"אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֻּלָּם לִסְגֹר אֶת הַסְּפָרִים וּלְהַקְשִׁיב הֵיטֵב", בִּקֵּשׁ הַמּוֹרֶה יַעֲקֹבִּי בְּסוֹף שִׁעוּר לָשׁוֹן. הַתַּלְמִידִים עָשֹוּ כַּנִּדְרָשׁ וְכָרוּ אֹזֶן אוֹ שְׁתַּיִם לְמַה שֶּׁיֹּאמַר הַמּוֹרֶה. חֶלְקָם שִׁלְּבוּ יָדַיִם, אֲחֵרִים תָּמְכוּ אֶת רֹאשָׁם בִּידֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הַמֻּפְרָעִים בְּיוֹתֵר לֹא הִשְׁתּוֹלְלוּ יוֹתֵר מִדַּי כְּשֶׁהוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר. "אֲנִי רוֹצֶה הַיּוֹם לְהַטִּיל עֲלֵיכֶם מְשִֹימָה", פָּתַח הַמּוֹרֶה יַעֲקֹבִּי בִּדְבָרָיו. "אַחֲרֵי חֲצִי שָׁנָה שֶׁל לִמּוּדִים, וְאַחֲרֵי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיְדִיעוֹת שֶׁלָּכֶם בְּלָשׁוֹן וּבְסִפְרוּת, הִגִּיעַ הַזְּמַן לְאֶתְגָּר. זֶה לֹא מִבְחָן, אֶלָּא מֵעֵין תַּחֲרוּת שֶׁנַּעֲרֹךְ כָּאן בַּכִּתָּה".
תַּחֲרוּת. הַמִּלָּה עוֹרְרָה סַעֲרַת רְגָשׁוֹת בְּלֵב כֻּלָּם. תָּמִיד אָהֲבוּ תַּחֲרֻיּוֹת, בְּעִקָּר מִפְּנֵי שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל הֻבְטַח לָהֶם פְּרָס בְּסוֹפָהּ. וְאָכֵן, הַמּוֹרֶה יַעֲקֹבִּי לֹא אִכְזֵב. "מִי שֶׁיַּגִּיעַ לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן – יִזְכֶּה בִּפְרָס כַּסְפִּי נָאֶה!" הִבְטִיחַ. וְאָז הִסְבִּיר לָהֶם מַהִי הַמְשִׂימָה שֶׁלָּהֶם: "עֲלֵיכֶם לִכְתֹּב סִפּוּר, בְּגוּף רִאשׁוֹן, שֶׁמְּסַפֵּר בַּחֲמֵשׁ מֵאוֹת מִלִּים לְפָחוֹת עַל מַעֲשֶֹה טוֹב שֶׁעֲשִׂיתֶם: וִתּוּר, עֶזְרָה לַזּוּלַת, וְכֵן הָלְאָה וָהָלְאָה. מִי שֶׁיָּבִיא אֶת הַסִּפּוּר הַמְרַגֵּשׁ בְּיוֹתֵר, וְכַמּוּבָן, הַכָּתוּב בָּאֹפֶן הַמֻּשְׁלָם בְּיוֹתֵר – יִקְטֹף אֶת הַפְּרָס הַמֻּבְטָח! זִכְרוּ תַּלְמִידִים", סִיֵּם הַמּוֹרֶה יַעֲקֹבִּי, "הַמְשִׂימָה הַזֹּאת הִיא חוֹבָה, וּזְמַן הַהַגָּשָׁה הוּא עַד מָחָר בַּזְּמַן הַזֶּה".
בְּהִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה יָצְאוּ הַיְלָדִים לַדֶּרֶךְ. כְּבָר בְּאוֹתוֹ עֶרֶב יָשְׁבוּ בְּבֵיתָם וְחָשְׁבוּ עַל מַעֲשִֹים טוֹבִים שֶׁעָשֹוּ לַאַחֲרוֹנָה, וּלְאַחַר שֶׁגִּבְּשׁוּ אֶת הָרַעְיוֹן לַסִּפּוּר הָאִישִׁי שֶׁלָּהֶם, הֵחֵלּוּ בִּמְלֶאכֶת הַכְּתִיבָה. הֵם הִשְׁגִּיחוּ עַל כְּתִיבָה תְּקִינָה וְעַל תַּחְבִּיר מֻצְלָח, שֶׁיַּעֲבִיר אֶת הַסִּפּוּר בְּאֹפֶן מְרַתֵּק וּמְרַגֵּשׁ, וִיזַכֶּה אוֹתָם בַּפְּרָס הַמֻּבְטָח.
