יוֹנָתָן הַקָּטָן לֹא הָיָה כָּל כָּךְ קָטָן כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ. לְפָחוֹת לֹא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ. הוּא הָיָה בֶּן שְׁמוֹנֶה אָמְנָם, אֲבָל הִתְנַהֵג תָּמִיד כְּמוֹ בָּחוּר בֶּן אַרְבַּע עֶשְׂרֵה. מִגִּיל צָעִיר מְאוֹד אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא חָכָם – וְלֹא רַק אִמָּא שֶׁלּוֹ רָאֲתָה אֶת זֶה – וְכָל הַסּוֹבְבִים הָיוּ נִדְהָמִים לִרְאוֹת אֶת הַזַּאֲטוּט הַמִּתְרוֹצֵץ בֵּין רַגְלֵיהֶם כְּשֶׁהוּא מְפַטְפֵּט וּמִתְנַהֵג כְּיֶלֶד בּוֹגֵר, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכְּפִי גִּילוֹ.
לָכֵן הָיָה יוֹנָתָן בָּטוּחַ שֶׁהוּא יַצְלִיחַ לְהַפְתִּיעַ אֶת אִמּוֹ בַּצּוּרָה הַמֻּשְׁלֶמֶת לִכְבוֹד יוֹם הֻלַּדְתָּהּ. הוּא זָכַר אֶת הַחֹדֶשׁ שֶׁבָּהּ הִיא חוֹגֶגֶת אֶת יוֹם הַהֻלֶּדֶת, וְעַל הַלּוּחַ שֶׁבַּמִּטְבָּח הָיָה מְסֻמָּן בְּעֵט הַתַּאֲרִיךְ הַמְּדֻיָּק. "אֵיזֶה יוֹם הַיּוֹם?" שָׁאַל יוֹנָתָן אֶת אָבִיו וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּרְאֶה לוֹ בַּלּוּחַ אֶת הַמִּשְׁבֶּצֶת הַנְּכוֹנָה. הָאָב הִצְבִּיעַ עַל הַתַּאֲרִיךְ הַמְּבֻקָּשׁ, וְיוֹנָתָן סָפַר אֶת הַיָּמִים עַד לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל אִמּוֹ הַיְּקָרָה.
בֵּינְתַיִם הוּא הָלַךְ וְחִטֵּט בַּאֲרוֹנוֹת הַמִּטְבָּח, עַד שֶׁמָּצָא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ – סֵפֶר מַתְכּוֹנִים. הֱיוֹת שֶׁכְּבָר יָדַע לִקְרֹא מִגִּיל חָמֵשׁ, מָצָא יוֹנָתָן בְּקַלּוּת אֶת הַמַּתְכּוֹן הָרָצוּי, שֶׁל עוּגַת יוֹם הֻלֶּדֶת מָסָרְתִּית וּטְעִימָה. "אִמָּא תָּמִיד עוֹשָׂה לִי כָּאֵלֶּה עוּגוֹת", מִלְמֵל לְעַצְמוֹ, "אָז עַכְשָׁו אֲנִי אָכִין לָהּ כָּזֹאת עוּגָה". הוּא הִתְבּוֹנֵן בִּרְשִׁימַת הַמִּצְרָכִים הַדְּרוּשִׁים, הֵצִיץ בַּמְּקָרֵר, וְשָׂמַח לִרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּבַּיִת אֶת כָּל מָה שֶׁהוּא צָרִיךְ.
כַּמָּה שָׁעוֹת לִפְנֵי הַלַּיְלָה הַחֲגִיגִי, בִּזְמַן שֶׁאִמּוֹ יָצְאָה לִקְנִיּוֹת לִכְבוֹד שַׁבָּת וְאָבִיו הָיָה סָגוּר בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה, נִכְנַס יוֹנָתָן אֶל הַמִּטְבָּח, לָבַשׁ סִנָּר שֶׁמָּצָא בָּאָרוֹן וְהֵחֵל בַּהֲכָנַת הָעוּגָה. הַקֶּמַח, הַסֻּכָּר, הַקָּקָאוֹ, הַשֶּׁמֶן וְכָל יֶתֶר הֶחֳמָרִים – הִתְעַרְבְּבוּ יָפֶה וְהָפְכוּ לְעִסָּה חוּמָה וּדְבִיקָה. יוֹנָתָן הָיָה מְאֻשָּׁר. "זוֹ עוּגַת יוֹמוּלֶדֶת אֲמִתִּית!" קָרָא בְּאֹשֶׁר.
