פרופסור אייזיקוביץ', מנתח לב בכיר מבית החולים 'שערי צדק', מיהר לישיבת ההנהלה כאשר ניגשה אליו אישה אחת במסדרון ושאלה אותו בקול מתחנן אם היא תוכל לגזול דקה אחת בלבד מזמנו. פרופסור אייזיקוביץ' הציץ בשעונו ותכנן כבר לומר לה שהיא מוזמנת לתאם איתו פגישה מסודרת כמו שנהוג דרך מזכירות בית החולים שבקומה הרביעית, אולם המבט הנבוך והמתוסכל שעל פניה גרם לו לעצור בכל זאת ולנסות ולגייס את כל הסבלנות שעוד הייתה לו אחרי ניתוח לא פשוט שסיים לבצע רק לפני דקות אחדות. "כן, מה אני יכול לעזור?" פנה אליה בקצרה והשתדל להתעלות מעל עצמו ולספק חיוך אמיתי.
"הבן שלנו חייב לפי הדיאגנוזה לעבור ניתוח דחוף ואני יודעת שאתה גם כן מקבל באופן פרטי ועושה שירותי שר"פ (שירות רפואה פרטי), אבל גם אם נמכור את הבית שלנו, אין לנו פשוט שום דרך לשלם לך את זה באופן פרטי. בבקשה, אני חייבת שתעשה משהו בעניין ותעזור לי"…
פרופסור אייזיקוביץ' ידע היטב שאם הוא יתחיל לקבל אנשים באופן פרטי בלי כסף, המרפאה שלו תקרוס מעומס. אבל בכל זאת משהו באמא הזו שנלחמה על חיי הילד שלה נגע בליבו באופן מיוחד והוא אמר לה: "אני אדאג שהמזכירה שלי תיצור איתך קשר", והמשיך במהירות לישיבה, כשהוא מצלצל בטלפון למזכירה שלו, גברת צימרמן, לקחת פרטים על המקרה המדובר ונבלע בתוך בניין הישיבות הגדול.
בערב כשהגיע לביתו החליט שלמרות שלא רק שהוא לא הולך לראות כסף מהמקרה הזה, אלא הוא גם הולך להפסיד עליו זמן וכסף, הוא רוצה בכל זאת לעזור לאמא הזו ולעשות משהו טוב באופן אמיתי: להציל חיים ולממש את שליחותו כרופא באופן הנאצל ביותר שיש.
למחרת בבוקר קיבלה האמא שניגשה לפרופסור אייזיקוביץ' שיחת טלפון ממרפאתו של הפרופסור והמזכירה הודיעה לה שנקבע לבנה תור לבדיקה פרטית. "אתם בטוחים שאתם קובעים לו תור? אין לי את הכסף לשלם על הפגישה..". שאלה האם בחשש. "הכול בסדר", ענתה לה המזכירה גברת צימרמן: "החוב שלך כבר שולם בידי הפרופסור בעצמו!"
"אין לי מילים לתאר את מה שאני מרגישה עכשיו", ענתה לה האם הנרגשת. כעבור שבוע הגיעו האם והילד שלה למרפאה של הפרופסור שראה אותם באופן אישי, ערך בדיקות מקיפות לילד ובזכות ניסיונו הרב ואבחנתו החדה הציל את חיי הילד.
הסתבר שאלמלא הילד היה מגיע בזמן לקליניקה הפרטית של פרופסור אייזיקוביץ' ולטיפול החדשני והמיוחד שהוא מציע, הוא לא היה שורד. פרופסור אייזיקוביץ' הספיק בינתיים להתעניין במקום עבודתה של האם שעבדה כאם יחידנית. היא סיפרה לו שהיא עובדת מאוד קשה למחייתה בתור מטפלת לקשישים ולמרות שהיא עובדת קשה מאוד היא מתקשה לה לפרנס את ילדיה.
הזמן חלף וכעבור עשרים שנה כבר שכח הפרופסור לגמרי מהמקרה. באחד הימים קיבל הפרופסור טלפון עם הודעה על כך שאמו הקשישה שברה את אגן הירכיים. אמו שהייתה אישה עצמאית ופעילה נהפכה בבת אחת לאישה סיעודית. נאמר לו שהיא חייבת ליווי צמוד של מטפלת, אולם כרגע יש רשימת המתנה גדולה ביותר לעוזרת סיעודית, מה שיסכן את המשך חייה של האמא. פרופסור אייזיקוביץ' ניסה להפעיל את כל קשריו הרבים אולם פשוט לא נמצאה מטפלת מתאימה שתוכל לטפל באמו הקשישה.
הוא כבר חשב להרים ידיים עד שבוקר אחד הוא ראה בפתח ביתו פנים מוכרות. הוא ניסה להיזכר מאיפה הוא מכיר את האישה אבל לא הצליח, מאז עברו מטופלים רבים בקליניקה שלו. "שלום, הבנתי מהביטוח הלאומי שאתם מחפשים מטפלת לאמא שלכם?" אמרה לו האישה באדיבות.
"נכון!" ענה הפרופסור המופתע. "ובכן", היא אמרה, "היו לי עוד חמש הצעות אטרקטיביות יותר שכולן ממוקמות יותר קרוב לביתי אבל אמא שלי הפצירה בי שאקח את אמא שלך לטיפולי. לפני שבוע שיתפתי אותה בכך שיש לי הצעות רבות לעבוד בתור מטפלת והקראתי לפניה את השמות עד שהגעתי לשם אייזיקוביץ'. אבל אז היא עצרה אותי ואמרה לי שהשם הזה מוכר לה מאוד ואז היא נזכרה שהיה פרופסור אייזיקוביץ, שערך ניתוח יקר מאוד לאחי באופן פרטי על חשבונו, היא תחקרה אותי וביקשה ממני לבדוק אם יש קשר והאם מגיש הבקשה הוא באמת פרופסור אייזיקוביץ' המנתח. אז אכן, בדקתי והנה אני כאן. אתה הצלת את אח שלי לפני עשרים שנה ועכשיו אני באה להחזיר לך טובה ולסגור את המעגל…"
פרופסור אייזיקוביץ' הנרגש לא היה יכול לדבר מרוב שהיה מופתע ורק מלמל לעצמו: "אם רק הייתי יודע…"
אנחנו תמיד אוהבים לומר שהעולם מחזיר טובה למי שעושה טוב לאחרים, אולם כדאי שנזכור שאין נתינה יפה יותר מנתינה שהיא לא על מנת לקבל פרס וללא שום נגיעות ואינטרסים. ובדרך כלל כשעושים זאת, אנחנו זוכים פעמים רבות לקבל את החיוך של הבריאה בחזרה.
