שאריף וחסאן היו צמד חמד, כאלה שתמיד נמצאים ביחד. היה ניתן לראות אותם בסוף היום, יושבים בבית הקפה של אשראווי. מעשנים נרגילה ולוגמים ספלון קפה שחור קטן חזק, כדי להשיב את נפשם מעמל היום. שניהם התפרנסו מגידול אבטיחים במִקשַה שלהם, לצערם בשעות העבודה הם לא יכלו להיפגש, מכיוון שהמקשה של שאריף שכנה בדרום העיר ואילו המקשה של חסאן בצפון העיר. הם היו עובדים חרוצים, משכימים קום עם קריאת התרנגול ועובדים עד שקיעת החמה. בסוף תקופת הגידול הם היו מעמיסים את עגלותיהם במבחר האבטיחים ונוסעים לשוק בעיר הסמוכה. הדוכנים שלהם שכנו זה לצד זה, אך הם מעולם לא רבו, כפי שנהג לומר שאריף: "לכל אבטיח יש לקוח".
יום אחד בעודם יושבים שרועים על כורסאות הקטיפה בבית הקפה אשראווי, נכנס אל המקום אדם בעל חזות אירופאית. הוא הביט ביושבי המקום, ניגש אל שאריף וחסאן ושאל אותם אם אפשר להצטרף אליהם. שאריף אישר לו במנוד ראש והזר התיישב על השולחן הנמוך מולם. הוא הוריד את המגבעת שלו והבריש בידו את שערותיו המשוכות בשמן. "היי חברים" הוא אמר והצדיע קלות: "שמי סטנלי והגעתי לכאן כל הדרך מלונדון הרחוקה" שאריף וחסאן הפריחו טבעות מתקתקות בהתפעלות כנה. "הגעתי לכאן כדי להכיר לכם את המצאת העתיד" המשיך סטן בקול דרמטי: "מדובר בשיקוי פלאים שיכול לחסוך לכם המון זמן וכסף". שאריף וחסאן הסתקרנו מאד ורכנו קדימה בעניין.
סטן שלף מכיס מקטורנו הפנימי בקבוקון זכוכית קטן ובו נוזל ירקרק בהיר. "הכירו את התמריצון" הניף סטן את הבקבוקון באוויר ונתן לצמד לבחון אותו. "ומה הוא עושה?" שאל שאריף בעיניים בורקות. במקום לענות לו, סטן החזיר בשאלה: "אתה נראה בן אדם שעובד קשה, כמה היית יכול להרוויח אם היו לך ארבעה עובדים?" שאריף עצם את עיניו וחישב את חישוביו: "הייתי יכול להרוויח פי עשרה כל שנה" השיב לבסוף. סטנלי העביר אצבע בשפמו המטופח וחייך: "הבקבוקון הזה ייתן לך כוח כמו של ארבעה גברים חסונים". חסאן פקפק: "איך זה יכול להיות? מעשה כשפים ורוחות?".
"לא ולא" ענה סטנלי, המשקה הזה ממריץ את הגוף באמצעים טבעיים, כדי שתוכל לנצל את כל כוחותיך בקלות".
סטן המשיך להלל ולשבח את השיקוי, חסאן איבד עניין ופרש לביתו. אבל לפני שהלך המליץ לשאריף שלא להתפתות לדבריו. שאריף המשיך לשבת ולגמוע בשקיקה את תיאוריו המפליגים. בסוף הערב שילם שאריף 100 דינרי זהב ובתמורה קיבל את הבקבוקון. בבוקר למחרת שינה חסאן ממנהגו ובמקום להתחיל בעמל היום, הוא פנה אל המקשה של שאריף כדי לברר מה עלה בגורלו. הוא פתח את השער, נכנס פנימה ועמד נדהם. שאריף רץ כנער צעיר מפינה לפינה, משקה, גוזם, עודר, תולש ומקלטר. כאשר הוא הבחין בחסאן, עצר שאריף מריצתו ופנה לברך את חברו: "תבורך יא חסאן, מעלות השחר אני עובד כאן, רגליי לא בצקו וידיי לא התעייפו. אני מרגיש צעיר ב-30 שנה, חבל מאד שלא קפצת על המציאה אתמול".
חסאן התעצב אל לבו וחזר לעבוד במקשה שלו, נטול כוחות ותמריצים. הימים חלפו ושאריף סיפר לחסאן שהוא מתכוון לקנות עוד עגלה ולהרחיב את הדוכן שלו בשוק, על מנת שיוכל למכור את כל היבול שהוא מתכוון לקטוף. חסאן בתגובה הפסיק להיפגש עם חברו, הקנאה אכלה בו בכל פה. הוא העדיף לשבת בביתו שלו וליהנות מפירות עמלו, במקום לחשוב מה היה קורה אם היה קונה את השיקוי של סטן.
יום השוק הגיע, חסאן העמיס את היבול על העגלה ויצא אל העיר, שורק מנגינה עתיקה. כאשר הגיע לדוכנו, הוא הופתע לגלות שהדוכן הצמוד של שאריף עומד שמם. "אפילו בלי השיקוי הממריץ לא מתאים לו" הרהר. הוא פרש את מרכולתו ופרס כמה אבטיחים לטעימות, כאשר הבחין באיש הקשיש עם החמור מתקרב אליו. הוא שפשף את עיניו בתימהון, אך לא ניתן היה לטעות. חברו הנמרץ היה רכוב על חמור ונראה היה שהזקין בכמה שנים טובות. ובמקום שתי העגלות שהבטיח, על החמור היו טעונים שני שקי אבטיחים. כאשר הציץ לתוכם ראה שהם רקובים ומצחינים ולא דומים כלל לסטנדרטים של שאריף.
"מה אירע לך ידידי? כבר תקופה ארוכה שלא ראיתיך?" שאריף נאנח מעומק גרונו: "אני לא יודע, השיקוי הפסיק לעבוד פתאום, כל גופי דואב ולא היה לי כוח לקום מהמיטה, כל הסחורה שלי נרקבה, שני השקים הללו זה מה שהצלחתי להציל". עוד הם מדברים ושני שוטרים חלפו על פניהם, אוחזים בידיהם דמות מוכרת. "סטנלי?" שאלו חסאן ושאריף כאיש אחד. השוטרים הביטו בהם: "אתם מכירים אותו? אני מקווה מאד שלא קניתם ממנו כלום, הוא נוכל ורמאי, המרקחת שלו נותנת כוח בהתחלה, אך שואבת אותו מיד אחר כך. היא פשוט מטשטשת את תחושת העייפות והמאמץ, אך הגוף משלם את המחיר כאשר השפעתה פגה". סיים השוטר ודחף את הפושע קדימה לעבר תחנת המשטרה שם יבוא על עונשו הראוי לו…
חז"ל מלמדים אותנו ש"יש דרך קצרה שהיא ארוכה ויש דרך ארוכה שהיא קצרה". כלומר עלינו להפנים שבחיים אין קיצורי דרך, אם ברצוננו להשיג משהו צריך לעשות אותו כמו שצריך. אין פתרונות קסם שיחסכו לנו את טורח המסע, צריך לעבור אותו וכך להגיע אל היעד הנכסף.
