בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם קָם לוֹ דֵּייב, נַעַר הַשְּׁלִיחוּיוֹת. אַחֲרֵי אֲרוּחַת הַבֹּקֶר, יוֹצֵא הוּא לִרְכִיבָה עַל אוֹפַנָּיו וּמַתְחִיל בַּעֲבוֹדָתוֹ. רַבָּה הִיא הָעֲבוֹדָה, אֲבָל דֵּייב אֵינוֹ מִתְלוֹנֵן. בַּכְּפָר הַיְּפֵהפֶה בּוֹ הוּא גָּר, מַכִּירִים אוֹתוֹ כֻּלָּם, אוֹהֲבִים אוֹתוֹ וְיוֹדְעִים שֶׁאֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו. דֵּייב הִנּוֹ נַעַר הַשְּׁלִיחוּיוֹת הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁיָּדַע הַכְּפָר, וְלוּ מִפְּנֵי שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה לַתּוֹשָׁבִים נַעַר שְׁלִיחוּיוֹת אַחֵר.
עוֹלֶה דֵּייב עַל אוֹפַנַּיִם אֲדֻמִּים בַּעֲלֵי שְׁלוֹשָׁה גַּלְגַּלִּים, שְׁנַיִם מֵאָחוֹר וְאֶחָד מִלְּפָנִים, וּפוֹצֵחַ בְּסִדְרַת הַשְּׁלִיחוּיוֹת. עָלָיו לְהוֹבִיל אֶת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם מִבֵּיתָהּ שֶׁל לוֹרְיָן הָאוֹפָה אֶל הַמַּאֲפִיָּה שֶׁבָּעִיר הַגְּדוֹלָה הַסְּמוּכָה לַכְּפָר, אַחַר כָּךְ אֶת הַבֵּיצִים מִן הַלּוּל שֶׁל מַיְקְל אֶל הַמַּכֹּלֶת שֶׁבִּקְצֵה הַכְּפָר, וְהַמְּלָאכָה רַק מַתְחִילָה. סִיבוּבִים רַבִּים עוֹשֶׂה דֵּייב בְּרַחֲבֵי הַכְּפָר וְגַם מִחוּצָה לוֹ, נִגּוּן עַל שְׂפָתָיו וְשִׂמְחָה עַל פָּנָיו. כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לִשְׁלֹחַ חֲבִילָה מִכָּאן לְשָׁם – פּוֹנֶה לְדֵייב וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה עֲבוּרוֹ אֶת הַמִּשְׁלוֹחַ.
בְּבֹקֶר אֶחָד, חָבִיב וְנֶחְמָד, הֵקִיץ דֵּייב מִשְׁנָתוֹ כִּבְכָל יוֹם, וְיָצָא לְדַרְכּוֹ הָאֲרֻכָּה. וְהִנֵּה לְפֶתַע, מָה רוֹאוֹת עֵינָיו? נַעַר אַדְמוֹנִי רָכוּב עַל אוֹפַנַּיִם צְהֻבִּים, וּבַסַּל שֶׁבְּחֶלְקָם הָאֲחוֹרִי מֻנָּחִים – לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר – כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם שֶׁל לוֹרְיָן הָאוֹפָה! מִהֵר דֵּייב אֶל צְרִיפָהּ שֶׁל לוֹרְיָן, נָקַשׁ בַּדֶּלֶת וְשָׁאַל: "לָמָּה זֶה מָסַרְתְּ אֶת הַלְּחָמִים לְיָדָיו שֶׁל נַעַר אַחֵר?"
"זוֹל הוּא מִמְּךָ, יַקִּירִי", הֵשִׁיבָה לוֹרְיָן. "וַאֲנִי, מָה אֶעֱשֶׂה, זְקוּקָה לְכֶסֶף". נָפְלוּ פָּנָיו שֶׁל דֵּייב וְהוּא נִפְנָה וְהָלַךְ לוֹ. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם רָאָה אֶת הַמִּשְׁלוֹחָן עַל הָאוֹפַנַּיִם הַצְּהֻבִּים לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם, אַךְ לֹא אָמַר מִלָּה. עֲדִין נֶפֶשׁ הוּא דֵּייב, מִדּוֹתָיו טוֹבוֹת וְהִתְנַהֲגוּתוֹ אֲצִילִית. בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם גַּם פָּחֲתוּ הַשְּׁלִיחוּיוֹת שֶׁהֻטְּלוּ עָלָיו, וַעֲדַיִן הָיָה דֵּייב רָגוּעַ וְשָׁלֵו.