גַּם רוֹנִי הָיָה בֵּין הַתַּלְמִידִים הַנִּרְגָּשִׁים. הוּא יָשַׁב וְחָשַׁב עַל מַעֲשֶֹה טוֹב שֶׁעָשָֹה, עַד שֶׁנִּזְכַּר בַּשְּׁכֵנָה הַזְּקֵנָה שֶׁלָּהֶם. הִיא הִתְגּוֹרְרָה בְּקוֹמַת הַקַּרְקַע וְהָיְתָה גַּלְמוּדָה וּבוֹדֵדָה. הוּא נִזְכַּר שֶׁרָאָה אוֹתָהּ בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יוֹשֶׁבֶת עֲצוּבָה, לְאַחַר שֶׁאִישׁ לֹא בִּקֵּר אוֹתָהּ כְּבָר יָמִים אֲרֻכִּים וּמְשַׁעַמְמִים. רוֹנִי הֶחְלִיט אָז לְשַֹמֵּחַ אוֹתָהּ, וּמִהֵר לְהַזְעִיק אֶת צָחִי חֲבֵרוֹ, שֶׁגָּר בַּבִּנְיָן הַסָּמוּךְ וְיָדַע לִפְרֹט עַל גִּיטָרָה. אָמְנָם לֹא בְּרָמָה גְּבוֹהָה מְאֹד, אֲבָל בְּרָמָה מַסְפֶּקֶת כְּדֵי לְשַֹמֵּחַ אִשָּׁה אַלְמָנָה. הוּא, רוֹנִי, שָׁר אֶת הַשִּׁירִים, וְצָחִי לִוָּה אוֹתוֹ בִּנְגִינָה עַל הַגִּיטָרָה.
הֵם הִצְלִיחוּ לְהַעֲלוֹת חִיּוּךְ עַל שְֹפָתֶיהָ שֶׁל הַשְּׁכֵנָה הַזְּקֵנָה, וְהָיוּ מְאֻשָּׁרִים עַד הַגָּג. 'זֶה בְּהֶחְלֵט מַעֲשֶֹה טוֹב', חָשַׁב רוֹנִי וְהִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת הַסִּפּוּר, כְּשֶׁהוּא מְתָאֵר אֶת בְּדִידוּתָהּ שֶׁל הַשְּׁכֵנָה הַזְּקֵנָה וְאֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁגָּרְמוּ לָהּ בְּבוֹאָם. לְאַחַר שֶׁסִּיֵּם, הִבִּיט מְרֻצֶּה בַּתּוֹצָאָה, וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁזּוֹ הַיְצִירָה שֶׁתִּזְכֶּה בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן בַּתַּחֲרוּת. רוֹנִי הִטְמִין אֶת הַסִּפּוּר בְּמָקוֹם מוּגָן בְּיַלְקוּטוֹ וְתִכְנֵן לִמְסֹר אוֹתוֹ לְמָחֳרָת לַמּוֹרֶה יַעֲקֹבִּי.
אֶלָּא שֶׁאָז צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן, וְצָחִי הָיָה עַל הַקַּו. "אֲנִי קוֹפֵץ אֵלֶיךָ רֶגַע, בְּסֵדֶר?" אָמַר לְרוֹנִי. "הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתַּעֲבֹר עַל מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי לַתַּחֲרוּת, וְתִרְאֶה אִם יֵשׁ שָׁם שְׁגִיאוֹת כְּתִיב, וְאִם הוּא כָּתוּב מַסְפִּיק טוֹב". רוֹנִי הִסְכִּים וּבְתוֹךְ דַּקָּה נִשְׁמְעוּ נְקִישׁוֹת עַל הַדֶּלֶת. הוּא הִכְנִיס אֶת צָחִי וְהִתְחִיל לִקְרֹא אֶת מַה שֶּׁכָּתַב. לְהַפְתָּעָתוֹ, צָחִי כָּתַב אוֹתוֹ סִפּוּר בְּדִיּוּק, עַל הַשִּׁירִים שֶׁשָּׁרוּ לַזְּקֵנָה. אֲבָל הַכְּתִיבָה שֶׁל צָחִי, אֵין מָה לוֹמַר, הָיְתָה הַרְבֵּה פָּחוֹת מֻצְלַחַת מֵאֲשֶׁר שֶׁל רוֹנִי.
