במשך שנים ארוכות זכה מקיאטו הזקן לתואר הבלתי מעורער של 'חכם הכפר'. כל מי שרצה לקבל עצה טובה, פנה לעבר הבקתה הדלה ששכנה בקצה הכפר הטייוואני הקטן ונהנה מחכמת החיים וניסיונו העשיר של מקיאטו הזקן.
ארני היה אמנם צעיר לימים, אבל תמיד הוא נהג להגיע לבקתתו של מקיאטו כדי לשמוע ממנו עצה מועילה. גם הפעם, ברגע שהוא הגיע לפרקו הוא הרגיש שהוא חייב ללכת ולהתייעץ עם מקיאטו בקשר לבת הכפר אותה הציעו לו לשאת לאישה.
בהתחלה היסס מקיאטו הזקן האם להתערב בהחלטתו של ארני בקשר לאישה שעמה הוא אמור לבנות את חייו, אבל לבסוף הוא נעתר להפצרותיו של ארני הצעיר: "אני מסכים לתת לך את עצתי, אבל בתנאי אחד!". ארני נדרך ומקיאטו הזקן המשיך בדבריו: "אם אני נותן את הסכמתי לאישה אותה מציעים לך, אתה מתחייב להישמע לי, למרות שיהיו דברים שלא ממש ימצאו מיד חן בעיניך!". ארני היסס לרגע האם כדאי לו למסור את גורלו בידיו של הזקן החכם, או שמא כדאי לו להשאיר לעצמו את אפשרות ההחלטה. אבל לבסוף הוא החליט לסמוך על חכמת החיים וניסיונו של מקיאטו הזקן והוא הסכים לעסקה. כך הם יצאו יחד לתהות על קנקנה של הנערה אותה הציעו לו לאישה.
התחנה הראשונה שלהם הייתה בשוק המרכזי. מקיאטו הזקן וארני הצעיר נעמדו מאחורי אחד הדוכנים ועקבו אחר הנערה שהגיעה ביחד עם אמה לבחור ירקות טריים. הם ראו אותה בוחרת קישוא אחר קישוא בדקדקנות, כשלפתע פנתה אליה אמה: "אני חושבת שכדאי לנו לרכוש גם כמה תפוחי אדמה כדי שנוכל לכבד בהם את השכנה שלנו". הנערה חשבה לרגע והשיבה: "אמי היקרה, הרי את יודעת שמצבנו הכלכלי כרגע אינו מאפשר רכישה עבור השכנה!"
ארני הביט בפניו של מקיאטו, הוא לא ממש היה מרוצה מיחסה של הנערה אל השכנה, אבל המתין להחלטתו של מקיאטו וקיווה כי היא תמצא חן בעיניו.
הם המשיכו בדרכם וראו את הנערה ואמה יוצאות מן השוק הסואן, הן נעמדו בצד הדרך והמתינו לעגלה שתעבור במקום ותיקח אותן הביתה. מקיאטו הזקן וארני נעמדו מאחורי עץ בעל גזע רחב, והביטו בשתיים. "בתי היקרה", פנתה האם לבתה: "יש לנו בסל שני תפוחים אדומים אותם קניתי בשבילך, אולי תואילי לתת לי אחד מהם?". הנערה הביטה באמה, היא חשבה לרגע ולאחר מכן שלפה מן השק את שני התפוחים, כשכל הזמן הזה מביטים במעשיה מקיאטו הזקן וארני הצעיר. אלא שלפתע קרה משהו מוזר. הנערה תפסה את שני התפוחים ונגסה בהם אחד אחרי השני… ארני ההמום התאפק שלא לצעוק, היה ברור לו שנערה כזו אנוכית שנוגסת במהירות בזוג התפוחים רק כדי לא לתת אותם לאמה, היא הדבר האחרון שהיה מאחל לעצמו. הוא תפס בידו של מקיאטו וביקש: "בוא, בוא נלך מכאן, נראה לי שההחלטה ברורה". מקיאטו הסתכל עוד מספר שניות על האם ובתה שעלו אל העגלה שעצרה לידן, ולאחר מכן התלווה אל ארני והם התרחקו מהמקום וצעדו בדומיה אל בקתתו של מקיאטו. ברגע שנכנסו אל הבקתה התיישב ארני מול מקיאטו, היה ברור לו מהי ההחלטה אותה הוא הולך לקבל, והוא התכוון לעזוב את המקום וללכת אל ביתו. אבל מקיאטו הזקן לא מיהר לשום מקום, הוא היה שקוע במחשבותיו ולפתע אמר: "אני חושב שהנערה הזו תהיה האישה המוצלחת ביותר בשבילך, ולדעתי אתה יכול ללכת אל הוריה מיד ולהודיע להם כי אתה חפץ לקחת את בתם לאישה!"
