כבר בכניסה לחצר הבית הרגישו בני משפחת טובינסקי תחושה מוזרה. כשפתחו את הדלת התברר להם שאכן התחושה המוזרה לא הטעתה אותם, הבית היה הפוך בצורה שאי אפשר לתאר, לא היה חפץ אחד שנשאר במקומו, ובני המשפחה שבדיוק שבו מחתונת בנם הבכור הבינו שהיה מי שניצל את זמן השמחה והשעות הארוכות שהם שהו מחוץ לבית כדי לפרוץ פנימה ולגנוב את כל חפצי הערך ועל הדרך לזרוע בלגן ולהפוך את הבית לערמת חפצים חסרת צורה.
הילדים הקטנים פרצו בבכי ובמשך דקות ארוכות ניסתה אמם המבוהלת להרגיע אותם ולהשכיב אותם לשנת הלילה. לחוקרי המשטרה שהגיעו אחר שעה קלה אל הבית לא היו ממש תשובות והם רק יכלו לעדכן אותם שבתקופה האחרונה ישנה 'מכת פריצות' בשכונה השקטה ולמשטרה אין אפילו קצה חוט במי מדובר.
רק כשהשמש האירה ויום חדש עלה על העיר הקטנה סיימו בני הזוג טובינסקי להשתלט על הבית שהיה נראה לאחר צונאמי ורק עתה חזר לצורה של בית נורמלי.
למזלם של בני המשפחה, רגע לפני היציאה לחתונה החליטה האם לקחת את תיק התכשיטים, היא אפילו לא ידעה לומר מדוע עשתה זאת, אבל כעת התברר שבכך הם ניצלו מנזק הרבה יותר גדול. אבל עדיין ההפסד והעלבון היו גדולים, מול הוויטרינה הריקה שבה היו כל חפצי הנוי וכלי הכסף הרבים.
הימים הבאים היו מפחידים בהחלט, הילדים הקטנים היו מבוהלים והתעוררו מכל רשרוש מחשש שמא הגנבים שוב הגיעו. הם היו משפחה די מבוססת כלכלית והיו בטוחים שמהר מאוד ירוויחו את מה שהפסידו, ואכן עם הזמן חזרה משפחת טובינסקי לשגרה ורק הוויטרינה הריקה הזכירה להם בכל יום את הפריצה ואת הנזק בשווי ארבעה-עשר אלף שקלים, בתוספת העלבון והחדירה לפרטיות שהשאירו אחריהם הגנבים.
זה היה עוד יום שגרתי בחנות התכשיטים של מנחם טובינסקי, הלקוחות נכנסו ויצאו, ביררו מחירים וחלקם אף רכשו תכשיט. אבל ברגע שנכנס הבחור עם כובע הקסקט הרגיש מנחם שיש בו משהו מוזר. הבחור החל לברר על טבעות שונות ומנחם הראה לו דוגמאות שונות. לפתע הבחין מנחם במשהו מוכר, על ידו של הבחור היה שעון זהב עם רצועת עור יוקרתית, השעון היה מוכר לו במיוחד ולמרות שידע שקיימים אלפים כמוהו הוא זכר היטב את השבר הקטן בזכוכית, שקרה לו בעבר, והתקשה להאמין שמדובר בצירוף מקרים שבו לבחור המוזר ישנו אותו שעון שנסדק באותו מקום בדיוק. הוא לא אמר מילה והחל לחשב את צעדיו ולהמשיך להציע לבחור טבעות שונות, תוך כדי שהוא פוקח 'שבע-עיניים' כדי לראות שהבחור לא מנסה להעלים איזו טבעת לכיסו.
לפתע ללא התראה מוקדמת הוא פנה אל הבחור המוזר ושאל: "תגיד לי, מאיפה יש לך את השעון הזה?" הבחור היה מופתע לחלוטין מהשאלה, הוא ניסה למלמל משהו על כך שאביו קנה לו את השעון במתנה, אבל מיד הוסיף שהוא מאוד ממהר והוא חייב להמשיך בדרכו, ויצא מן החנות במהירות. מנחם ניסה ללכת אחריו אבל הבחור פשוט רץ, ומנחם הבין שבגילו זה יהיה חסר סיכוי לנסות ולהשיג את הבחור החשוד. לפתע שם לב מנחם כי הבחור עצר לרגע – הוא היה נראה כאובד עצות והיסס האם לשוב לאחור. מנחם לא הבחין במשהו מיוחד אבל אז הוא ראה את הארנק שהיה מונח על המדרכה בינו לבין הבחור החשוד. הבחור עוד היסס לרגע אבל לבסוף החליט שלא כדאי לו לשוב על עקבותיו והמשיך בריצה מהירה. מנחם ניגש קדימה והרים את הארנק המונח על המדרכה, הוא היה תפוח במיוחד ומנחם פתח אותו. כעת כבר לא היה לו מקום לטעות, בארנק היה מונח כרטיס האשראי של אשתו שכמובן כבר בוטל מרגע הגניבה. אבל אז הופתע מנחם לגלות שהארנק עמוס במזומנים. הוא החל לספור את השטרות, אלף ועוד אלף ועוד אחד, שישה-עשר אלף שקלים היו בארנק התפוח ומנחם הרגיש כי הגלגל המסתובב בעולם, התהפך ברגע, וכעת הכסף הנגנב שב אליו והגיע אליו במזומן היישר מכיסו של הגנב. הוא הרגיש תחושה נפלאה שיש מישהו שדואג לו ומסובב את הכול בהשגחה פרטית מופלאה.
לנער שהגיע למחרת לחנות התכשיטים ושאל האם מישהו מצא ארנק, השיב מנחם שאכן הוא מצא אותו: "תמסור אותו בחזרה לאחיך!" אמר מנחם לאחר שהוציא מהארנק את הכסף המגיע לו והשאיר בו אלפיים שקלים בלבד. אבל לפני שהשיב לנער את הארנק לקח פתק קטן ורשם עליו את כתובתו ותאריך הפריצה: "4.7.98 רחוב יסמין 43", תוך כדי שהוא מוסיף למעלה את המשפט 'גלגל חוזר בעולם' ומוסר אותו לידי הנער: "תמסור את זה לאחיך, ותגיד לו שכדאי לו למצוא מקצוע הגון יותר שגורם לאנשים טוב ולא להיפך…"
על שפת ים סוף זכה עם ישראל לראות את אויביו המצריים שהרעו והציקו לו במשך מאות שנים מתים ונפלטים מהים, אבל עדיין כדי שהרגשתם תהיה מושלמת לא היה מספיק להעשיר אותם בכל דרך שהיא ולכן דאג בורא עולם שהים יפלוט החוצה את כל הרכוש הרב אותו סחבו המצריים למלחמתם בעם ישראל, והעם אסף וקיבץ מידם של המצריים עצמם את מה שגזלו ממנו וכעת חזר אליו מאותם ידיים ממש, כדי להראות לעם ישראל את ההשגחה הפרטית המופלאה שמלווה אותם לאורך כל הדרך…