אַחֲרֵי הִתְלַבְּטוּת קְצָרָה, הֶחְלִיט רוֹנִי שֶׁהוּא מְוַתֵּר עַל הַהִשְׁתַּתְּפוּת בַּתַּחֲרוּת, כְּדֵי שֶׁצָּחִי יִזְכֶּה בָּהּ. הוּא גַּם עָזַר לוֹ לְשַׁפֵּר אֶת הַסִּפּוּר, וְתִקֵּן כַּמָּה שְׁגִיאוֹת שֶׁמָּצָא. הָאוֹר בְּעֵינָיו שֶׁל צָחִי וְהַתּוֹדָה הַנִּרְגֶּשֶׁת שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ, הָיוּ בַּעֲבוּר רוֹנִי הַפְּרָס הַגָּדוֹל בְּיוֹתֵר. כְּשֶׁיָּצָא צָחִי מִבֵּיתוֹ כְּבָר הָיְתָה הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת, וְרוֹנִי הֶעָיֵף לֹא הִצְלִיחַ לִכְתֹּב סִפּוּר חָדָשׁ.
לְמָחֳרָת, כְּשֶׁהַמּוֹרֶה יַעֲקֹבִּי אָסַף אֶת הַסִּפּוּרִים מֵהַתַּלְמִידִים, רוֹנִי הָיָה הַיָּחִיד שֶׁלֹּא הִגִּישׁ לוֹ סִפּוּר. "אֵיפֹה הַסִּפּוּר שֶׁלְּךָ?" שָׁאַל אוֹתוֹ הַמּוֹרֶה. "אֵין לִי", עָנָה רוֹנִי. "מַדּוּעַ לֹא כָּתַבְתָּ?" תָּמַהּ הַמּוֹרֶה. "הֲלֹא אָמַרְתִּי שֶׁזּוֹ חוֹבָה!" בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה שָׁלַף רוֹנִי פֶּתֶק קָטָן וּבוֹ כַּמָּה מִלִּים בּוֹדְדוֹת, וְהִגִּישׁ אוֹתוֹ לַמּוֹרֶה יַעֲקֹבִּי. הַמּוֹרֶה עִיֵּן בַּפֶּתֶק, וְחִיּוּךְ הִתְפַּשֵּׁט עַל שְֹפָתָיו. "יֵשׁ לָנוּ זוֹכֶה!" קָרָא לְבַסּוֹף. "אָמְנָם הוּא לֹא כָּתַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת מִלִּים, וְגַם הַתַּחְבִּיר שֶׁלּוֹ אֵינוֹ מֻשְׁלָם, אֲבָל הַסִּפּוּר שֶׁלּוֹ הוּא הַמְרַגֵּשׁ בְּיוֹתֵר".
"מָה הַסִּפּוּר?" שָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִים. הַמּוֹרֶה קָרַץ לְרוֹנִי. "הַסִּפּוּר הוּא עַל וִתּוּר מְרַגֵּשׁ שֶׁקָּרָה רַק אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה", אָמַר. "וּלְמַעֲשֶׂה, יֵשׁ לָנוּ שְׁנֵי זוֹכִים: מִי שֶׁכָּתַב אֶת הַסִּפּוּר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר, וּמִי שֶׁוִּתֵּר לוֹ עַל הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן בַּתַּחֲרוּת…"
הַסִּפּוּר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר הוּא הַסִּפּוּר שֶׁאַתָּה מְסַפֵּר לְעַצְמְךָ עַל הַחַיִּים שֶׁלְּךָ. יֵשׁ לְךָ הַכֹּחַ וְהַיְכֹלֶת לִבְחֹר בֵּין סִפּוּר שֶׁל קִנְאָה, הֵשֶּׂגִיּוּת וְתַחֲרוּת לְבֵין סִפּוּר שֶׁל נְתִינָה, נְדִיבוּת וְאַהֲבָה.
כְּשֶׁאַתָּה בּוֹחֵר לְךָ דֶּרֶךְ חַיִּים שֶׁכָּל מַהוּתָהּ הִיא "סִפּוּר טוֹב", אַתָּה הוֹפֵךְ לִהְיוֹת "אָדָם טוֹב", וְהַחַיִּים שֶׁלְּךָ יִהְיוּ "חַיִּים טוֹבִים".