הוּא הִכְנִיס אֶת הַתַּבְנִית לְתַנּוּר הָאֲפִיָּה וְהִמְתִּין חֲצִי שָׁעָה בְּדִיּוּק. וְעוֹד לִפְנֵי שֶׁפָּתַח אֶת דֶּלֶת הַתַּנּוּר, עָלָה בְּאַפּוֹ רֵיחַ מוּזָר קְצָת. 'זֶה רַק הָרֵיחַ', קִוָּה בְּסֵתֶר לִבּוֹ. 'הַטַּעַם יִהְיֶה מְצֻיָּן'. אוּלָם כַּאֲשֶׁר הוֹצִיא אֶת הָעוּגָה וְטָעַם חֲתִיכָה קְטַנְטַנָּה מִמֶּנָּה, הֵבִין יוֹנָתָן שֶׁטָּעָה. הַטַּעַם גַּם הוּא הָיָה גָּרוּעַ. "זֶה לֹא הִצְלִיחַ…" אָמַר בְּשֶׁקֶט, מְאֻכְזָב עַד עִמְקֵי נִשְׁמָתוֹ.
בְּעוֹד זְמַן קָצָר תַּחֲזֹר אִמּוֹ מֵהַקְּנִיּוֹת וְהוּא עֲדַיִן לֹא הֵכִין לָהּ עוּגַת יוֹם הֻלֶּדֶת! יוֹנָתָן עָמַד בְּאֶמְצַע הַמִּטְבָּח חֲסַר אוֹנִים וְאוֹבֵד עֵצוֹת. "מֵאֵיפֹה מַשִּׂיגִים עַכְשָׁו עוּגָה?" שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ וּדְמָעוֹת הוֹפִיעוּ בְּזָוִיּוֹת עֵינָיו. הוּא לֹא הִסְפִּיק לְנַגֵּב אוֹתָן, וּנְקִישׁוֹת רַכּוֹת נִשְׁמְעוּ מִכִּוּוּן הַדֶּלֶת. יוֹנָתָן נִגַּשׁ לִפְתֹּחַ. "אָבִי! מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן?" הֻפְתַּע לִרְאוֹת אֶת חֲבֵרוֹ הַטּוֹב עוֹמֵד בַּפֶּתַח.
"בָּאתִי לְהָבִיא לְךָ אֶת זֶה", אָמַר אָבִי וְהוֹשִׁיט לְיוֹנָתָן חֵפֶץ מְעֻגָּל וּמְרַשְׁרֵשׁ. "אַתָּה זוֹכֵר אֶת הַמִּבְחָן הַמְּסַכֵּם בַּתּוֹרָה שֶׁהָיָה לִפְנֵי חֹדֶשׁ? אַתָּה עָזַרְתָּ לִי לִלְמֹד אֶת הַחֹמֶר לִקְרָאתוֹ, וּבִזְכוּתְךָ הִצְלַחְתִּי לְהַשִּׂיג צִיּוּן מֵאָה. לָכֵן הִגַּעְתִּי אֵלֶיךָ כְּדֵי לוֹמַר לְךָ תּוֹדָה רַבָּה וְלָתֵת לְךָ מַשֶּׁהוּ קָטָן עַל הַמַּאֲמָץ הַגָּדוֹל". יוֹנָתָן לָקַח אֶת הַמַּתָּנָה הָעֲטוּפָה בִּנְיַר כֶּסֶף וּפָתַח אוֹתָהּ בְּאִטִּיּוּת. עוּגַת יוֹם הֻלֶּדֶת מָסָרְתִּית הָיְתָה מֻנַּחַת שָׁם בְּתוֹךְ תַּבְנִית עֲגֻלָּה.
"וּוָאוּ, תּוֹדָה רַבָּה!" הִתְרַגֵּשׁ יוֹנָתָן, גַּם בִּגְלַל הַמַּתָּנָה עַצְמָהּ וְגַם בִּגְלַל שֶׁזֶּה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהָיָה צָרִיךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע. הוּא נִפְרַד מֵאָבִי בְּמִלִּים חַמּוֹת וְהִנִּיחַ אֶת הָעוּגָה בַּמִּטְבָּח. מִכָּאן וָאֵילָךְ הַכֹּל זָרַם בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁתִּכְנֵן – הוּא עָרַךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן יָפֶה וַחֲגִיגִי, הִנִּיחַ אֶת הָעוּגָה בָּאֶמְצַע, תָּחַב בְּתוֹכָהּ כַּמָּה נֵרוֹת וְהִמְתִּין לִשְׁמֹעַ אֶת צְעָדֶיהָ שֶׁל אִמּוֹ בַּמַּדְרֵגוֹת.
