הָיֹה הָיָה אִישׁ זָקֵן וּשְׁמוֹ כְּרִיסְטוֹפֶר וְלוֹ עֲשָֹרָה בָּנִים. אָהַב אוֹתָם הָאִישׁ אַהֲבָה גְּדוֹלָה וְטִפֵּל בָּהֶם בִּמְסִירוּת כָּל חַיָּיו. אִשְׁתּוֹ – אִמָּם שֶׁל הַבָּנִים – עָזְבָה אוֹתָם לַאֲנָחוֹת בְּגִיל צָעִיר וְעָבְרָה לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, וְכֻלָּם קִוּוּ שֶׁהִיא הָלְכָה לְגַן עֵדֶן. כָּךְ נוֹתְרוּ הַבָּנִים לְבַדָּם עִם אָב זָקֵן וְאוֹהֵב, שֶׁגִּדֵּל אוֹתָם לְבַדּוֹ.
גָּדְלוּ הַיְלָדִים, גָּדַל גַּם הָאָב. וּכְדֶרֶךְ כָּל הָעוֹלָם, גַּם כְּרִיסְטוֹפֶר הִזְדַּקֵּן עוֹד וָעוֹד עַד שֶׁהִרְגִּישׁ כִּי הוּא עוֹמֵד לְהִפָּרֵד מִן הָעוֹלָם לְשָׁלוֹם. כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, זִמֵּן אֵלָיו אֶת כָּל עֲשֶֹרֶת בָּנָיו, וּמִשֶּׁהִתְאַסְּפוּ הַלָּלוּ סְבִיב מִטָּתוֹ, פָּתַח וְאָמַר לָהֶם: "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת, כְּפִי הַנִּרְאֶה. תִּשְׁעִים שָׁנָה הֵן דַּי וְהוֹתֵר בִּשְׁבִיל אִישׁ זָקֵן כָּמוֹנִי, וְלָכֵן אֵינֶנִּי פּוֹחֵד מִן הַמָּוֶת. אֲבָל אַתֶּם, וּבְכֵן, אַתֶּם עֲדַיִן צְעִירִים".
לְמַעֲשֶֹה, עֲשֶֹרֶת הַבָּנִים כְּלָל לֹא הָיוּ צְעִירִים. אֲבָל בִּשְׁבִיל זָקֵן כְּמוֹ כְּרִיסְטוֹפֶר, אָדָם בְּגִיל חֲמִשִּׁים נֶחְשַׁב צָעִיר, יַחֲסִית. "וּכְמוֹ כָּל בְּנֵי גִּילְכֶם", הִמְשִׁיךְ הָאָב הַקָּשִׁישׁ, "אַתֶּם חוֹשְׁקִים בְּדָבָר אֶחָד – כֶּסֶף. לָכֵן אֲחַלֵּק לָכֶם עַתָּה אֶת כָּל הוֹנִי בְּשָׁוֶה". הוּא הִתְיַשֵּׁב בְּמַאֲמָץ וְנֶאֱנַח כְּשֶׁהִתְחִיל לְחַלֵּק אֶת כַּסְפּוֹ מִתּוֹךְ כַּמָּה תֵּבוֹת עֲנָק.
לְמוּל עֵינֵיהֶם הַנִּדְהָמוֹת שֶׁל הַבָּנִים, הֵחֵל אֲבִיהֶם לִמְנוֹת לִידֵי כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם סְכוּם שֶׁל עֲשֶֹרֶת אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב. בְּרֹאשָׁם חָלְפָה מַחֲשָׁבָה דּוֹמָה: הֵם הוֹפְכִים בְּרֶגַע זֶה לִהְיוֹת עֲשִׁירִים! כְּרִיסְטוֹפֶר חִלֵּק אֶת הַדִּינָרִים לִילָדָיו בָּזֶה אַחַר זֶה, וְכָל אֶחָד שֶׁקִּבֵּל אֶת חֶלְקוֹ בַּיְרֻשָּׁה – יָצָא מִן הַחֶדֶר.
וְאָז הִגִּיעַ כְּרִיסְטוֹפֶר אֶל בְּנוֹ הָאַחֲרוֹן, אֶדוּאַרְד, אוֹ כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ הַבָּנִים לַאֲחִיהֶם הַצָּעִיר – אֵדִי. וְשׁוּב, אֵדִי לֹא הָיָה צָעִיר כְּלָל וּכְלָל. אֲבָל בִּשְׁבִילָם הוּא יִשָּׁאֵר תָּמִיד הָאָח הַצָּעִיר. "בְּנִי הָאַחֲרוֹן וְהֶחָבִיב", לָחַשׁ לוֹ כְּרִיסְטוֹפֶר וּפָנָיו חִוְרוֹת. "מִסְתַּבֵּר שֶׁטָּעִיתִי בְּחִשּׁוּב הוֹנִי. חָשַׁבְתִּי שֶׁבְּאַמְתַּחְתִּי מֵאָה אֶלֶף דִּינְרֵי זָהָב, וְלֹא כָּךְ הוּא הַדָּבָר".