ארני היה בטוח שהוא הוזה, כיצד יתכן שנערה אנוכית החושבת רק על עצמה ולא על סביבתה, ואפילו לא על אמה, תוכל להיות רעיה טובה ומסורה? הוא לא הצליח להבין, אבל זכר את הבטחתו למקיאטו, אלא שכעת לא ידע כיצד להימלט ממנה. אבל מקיאטו לא נתן לו הרבה זמן למחשבה: "אני רואה שאתה עדיין מהסס", אמר לארני. "כן, בהחלט!" השיב ארני. הוא אפילו לא טרח לשטוח את ספקותיו, אבל ידע שהתחייבות זו התחייבות, ואין לו שום ברירה אחרת חוץ מללכת ולהודיע להוריו כי הוא אכן חפץ לשאת לאישה את הנערה שהוצעה לו…
בני הכפר היו נרגשים ושמחים מהחתונה שנחגגה במרכז הכפר, אבל היה אחד מהם ששמחתו לא הייתה שלמה. היה זה החתן בכבודו ובעצמו, שלא ממש היה בטוח האם הוא אכן עושה את הצעד הנכון שיוסיף אושר לחייו, או שמא להיפך. אבל ככל שחלפו השנים התברר לו מהר מאוד כי חששו הראשון התפוגג, הדאגה המרכזית של רעייתו הצעירה הייתה לבעלה לפני כל הסובבים, חשובים ככל שיהיו. היא הייתה הדבר הכי טוב שקרה לו. אשתו החדשה השקיעה את כל כולה בביתם, ולא התעניינה בשום דבר חוץ מבעלה והילדים, אבל בראשו של ארני עדיין ניקרה המחשבה מה עמד מאחורי סיפור התפוחים.
יום אחד לאחר עשר שנות נישואין זה קרה. ארני החליט שהוא חייב לברר מה עמד מאחורי סיפור התפוחים, הוא פנה לאשתו וסיפר לה על המעקב אותו ערכו הוא ומקיאטו הזקן והזכיר לה את סיפור התפוחים שכמעט הבריח אותו מהשידוך המוצע. האישה ניסתה לרגע להיזכר, ולפתע התפשט חיוך על פניה: "הייתי אז ילדה צעירה וכל מה שרציתי זה להשביע את רצונה של אמי ולתת לה את התפוח הטעים ביותר, מכיוון שלא הייתה לי שום דרך לבדוק זאת פשוט נגסתי בשני התפוחים כדי לטעום מיהו התפוח הטעים יותר. כנראה שמה שאתה לא הבנת, הבין מקיאטו הזקן…" סיימה את דבריה. וכך, עד היום בביתם של ארני ואשתו יודעים כל הילדים הנכדים והנינים שהם זכו בסבא וסבתא מופלאים, בזכות זוג תפוחים אדומים…
בפרשת השבוע מתחילים בהקמת המשכן שהכיור שבו נעשה באמצעות 'מראות הצובאות', שאותן תרמו הנשים להקמת המשכן. חז"ל מספרים לנו שבתחילה היסס משה רבנו להשתמש בהן, אלא שאמר לו הקב"ה שהן חביבות לפניו, מכיוון שבהן היו משתמשות הנשים כדי להתקשט בפני בעליהן ובכך הראו את נאמנותן לבני הזוג לאורך כל הדרך.
