בעיר סקרנטון בפנסילבניה היו שתי חנויות מוצרי חשמל גדולות, לאחת מהן קראו "המקררים של בוב" ולשנייה קראו "מלך החשמל". הבעלים של "המקררים של בוב", היה בוב ואנס, אדם ישר וטוב לב שתמיד שפע חיוכים. ואילו "מלך החשמל" היה ראלף מאצ'יו, בחור תככן ומלא כזבים. אמנם, העיר סקרנטון הייתה מספיק גדולה בשביל שני העסקים והם לא פגעו איש בהצלחת רעהו. עד לאותו יום שראלף יצא מפתח ביתו ונתקל בשלט חוצות גדול שקידם את פניו, מן השלט ניבטו אליו פניו העגלגלות והמחייכות של בוב ולצדו המשפט: "כשהמקרר חזק, האוכל טרי!"
פרצופו המחייך של בוב, בנוסף לעובדה שמחזור המכירות שלו קצת ירד לאחרונה, גרמו לראלף להתעצבן. הוא החליט לפגוע בעסקיו של בוב בצורה מתוחכמת. לצורך כך הוא שכר את חברו הטוב וויליאם, שהשלים הכנסה כשחקן כושל, הלביש אותו בחליפת מעצבים יוקרתית ובעניבת משי נאה. התוכנית שלו הייתה פשוטה והתבססה על תמימותו של בוב – וויליאם יציג את עצמו כיועץ עסקי ממולח וישכנע את בוב להשתמש בשירותיו. אך במקום להציע לו עצות טובות, הוא יעניק לו עצות שיגרמו לו לפשוט את הרגל.
וויליאם הופיע בפתח חנותו של בוב והציג את עצמו כיועץ העסקי הטוב ביותר בפנסילבניה. כחלק מקמפיין הפרסום שלו, כך הוא הסביר, הוא מסתובב בכל רחבי המדינה ובוחר עסקים אקראיים ומעניק להם ייעוץ במחיר מוזל. בוב בהתחלה התנגד, הוא לא אהב את הקונספט של יועץ עסקי שנוחת משום מקום ומכריז על עצמו כ'יועץ הטוב ביותר' והאמין שעסק יש לבנות בעשר אצבעות. "האם פנית לעסקים נוספים בעיר?" הוא שאל את ראלף, אך הלה הנהן לשלילה. "מיד כשנכנסתי לעיר, ראיתי את הפרצוף שלך על שלטי חוצות ומשהו בשפת הגוף שלך, משדר פוטנציאל גדול להצלחה!". וויליאם היה טיפוס חלקלק ולאחר פגישה ארוכה, בה הוא השתמש ביכולות השכנוע שלו, הם לחצו ידיים.
וויליאם דיווח לראלף שהדג בלע את הפיתיון ועכשיו צריך להאכיל אותו בעצות הרסניות. ראלף שמח מאוד והורה לוויליאם להעניק לו את העצה המרושעת הראשונה – המקרר הוורוד. וויליאם נפגש עם בוב וסיפר לו כי ערך בדיקה על מגמות בעולם המקררים, ומסקנתו היא כי הדבר החם הבא הוא מקרר ורוד. אבל לא סתם מקרר ורוד, מקרר ורוד זרחני מבפנים ומבחוץ. בוב מיהר להסתייג והסביר לראלף כי הוא מאמין בעיצוב קלאסי. אך ראלף סיפר לו שיש לו חבר תעשיין ענק ביפן, שהבטיח שבקרוב בכל בית יהיה מקרר ורוד. בסופו של דבר בוב הסכים והבטיח לראלף כי יזמין 500 יחידות כבר באותו שבוע.
המקרר הוורוד קיבל מקום של כבוד באולם התצוגה של בוב ושלט גדול נתלה בכניסה לחנות וסיפר על האופנה החדשה. כעבור שבוע נפגשו ראלף וויליאם לפגישת עדכון לגבי התקדמות התוכנית שלהם. ראלף היה במצב רוח עליז ביותר: "נו, איך בוב מסתדר עם ההפסדים?" שאל בעליצות. אבל וויליאם בהבעה קדורנית מחק את החיוך מפניו של ראלף: "זהו, ש… אין הפסדים, יש רווחים גדולים מאוד!"
"מה?" התעגלו עיניו של ראלף בהפתעה: "אבל איך זה יכול להיות? אין מצב שמישהו רכש את הזוועה הוורודה הזאת!"
"תתפלא", השיב ראלף: "בוב כבר כמעט סיים את הסטוק שלו, הוא הראה לי את הנתונים. המקררים הוורודים נחטפים כמו לחמניות חמות". בוב לא ידע את נפשו מרוב חימה, התוכנית הזדונית שלו גרמה לעסקים של בוב לפרוח! הוא מיד התקשר לספקים שלו במזרח הרחוק והזמין 2,000 מקררים ורודים. "אם מישהו ימכור מקררים ורודים בעיר הזאת, זה יהיה אני ולא בוב ואנס", התיז בשפתיים חשוקות מכעס. וברגע שהמקררים נחתו על אדמת ארצות הברית, כיסה ראלף כל מטר פרסום פנוי בסקרנטון במודעה זוהרת עם תמונה של המקרר החדש, יחד עם הלוגו של "מלך החשמל".
אבל ראלף מאצ'יו לא מכר ולו מקרר ורוד אחד, במקום זאת הוא הפך לבדיחת היום. "זה נראה כאילו מישהו לקח מקרר מבית בובות והגדיל אותו…" לעג לו טור סאטירי באחד העיתונים. ראלף לא ידע את נפשו מרוב צער, הרכישה הענקית והלא מתוכננת פגעה קשות במזומן הנזיל שלו והוא ידע שאם הוא לא יתחיל למכור מקררים, בקרוב הוא יפשוט רגל.
בצר לו ובלית ברירה, הוא פסע בבושת פנים אל חנותו של בוב, כדי להתייעץ איתו כיצד הוא הצליח למכור את המקררים. בוב קיבל אותו בחיוך רחב והציע לו תה קר ועוגיות. "איך אפשר לעזור לך, ראלף?" שאל בחביבות. "אני רק צריך שתגלה לי את הסוד, איך אתה מוכר מקררים ורודים?". בוב חייך חיוך רחב אפילו יותר: "אני לא מוכר מקררים ורודים, הבחור שלך וויליאם הגיע לפה וסיפר שלא פנה לעסקים אחרים בעיר, אבל בטעות שלף עט ממותג עם הלוגו שלך. חשדתי שיש כאן איזו קנוניה. ואז כשהוא הציע לי למכור מקררים ורודים, הבנתי מצוין מה קורה כאן. רכשתי מקרר ורוד אחד והעמדתי אותו בתצוגה. כל הדו"חות שהראיתי לו היו מפוברקים לחלוטין. אבל היי, בזכותך העסקים פורחים, לקוחות נכנסים ומבקשים כל מקרר שהוא, 'העיקר לא בצבע ורוד'"…
בספר משלי מלמד אותנו החכם באדם: "צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו". כלומר, מסבירים המפרשים, לעיתים נס ההצלה שלנו נובע דווקא מתוך הצרה. עלינו רק להיות סבלניים ולהאמין שהכול יתהפך לטובה ולבסוף נוכל לראות את הישועה.