הוּא הִצְבִּיעַ עַל הַתֵּבָה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁנּוֹתְרוּ בָּהּ רַק כַּמָּה עַשְֹרוֹת דִּינָרִים. "אֵינֶנִּי מוֹרִישׁ לְךָ עֲשֶֹרֶת אֲלָפִים דִּינָרִים כְּמוֹ לְאַחֶיךָ", אָמַר לְאֵדִי, "הֵם כְּבָר הִסְתַּלְּקוּ לָהֶם לְדַרְכָּם, וְלֹא יַחְזְרוּ כְּדֵי לְחַלֵּק שׁוּב אֶת הַיְרֻשָּׁה. אֲבָל אוּכַל לְהוֹרִישׁ לְךָ, בְּנִי יַקִּירִי, דָּבָר יָקָר יוֹתֵר מִכָּל אוֹצָר. עֲשָֹרָה חֲבֵרִים לִי, וְהֵם יְלַוּוּ אוֹתְךָ בְּכָל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, יִשְׁמְרוּ עָלֶיךָ וְיִדְאֲגוּ לְךָ כְּשֶׁתִּצְטָרֵךְ אֶת עֶזְרָתָם".
שָׁבוּעַ חָלַף וּכְּרִיסְטוֹפֶר עָצַם אֶת עֵינָיו לָנֶצַח. כָּל הָאַחִים כְּבָר הִסְפִּיקוּ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, וְכָעֵת הֵם עָשֹוּ אֶת דַּרְכָּם אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה לַעֲסֹק בְּמִסְחָר בַּסְּכוּם הֶעָצוּם שֶׁבִּידֵיהֶם. אֵדִי, עַל אַף שֶׁהָיָה דֵּי עָצוּב עַל הַיְרֻשָּׁה הָעֲלוּבָה שֶׁקִּבֵּל, הִתְעוֹדֵד וְיָצָא אֶל הַשּׁוּק, כְּשֶׁבְּאַמְתַּחְתּוֹ שְׁלֹשִׁים דִּינְרֵי זָהָב. סְכוּם מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל לַעֲרֹךְ סְעֻדָּה גְּדוֹלָה וּדְשֵׁנָה. הוּא קָנָה מָנוֹת מְשֻׁבָּחוֹת, מַאֲכָלִים טְעִימִים וּמַשְׁקָאוֹת יֻקְרָתִיִּים. לְאַחַר מִכֵּן הִזְמִין אֶת עֲשֶֹרֶת הַחֲבֵרִים שֶׁל אָבִיו אֶל הַמְּסִבָּה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁעָרַךְ לִכְבוֹד אָבִיו. "אַל תִּצְטַעֲרוּ עַל מוֹתִי!" הִזְהִיר כְּרִיסְטוֹפֶר אֶת בָּנָיו בְּטֶרֶם פָּרְחָה נִשְׁמָתוֹ, וְאֵדִי הָיָה בָּטוּחַ שֶׁכָּךְ הוּא מְקַיֵּם אֶת רְצוֹנוֹ.
בַּסְּעֻדָּה יָשְׁבוּ אֵדִי וַעֲשֶֹרֶת הַחֲבֵרִים הַחֲדָשִׁים וְדִבְּרוּ עַל הָא וְעַל דָּא. אֵדִי הֵחֵל לְסַפֵּר לָהֶם עַל הַיְרֻשָּׁה הַמְכֻבֶּדֶת שֶׁהִשְׁאִיר אָבִיו אַחֲרֵי מוֹתוֹ, וְעַל טֶקֶס חֲלוּקַת דִּינְרֵי הַזָּהָב שֶׁנֶּעֱרַךְ שָׁבוּעַ לִפְנֵי כֵּן. עֵינֵיהֶם שֶׁל הַמְסֻבִּים נָצְצוּ כְּשֶׁשָּׁמְעוּ עַל הָעֹשֶׁר הַגָּדוֹל שֶׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל כָּל בֵּן. עֲשֶֹרֶת אֲלָפִים דִּינָרִים הָיוּ חֲלוֹם שֶׁל כָּל אֶחָד מֵהֶם. אוּלָם כְּשֶׁהִגִּיעַ אֵדִי לְחֶלְקוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַסִּפּוּר, רָאָה שֶׁהַכּוֹכָבִים בְּעֵינֵיהֶם נֶעֱלָמִים. הֵם הֵבִינוּ שֶׁהוּא אֵינוֹ עָשִׁיר כְּמוֹ שֶׁחָשְׁבוּ בִּתְחִלַּת דְּבָרָיו, וּמִמֵּילָא אֵין לָהֶם הַרְבֵּה מָה לְחַפֵּשֹ בִּסְבִיבָתוֹ וְלִדְרֹשׁ אֶת קִרְבָתוֹ. הוּא לֹא יוֹעִיל לָהֶם.