אַחֲרֵי עֶשֶׂר דַּקּוֹת נִשְׁמְעוּ רְחָשִׁים מִכִּוּוּן מַנְעוּל הַכְּנִיסָה, וְיוֹנָתָן מִהֵר לְכַבּוֹת אֶת הָאוֹרוֹת וּלְקַבֵּל אֶת אִמּוֹ בִּקְרִיאַת "מַזָּל טוֹב!" נִרְגֶּשֶׁת. "הֵכַנְתָּ לִי עוּגָה?" הֻפְתְּעָה הָאֵם וְחִבְּקָה אֶת הַיֶּלֶד הַבּוֹגֵר שֶׁלָּהּ. "בּוֹא נִקְרָא לְאַבָּא", אָמְרָה. וְכָךְ יָשְׁבוּ שְׁלָשְׁתָּם לִמְסִבַּת יוֹם הֻלֶּדֶת חֲגִיגִית, כַּאֲשֶׁר כֻּלָּם מְדַבְּרִים עַל הָעוּגָה הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁהֵכִין יוֹנָתָן. הוּא עַצְמוֹ לֹא סִפֵּר אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא קִבֵּל אוֹתָהּ מֵחָבֵר. 'אֲנִי הֲרֵי הֵכַנְתִּי עוּגָה', חָשַׁב יוֹנָתָן לְעַצְמוֹ. 'הִיא פָּשׁוּט לֹא הִצְלִיחָה…'
כַּמָּה שָׁעוֹת אַחֲרֵי כֵן, כְּשֶׁיּוֹנָתָן כְּבָר שָׁקַע בְּשֵׁנָה עֲמֻקָּה, יָשְׁבוּ הַהוֹרִים לְשִׂיחָה שְׁקֵטָה. "בָּאתִי הַיּוֹם הַבַּיְתָה", סִפְּרָה אִמּוֹ, "וּכְבָר בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת הֵרַחְתִּי רֵיחַ שֶׁל עוּגַת שׁוֹקוֹלָד לֹא מֻצְלַחַת. אֲנִי יְכוֹלָה לְהָבִין מֵהָרֵיחַ אֵיךְ יָצְאָה הָעוּגָה, וְהֵבַנְתִּי שֶׁיּוֹנָתָן רָצָה לְהַפְתִּיעַ אוֹתִי בָּעוּגָה. לָכֵן מִהַרְתִּי לְהִתְקַשֵּׁר לְאִמָּא שֶׁל אָבִי, הֶחָבֵר שֶׁלּוֹ, וּבִקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה שֶׁתָּכִין עוּגַת יוֹם הֻלֶּדֶת וְתִשְׁלַח אֶת הַבֵּן שֶׁלָּהּ לְהָבִיא אוֹתָהּ לְיוֹנָתָן, עִם תֵּרוּץ כָּלְשֶׁהוּ. אַתָּה מֵבִין?" סִיְּמָה אֶת סִפּוּרָהּ, "רִחַמְתִּי עַל הַיֶּלֶד שֶׁטָּרַח וּבַסּוֹף הִתְאַכְזֵב, אָז דָּאַגְתִּי שֶׁהוּא לֹא יִהְיֶה עָצוּב. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ לְהַפְתִּיעַ אוֹתִי – הוּא זֶה שֶׁבֶּאֱמֶת שִׂמֵּחַ אוֹתִי!"
כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מִתְאַמֵּץ לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה טוֹב, מֵהַשָּׁמַיִם יַעְזְרוּ לוֹ לְסַיֵּם אֶת זֶה. וְגַם אִם קָרָה וְהוּא לֹא הִצְלִיחַ לְמַמֵּשׁ אֶת רְצוֹנוֹ – ה' יִתְבָּרַךְ נֶהֱנֶה וְשָׂמֵחַ מֵעֶצֶם הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ לַעֲשׂוֹת טוֹב.
