העייפות הייתה נסוכה על פניו של רמי, בזמן שהוריו פתחו לרווחה את העיתון היומי וקראו את החדשות. עיניו כמעט ונעצמו, אלא שאז פנתה אליו האם: "למה שלא תחפש לך עבודה אחרת? תראה איך אתה עייף ואתה גם לא מרוויח הרבה!" רמי הנהן בעייפות ואמר: "אמא, אני נהנה לחלק עיתונים, אבל אני בהחלט מחפש עבודה נוספת…" הוא הסתיר פיהוק גדול ועשה את דרכו למיטה אחרי העבודה המפרכת. אלא שרמי לא העלה בדעתו באיזו מהירות ההזדמנות הזאת תגיע. בשעות הערב המאוחרות, כשיצא מביתו הוא הבחין בגבר צעיר ולבוש שחורים בעל תווי פנים חדים שישב על המדרגות המובילות אל הבניין. "אתה רמי מחלק העיתונים, נכון?" שאל ללא הקדמה את רמי המופתע. "כ-כן!" ענה רמי בהיסוס. "מי אתה?" האיש צחק ואמר: "אני ההזדמנות העסקית הטובה ביותר שתהיה לך בשנים הקרובות. בוא נצא לטיול קטן ואסביר לך הכל…"
הם צעדו במורד הרחוב והתיישבו בבית קפה קטן אליו רגיל היה רמי ללכת בערבי הקיץ הנעימים. לאחר שהוגשו להם המשקאות והמאפים והאיש לבוש השחורים שילם עבורם, הוא פתח בהסברים: "יש לי עבורך הצעה אטרקטיבית ביותר. היות ואתה מחלק עיתונים, אתה מקבל פעמים רבות הנחייה שלא להביא עיתון לכתובות שונות למשך כמה ימים, מכיוון שהמנוי נסע לחופשה. אנו מבקשים שתעדכן אותנו פעם בשבוע על הכתובות הללו. בתמורה תקבל מאיתנו בכל שבוע מעטפה כמו המעטפה הזאת!". האיש דחף לידיו של רמי מעטפה, טפח לו על השכם והחל להתרחק. "בתוך המעטפה יש פתק עם מספר הטלפון שלי!" אמר לרמי רגע לפני שיצא אל הרחוב, התכופף ולחש לעברו: "אל תשכח – תשובה שיש בה את המילה 'לא' תסבך אותך כהוגן!".
רמי נרתע והתלבט רבות בטרם צלצל, אבל הרצון שלו להרוויח יותר כסף – ובמעטפה בהחלט היה הרבה כסף – גבר על חוש הצדק והמוסר שלו והוא חייג את המספר. "אני שמח שבחרת לשתף איתנו פעולה!" אמר קולו של האיש בצד השני. "אעדכן רק את השליח שלי שהוא יכול להסתובב ולא יצטרך לטפל בך!" רמי המבוהל שמע רעש של אופנוע יוצא מחניית הבניין ומתרחק במהירות. לאחר מכן מסר את הכתובות העדכניות וסיים את השיחה.
כעבור יומיים, בשעה שישב עם הוריו על כוס קפה, שאל אותו אביו: "שמעת שפרצו לבית של משפחת פרידמן?". דאגה עלתה על פניו של רמי, הוא ניסה להסתיר את רגשותיו אבל הוריו שהבחינו בפניו המכורכמות ידעו 'לקרוא אותו היטב' וכעבור כמה דקות הוא סיפר להם הכול אודות העסק המפוקפק שאליו גויס לאחרונה. "אני לא מאמינה שהבן שלי משתף פעולה עם עבריינים!" זלגו דמעות מעיניה של אמו. "אני מבקשת שתתקשר עכשיו לאיש הזה ותגיד לו שאתה לא עובד איתם יותר. אתה צריך לדווח על זה למשטרה!" אבל רמי התעקש: "רצית שארוויח יותר כסף, נכון? אז הנה – מצאתי דרך להרוויח הרבה!". אביו נתן בו מבט מיוסר ואמר בטון שקט וברור אשר רמי הכיר טוב-טוב מילדותו: "אל תבוא יותר לשתות איתנו בבוקר, אל תתקשר לשאול מה נשמע, אל תביא לנו יותר עיתונים ובכלל – אל תהיה איתנו בקשר, כל עוד אתה עובד עם העבריינים האלה! זה ברור? עכשיו קח את הדברים שלך ולך מכאן!".
רמי היה אובד עצות. הוא ידע שיש לו רק כמה ימים כדי לתכנן את מעשיו בטרם יצטרך להתקשר ולדווח על משפחות נוספות. אבל כשהתקשר לאחר מספר ימים, האיש שבצד השני כלל לא נתן לו לדבר ואמר. "שלום רמי. עשינו חושבים והגענו למסקנה שאנחנו לא באמת זקוקים לך. כבר ארבעה ימים שאיש משלנו עוקב אחריך ויודע את מסלול חלוקת העיתונים הקבוע, כך שכבר ראינו לבד למי לא הבאת עיתונים ונמשיך לעקוב אחריך בכל יום – אז אין לנו צורך בך. וכמובן, אם תתקרב לתחנת המשטרה – נדאג שתצטער על זה מאוד!"
רמי המיואש החליט שלמחרת בבוקר ייגש לתחנת המשטרה ויספר להם על הכל, אבל בשעת בוקר מוקדמת צלצל מכשיר הטלפון שלו ואביו היה על הקו: "רמי, אני יודע שאמרתי לך שלא להתקרב לבית כל עוד אתה עובד עם עבריינים, אבל אנו זקוקים לעזרתך. בלילה החולף פרצו אלינו הביתה וגנבו מאיתנו דברים רבים. נשמח שתבוא לעזור לנו לסדר את הבית ולפתוח תלונה במשטרה!". רמי לפת את ראשו בתסכול ומלמל בדמעות: "זה בגללי… כשעקבו אחריי ראו שהפסקתי אתמול להביא להורים שלי עיתונים אז חשבו שהם נסעו לחופשה. הכל באשמתי!".
בפרשתנו מסופר על פרעה שמבין שככל שיתעקש יותר שלא לשחרר את בני ישראל ממצרים, הוא יחטוף מכות נוספות וקשות. ובכל זאת בוחר להכביד את לבו ולא לשלוח את בני ישראל. כאשר אנו בוחרים לצעוד בדרך שאיננה טובה, כפי שעשה פרעה וכמו שנהג רמי בסיפור שלנו, אין לדעת כמה נזק עוד יגיע בהמשך ומה יהיה המחיר אותו עוד נצטרך לשלם.