בַּבֹּקֶר לַמָּחֳרָת, כְּשֶׁרָכַב עַל גַּבֵּי אוֹפַנָּיו הָאֲדֻמִּים אֶל הַמַּכֹּלֶת שֶׁבִּקְצֵה הַכְּפָר, הוֹפִיעַ מוּלוֹ הַנַּעַר הַמִּתְחָרֶה, דּוֹנִי שְׁמוֹ. דֵּייב עָמַד בְּתַחְתִּית גִּבְעָה תְּלוּלָה וְשָׁתָה מֵהַמֵּימִיָּה שֶׁבְּתַרְמִילוֹ, וְהַנַּעַר הַשֵּׁנִי בָּא מִלְּמַעְלָה וְדִוֵּשׁ כְּלַפֵּי מַטָּה. וּפִתְאוֹם, בְּלִי כָּל הֲכָנָה מֻקְדֶּמֶת, נִתְקַל דּוֹנִי בְּאֶבֶן שֶׁנִּצְּבָה בְּדַרְכּוֹ, וְאַרְגַּז הַלְּחָמִים שֶׁל לוֹרְיָן הֵחֵל לְהִתְגַּלְגֵּל בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה…
דֵּייב הִבִּיט בַּמַּחֲזֶה בְּעֵינַיִם פְּעוּרוֹת. אַרְגַּז הַלְּחָמִים אָמְנָם הָיָה סָגוּר וּמְסֻגָּר, אֲבָל בְּתַחְתִּית הָהָר נִקְוְתָה שְׁלוּלִית בֹּץ עֲכוּרָה, וְהוּא יָדַע שֶׁאִם יִפֹּל הָאַרְגָּז אֶל הַבִּצָּה – יִתְקַלְקְלוּ הַלְּחָמִים לַחֲלוּטִין וְלֹא יִהְיוּ רְאוּיִים עוֹד לַאֲכִילָה. עָמַד דֵּייב וְהִתְלַבֵּט מָה לַעֲשׂוֹת. הוּא הִבִּיט כֹּה וָכֹה וְרָאָה שֶׁאֵין עוֹד מִישֶׁהוּ בַּסְּבִיבָה שֶׁיָּכוֹל לְהַצִּיל אֶת אַרְגַּז הַלֶּחֶם.
'לֹא אוּכַל לִתְפֹּס אוֹתוֹ בְּיָדַי', יָדַע. 'הַתֵּבָה עֲלוּלָה לִפְצֹעַ אוֹתִי'. הוּא חִפֵּשׂ פִּתְרוֹן אַחֵר, חִפֵּשׂ וְגַם מָצָא. בְּהַחְלָטָה נְחוּשָׁה הֵסִיר אֶת מְעִילוֹ הַיָּפֶה וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל תּוֹךְ הַשְּׁלוּלִית הַחוּמָה, שַׁבְרִיר שְׁנִיָּה לִפְנֵי שֶׁהִתְגַּלְגְּלָה קֻפְסַת הָעֵץ אֶל תּוֹךְ הַבֹּץ. רְגָעִים אֲחָדִים צָפוּ הַמְּעִיל וְהָאַרְגָּז שֶׁעָלָיו בַּשְּׁלוּלִית, וְדֵייב מִהֵר וְנִכְנַס אֶל הַבִּצָּה כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם מֵאֲבַדּוֹן.
דּוֹנִי, נַעַר הַשְּׁלִיחוּיוֹת הַשֵּׁנִי, הוֹפִיעַ בְּתַחְתִּית הַגִּבְעָה זְמַן קָצָר לְאַחַר מִכֵּן. "תּוֹדָה, דֵּייב", לָחַשׁ בְּבֹשֶׁת פָּנִים. "אֵיךְ אוּכַל לְהוֹדוֹת לְךָ עַל מָה שֶׁעָשִׂיתָ לְמַעֲנִי?" שָׁאַל. דֵּייב לֹא עָנָה. הוּא רַק הִצְבִּיעַ עַל הַמְּעִיל הָאָהוּב שֶׁלּוֹ, עַל נְעָלָיו וְעַל מִכְנָסָיו, שֶׁהָיוּ מְלֵאִים עַכְשָׁו בְּבֹץ עָכוּר וְדָבִיק. "הוֹ… אֲנִי מִתְנַצֵּל, דֵּייב", אָמַר דּוֹנִי. "הַבְּגָדִים שֶׁלְּךָ הִתְקַלְקְלוּ לְגַמְרֵי. וְלִי, לְצַעֲרִי, אֵין כֶּסֶף כְּדֵי לְשַׁלֵּם לְךָ". "אֵינְךָ צָרִיךְ לְשַׁלֵּם לִי", הִרְגִּיעַ אוֹתוֹ דֵּייב. "סַע לְשָׁלוֹם וְהִזָּהֵר מֵעַתָּה שֶׁלֹּא לְהִתָּקֵל בַּאֲבָנִים".
כִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם שֶׁנִּצְּלוּ עָשׂוּ אֶת דַּרְכָּם עַל גַּבֵּי הָאוֹפַנַּיִם הַצְּהֻבִּים עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם בָּעִיר הַגְּדוֹלָה, אֶל בֵּיתָם שֶׁל כַּמָּה אֲדוֹנִים נִכְבָּדִים. דּוֹנִי נִכְנַס עִם תֵּבַת הָעֵץ בְּיָדָיו אֶל הַטִּירָה הָרִאשׁוֹנָה, שָׁם רָאָה אוֹתוֹ הָאָדוֹן וְשָׁאַל: "מַדּוּעַ הָאַרְגָּז שֶׁלְּךָ מֻכְתָּם בְּבֹץ?" סִפֵּר לוֹ דּוֹנִי אֶת כָּל הַסִּפּוּר וְאָמַר: "אַל דְּאָגָה, אֲדוֹנִי. אֵלּוּ רַק כְּתָמִים קְטַנִּים. הַלְּחָמִים עַצְמָם לֹא נִזּוֹקוּ כְּלָל וּכְלָל". כַּאֲשֶׁר שָׁמַע הָאָדוֹן עַל מַעֲשֵׂהוּ הָאֲצִילִי שֶׁל דֵּייב, הִתְרַגֵּשׁ וְאָמַר לְדוֹנִי: "הַמְתֵּן כָּאן, אֵלֵךְ לְהָבִיא לְךָ מְעִיל, נַעֲלַיִם וּמִכְנָסַיִם חֲדָשִׁים, אוֹתָם תִּתֵּן לְנַעַר הַשְּׁלִיחוּיוֹת חֲבֵרְךָ".
הִנִּיחַ דּוֹנִי אֶת חֲבִילַת הַבְּגָדִים עַל אוֹפַנָּיו הַצְּהֻבִּים וְהִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ אֶל הָאֲחֻזָּה הַבָּאָה. גַּם שָׁם חָקַר אוֹתוֹ הָאָדוֹן עַל הַבֹּץ שֶׁמְּעַטֵּר אֶת תֵּבַת הַלְּחָמִים, וְגַם שָׁם סִפֵּר דּוֹנִי אֶת דְּבַר הַמַּעֲשֶׂה כֻּלּוֹ. וְ…כֵּן, גַּם שָׁם נִרְגַּשׁ הָאָדוֹן מֵהַקְרָבָתוֹ שֶׁל דֵּייב, וְצִיֵּד אֶת דּוֹנִי בְּעֶרְכַּת בִּגּוּד חֲדָשָׁה וְיֻקְרָתִית, אוֹתָהּ יִמְסֹר לְנַעַר הַשְּׁלִיחוּיוֹת הַגִּבּוֹר. אֵצֶל הָאָדוֹן הַשְּׁלִישִׁי קָרָה אוֹתוֹ הַדָּבָר, וְגַם אֵצֶל הָאָדוֹן הָרְבִיעִי וְהַחֲמִישִׁי. וְכָךְ חָזַר דּוֹנִי אֶל הַכְּפָר, עָמוּס חֲבִילוֹת, וְנִגַּשׁ בְּשִׂמְחָה לָתֵת אֶת חֲמֵשֶׁת הַמְּעִילִים, חֲמֵשֶׁת זוּגוֹת הַמִּכְנָסַיִם וַחֲמֵשֶׁת זוּגוֹת הַנַּעֲלַיִם, לְדֵייב הַמֻּפְתָּע וְהַמְּאֻשָּׁר.
כַּאֲשֶׁר אָנוּ מַקְרִיבִים לְמַעַן הַזּוּלָת, מֻבְטָח לָנוּ שֶׁנְּקַבֵּל עַל כָּךְ בְּכֶפֶל כִּפְלַיִם. לֹא תָּמִיד הַתַּגְמוּל יָבוֹא מִיָּד, לֹא תָּמִיד הוּא יִהְיֶה בְּדִיּוּק כְּמוֹ מָה שֶׁהִקְרַבְנוּ, אֲבָל הוּא תָּמִיד יִהְיֶה שָׁם – הַשָּׂכָר עַל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבְוַדַּאי בָּעוֹלָם הַבָּא.
