל מכריו, ורצון אדיר לעשות טוב עם כל אדם. אהבת ישראל הגדולה שלו התבטאה בכל מישור, תמיד נכון לעזור ולסייע, ותמיד בשמחה וברצון טוב. חבריו מעידים כי בכל מקום שבו הגיע היה משמח את כולם, מעודד ומחזק. הייתה בו אהבת ה' מופלאה, תמיד חותר אל האמת ובעל אמונה חזקה שהשאירה אותו איתן בדרכו גם בסביבה מאתגרת ובתנאים לא פשוטים. על אף שקיבל פטור משירות צבאי, החליט שהוא רוצה להתגייס ליחידה קרבית והתמסר בכל כוחו לאימונים מורכבים בסיירת גולני. תמיד ראשון, תמיד מוביל, ותמיד עם חיוך גדול על הפנים ואמונה עוצמתית בלב.
לאחר יום הכיפורים תשפ"ה נכנס לכפר עַ֫יְתַא א-שַּ֫עַבּ יחד עם חבריו, ושלושה ימים לאחר הכניסה ללבנון בערב חג הסוכות, הפציר בפני מפקדו להצטרף לכוח הפורץ, אף שלא היה אמור להיות שם. הכוח נתקל במחבלים ששהו בבית, ויעקב שהיה עסוק בחיסול האויב נהרג מאש מרצחים. בהלוויתו השתתפו אלפים מכל הקשת הישראלית, רבנים וראשי ישיבות, אברכים, לוחמים ומפקדים ואנשי ההתיישבות. אות וסמל לאחדות שיעקב סימל גם בחייו. אביו הרב חיים הלל, יו"ר מרכז "שלום לעם" אמר בדברי הפרידה בהלוויה אמר: "אני בטוח שאם יעקב היה יכול לבחור את הדרך שבה יעזוב את העולם, זו בדיוק הדרך שהיה בוחר. אדם שקידש שם שמיים בחייו וזכה לכך גם במותו".
יעקב היה אומר:
"אני תמיד משתדל לעזור ולתת לאחרים.
כשתתן ותעשה טוב לאחרים תמיד זה חוזר אליך, העולם הוא גלגל"
"גם בתקופות שהיה לי קשה והייתי בדיכאון, גם בצבא...
תמיד השתדלתי שלא משנה כמה אתה בבאסה וכמה אתה רוצה למות,
שלא יהיה מצב שבגלל שאתה בבאסה מישהו יהיה בבאסה.
שמור את הבאסה שלך לעצמך."
"אתה בן של מלך
כשאתה עושה משהו תעשה אותו מושלם ומתוך שמחה והבנה.
מוטב לפעמים שלא תעשה, מאשר שתעשה בעצבות ובפרצוף עקום".
"כשאתה עובר תקופה קשה ותוהה איפה בורא עולם
תזכור שהמורה תמיד בשקט בשעת הבחינה"