בְּתֹם הַמְּסִבָּה הִסְתַּלְּקוּ כָּל עֲשֶֹרֶת הַחֲבֵרִים אִישׁ-אִישׁ לְדַרְכּוֹ, מִלְּבַד אֶחָד שֶׁנִּשְׁאַר. וִילְיַאם קָרְאוּ לוֹ. "מָה אַתָּה עוֹשֶֹה, וִילְיַאם?" שָׁאַל אוֹתוֹ אֵדִי. "מַדּוּעַ נִשְׁאַרְתָּ כָּאן? הַחֲבֵרִים הָאֲחֵרִים נָטְשׁוּ, אִם לֹא שַֹמְתָּ לֵב". וִילְיַאם חִיֵּךְ. "שַֹמְתִּי לֵב, וְדַוְקָא לָכֵן נִשְׁאַרְתִּי". אֵדִי קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ בְּאִי הֲבָנָה. "פָּשׁוּט מְאֹד", הִסְבִּיר לוֹ וִילְיַאם. "הֵם הָיוּ חֲבֵרִים שֶׁל הַכֶּסֶף שֶׁלְּךָ, וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ שֶׁלֹּא יָרַשְׁתָּ כִּמְעַט כְּלוּם מֵאָבִיךָ, הֶחְלִיטוּ לַעֲזֹב אוֹתְךָ. אֲבָל אֲנִי, וּבְכֵן, אֲנִי לֹא זָקוּק לְכֶסֶף. אֲנִי זָקוּק לְחָבֵר טוֹב וְחָכָם כָּמוֹךָ, אֵדִי. אָבִיךָ תָּמִיד שִׁבַּח אֶת תְּבוּנָתְךָ, וּמִן הַמְעַט שֶׁהִסְפַּקְתִּי לְהַכִּיר אוֹתְךָ – הוּא צָדַק בְּכָל מִלָּה. הַאִם תִּהְיֶה לִי לְחָבֵר?"
"בְּשִֹמְחָה רַבָּה!" הֵשִׁיב אֵדִי. "טוֹב וְיָפֶה", סָפַק וִילְיַאם אֶת כַּפָּיו. "וְעַכְשָׁו, כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת כֵּנוּתְךָ, בּוֹא וְאַרְאֶה לְךָ אֶת עָשְׁרִי הַגָּדוֹל. אַל דְּאָגָה, הַסְּכוּם שֶׁאֶתֵּן לְךָ יִהְיֶה כָּפוּל מֵאֲשֶׁר הַסְּכוּם שֶׁקִּבְּלוּ אַחֶיךָ בִּירֻשָּׁה. כָּפוּל מִכֻּלָּם בְּיַחַד… מִזֶּה שָׁנִים שֶׁמְּחַפֵּשֹ אֲנִי חָבֵר", הִמְשִׁיךְ וִילְיַאם וְסִפֵּר. "אֲבָל כֻּלָּם חוֹשְׁקִים בְּכַסְפִּי, וְלֹא מְעֻנְיָנִים בִּי כְּאָדָם. אֲבָל אַתָּה הָיִיתָ שׁוֹנֶה, אֵדִי". וְהֵם נִפְרְדוּ בִּלְחִיצַת יָד חֲבֵרִית בִּמְיֻחָד.
חָבֵר טוֹב, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ מֵהַסִּפּוּר, הוּא חָבֵר שֶׁרוֹאֶה אוֹתְךָ כְּבֶן אָדָם, שֶׁאוֹהֵב אֶת הָאִישִׁיּוּת שֶׁלְּךָ, וְלֹא אֶת מַה שֶּׁהוּא יַרְוִיחַ מֵהַחֲבֵרוּת אִתְּךָ. חֲכָמֵינוּ אָמְנָם אָמְרוּ "קְנֵה לְךָ חָבֵר", אֲבָל חֲבֵרוּת אֲמִתִּית נִמְדֶּדֶת דַּוְקָא כְּשֶׁאֵין רֶוַח חָמְרִי מִמֶּנָּה.
