בסך הכול חמשת אלפים תושבים גרו בווטרלון, עיירה שהייתה עוד משבצת קטנה בשטחי הענק של קנדה הכוללים עשרות עיירות נשכחות שמבליחות לרגע ליד הכביש המהיר ונבלעות שוב ברקע. מקומות מהסוג הזה נהוג לתאר בתואר "עיירה מנומנמת", רק שנמנום הוא מצב זמני ולכן במקרה של ווטרלון, היה נכון יותר לומר "עיירה בתרדמת" – מכיוון שזה היה מקום ששום דבר מסעיר לא קורה בו במהלך היום, בשבע בערב אף אחד לא מסתובב ברחובותיו, ועל שער העיתון המקומי מרוחה כותרת המבשרת בהתרגשות מאופקת על רמזור חדש בצומת הסמוכה לבית הספר.
ג'ייק סמואלס תושב ווטרלון, יצא מביתו כבכל בוקר ושם את פעמיו אל בית הקפה. היה לו מנהג קבוע לפתוח כל בוקר בדונאט עגול מכוסה בריבת תותים ולצדו כוס קפה גדולה במיוחד, ללא סוכר על פי המלצת רופא המשפחה. הוא נכנס לג'יפ השברולט הכחול שלו ונסע לאורך הכביש החיצוני המקיף את העיירה, כדי לחסוך את פסי ההאטה המעצבנים שבתוך העיירה. בדרך הוא הבחין בהתרחשות מוזרה לצד הכביש. שני מסחריות לבנות חנו במרחק מה מהכביש, לידם הסתודדה קבוצת אנשים לא מקומיים עטויי מסיכות מגן. הזרים אחזו במשקפות ובציוד מוזר והביטו אל האופק. ג'ייק רצה לעצור ולשאול אותם לפשר העניין, אך הוא ידע שאם לא יזדרז, לא יישאר עבורו דונאט עם ריבת תותים כמו שהוא אוהב ולכן התעלם כרגע מהעניין והמשיך בדרכו.
בבית הקפה הוא פגש את ג'ו גיליגן, ידידו הטוב שכיהן בתפקיד השריף המקומי. ג'ייק סיפר לו על ההתרחשות המוזרה בכביש המקיף ושאל אותו לדעתו. "דעתי היא שחייבים לבדוק מה קורה שם" אמר ג'ו והחזיר את הקיסם שלו למקומו הקבוע מתחת לשפמו העבות. הצמד נכנסו אל הג'יפ המשטרתי ויצאו לחקור את המאורע. כשהגיעו, עדיין האנשים עמדו שם עם מכשיריהם המשונים. ג'ו עצר לידם בחריקה שהעלתה עננים של עפר. הוא קפץ מן הרכב וירק את הקיסם על הארץ. "ובכן" פנה ג'ו אל קבוצת האנשים: "מה אתם עושים פה בדיוק?" האנשים הביטו זה בזה ואחד מהם, ממושקף וחמור סבר ענה: "האמת היא שאני מנוע מלומר לך, אבל יש לנו אישור".
ג'ו שלף מכיסו עוד קיסם בעטיפת נייר וקילף אותו בעדינות. הוא תחב את הקיסם לפיו וציווה בתקיפות: "תראה לי את האישור". הזר שלף מכיסו דף נייר מנוילן, עליו נכתב כי יש לו ולצוות שלו אישור לערוך מדידות ולחפור באזור, המכתב היה חתום על ידי המשרד לביטחון הציבור. ג'ו הרים גבות בתדהמה: "אני אבדוק את זה לעומק" הוא פלט לעברם, נגע בשולי כובעו לאות פרידה וחזר עם ג'ייק לעבר הג'יפ המשטרתי.
מאוחר יותר ג'ו התקשר אל המשרד לביטחון הציבור, שם התחוור לו שהמסמך אמיתי לחלוטין. אבל כאשר ביקש פרטים נוספים הוא נענה בשלילה, בנימוק שיש חיסיון על הפרטים. הזרים היו שם גם למחרת וגם ביום לאחר מכן, ג'ייק וג'ו השקיפו עליהם מרחוק וראו כי הם פורקים ציוד כבד ומתחילים לקדוח באדמה. ג'ו היה מודאג, הוא כינס ישיבה דחופה בהיכל העירייה והזמין את תושבי העיר לדון מה לעשות. התושבים מאד שמחו שסוף סוף קורה משהו בעיירה השכוחה ונהרו לפגישה, ממלאים את החלל במלמול נסער.
בפתח הישיבה הוקרנו תמונות וסרטונים של הזרים וצורפה גם מפה שסימנה את האזור שבו הם חופרים. "לדעתי מדובר בקונספירציה" אמר בילי הזקן "כנראה יש פה בארות נפט באזור והעשירים האלה מהממשלה רוצים לקחת את הבתים והאדמות שלנו כדי להתעשר על חשבוננו" דבריו של בילי התקבלו מיד על לבם של ההמון הנבער ורחש נרגז עבר בקהל. "רגע, רגע!" ניסה ג'ו להרגיע אותם "בואו נחשוב על זה". אך דבריו נפלו על אוזניים ערלות. "נלך להגן על השטח שלנו" חרחר בילי בזעם. התושבים יצאו מבניין העירייה ופנו איש איש למכוניתו. הם דהרו בטור של רכבים לכיוון אזור החפירות וגירשו את הזרים באיומים וצעקות נמרצות. הם לא שעו להסבריהם ותכנוניהם ולא נרגעו עד שהמסחריות הלבנות נעלמו באופק.
למחרת בבוקר קיבל ג'ו טלפון במשרד השריף: "שלום וברכה, מדבר קולונל סטפן וורדל, אני מתקשר להודיע לך על פינויה של העיירה ווטרלון בתוך שבוע על ידי כוחות צבאיים בפיקודי". השריף התקשה להוציא הגה מפיו: "אבל למה? מה קרה?".
"ובכן אני אומר לך מה קרה" ענה קולונל וורדל: "העיירה שלכם יושבת על מצבור גז מסוכן וקטלני שהתחיל לדלוף, זוכר את הגברת שלכם שמאושפזת כבר שבועיים בבית החולים בעיר? זה לא שפעת, היא נהגה לעשות הליכות ארוכות באזור והיא הראשונה שזה השפיע עליה". ג'ו חשב על זה שבאמת כואב לו הראש כבר שבוע. הקולונל המשיך: "ניסינו לא לעורר פאניקה, כדי לבדוק האם אפשר לנקז את הגז מהצד ולנטרל את הסכנה. אך האנשים שלך בבירור מסכנים את עובדי הציבור, לכן תיאלצו להתפנות ולאפשר להם לעשות את עבודתם, כמו שהייתם אמורים לעשות מלכתחילה".
כשג'ו נאלץ להודיע זאת בפנים מכורכמות לתושבי העיירה, הבינו פתאום תושבי ווטרלון שבטיפשותם הם גרמו לעצמם את הצרות. לא נותרו להם יותר מדיי ברירות ולאחר שבוע כשהגיעו כוחות הצבא נאלצו כולם לפנות את האזור עד לסיום העבודות והטיפול במצבור הגז…
"הווי דן את כל האדם לכף זכות" אומרת המשנה במסכת אבות. גם אם לעיתים נראה לנו שמישהו עושה עוול, אל לנו לחשוב עליו מחשבות רעות. כי לכל סיטואציה יש גם רובד נוסף שלא תמיד אנו מבחינים בו או מודעים אליו, לכן אל לנו למהר ולראות אותו באור שלילי.
