הוויכוח בין נתי ושמשון הלך והתלהט, ובעיצומו של הוויכוח חטף שמשון לנתי שלושה כרטיסים לבריכה העירונית מהכיס ונמלט מהמקום. מספר ימים לאחר מכן, כשהשלימו, שאל נתי את שמשון: "איפה הכרטיסים שלי לבריכה?". נתי נזכר שהם אצלו בבית ורץ להביא אותם, אלא שהתברר שעבר התוקף של הכרטיסים לכניסה לבריכה ועל נתי לרכוש כרטיסים חדשים. "אתה חייב לי שלושה כרטיסים, בגללך הפסדתי אותם!" אמר נתי לשמשון, שמצדו התגונן וטען: "זה מה שלקחתי – זה מה שהחזרתי! למה אני צריך לשלם לך עליהם?" מה דעתכם? האם שמשון חייב לשלם לנתי על הכרטיסים?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: בקצות החושן' סימן שמ"ח סעיף קטן א'. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שס"ג סעיף א' בדין: 'האם יכול לומר לו הרי שלך לפניך'.
תשובה לשאלה "עוד שקל בבקשה!" (שאלה מס' 663)
תקציר השאלה השבועית: שמואל ואביחי רצו לרכוש ארטיקים מהטנדר של הגלידות, המוכר ביקש על כל ארטיק שלושה שקלים ולשמואל היו רק שני שקלים ולאביחי היו ארבעה. אבל שמואל ביקש מהמוכר: "יש לנו רק חמישה שקלים, אתה יכול למכור לנו שתיים בחמישה שקלים?" המוכר הסכים, אבל ברגע שאביחי הוציא את הכסף מהכיס להוסיף על השקלים של שמואל, נפל לו השקל הרביעי מול עיניו של המוכר. "הלו, אמרתם שאין לכם עוד שקל – תביא לי את השקל הנוסף!" דרש המוכר. אבל שמואל טען: "אבל הסכמת למכור לנו בחמישה שקלים!" והמוכר השיב: "ויתרתי, כי חשבתי שאין לכם. עכשיו אני רואה שיש לכם, אז תוסיפו לי עוד שקל בבקשה!" מה דעתכם, האם המוכר צודק? והאם הם נהגו ביושר?
תשובה בקצרה: מלבד האיסור של 'גניבת דעת' שעברו אביחי ושמואל, הם צריכים להוסיף למוכר את השקל הנוסף.
תשובה בהרחבה: למדנו בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ח סעיף ו') שהאיסור של 'גניבת דעת' הוא איסור תורה לכל דבר ועניין, ככל דבר שקר שאדם מרמה בו את חברו והוא מחזיק לו טובה חינם בגלל ה'גניבת דעת'. למשל: אדם שומע דפיקות בדלת ורואה את חברו ואז הוא אומר לו: "איזה יופי שבאת, בוא – פתחתי עכשיו במיוחד בשבילך בקבוק וויסקי יקר…" הרי זו 'גניבת דעת' של חברו כי הוא ירגיש שהוא חייב להחזיר לו טובה, וגם כאן, המוכר ויתר על השקל הנוסף בחושבו שהם באמת נתקעו בלי כסף.
האם זה נחשב ל'מקח טעות'?
ברור לנו שאם המוכר היה יודע שיש להם את הכסף במלואו, לא היה מוותר להם על השקל הנוסף וזה בוודאי נחשב כ'מקח טעות' כמבואר בהלכה (סימן ר"ז סעיף ד' בדברי הרמ"א) שאפילו אומדנא קלה מבטלת את המתנה כולה, כל שכן במקרה שלנו שברור לכל בר דעת שהמוכר לא היה מוותר להם על השקל הנוסף. ולכן, הם חייבים להוסיף לו את השקל הנוסף ולעשות תשובה כיוון שעברו על איסור 'גניבת דעת'.
