כשישראל קיבל את פירוט החיובים שלו מחברת האשראי, תפסה את העין שלו שורת חיוב מוזרה בסכום ושם שלא הכיר. חיוב על סך 950 שקלים, מחברת 'פיקאפ טכנולוגיות'. הוא פנה לחברת האשראי וקיבל ממנה את הטלפון של החברה כדי לברר מדוע חייבו אותו בסכום המדובר. כשפנה לחברה, השיבה לו הנציגה: "רכשת מאיתנו לפני כשנתיים מכשיר שואב אבק, אלא שבאותו זמן כאשר בוצעה ההזמנה הייתה תקלת תקשורת והחיוב לא עבר. כעת כששמנו לב לזה, ביצענו חיוב מחדש של העסקה". ישראל היה המום לרגע, אבל מיד הוא השיב: "א'. אני באמת לא זוכר מה היה לפני שנתיים. ב'. מה פתאום נזכרתם עכשיו? אולי כבר מחלתם על הכסף ואתם סתם מחייבים אותי?" אבל הנציגה התעקשה: "למה שנוותר על הכסף? ברגע שגילינו את הטעות, חייבנו אותך בתשלום!" מה דעתכם, האם ישראל צודק?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ע"ה סעיף ז' בדין: 'טענת מחלת לי האם מתקבלת או לא'. סימן ע"ה סעיף ט' בדין: 'איני יודע אם התחייבתי'.
תשובה לשאלה "לדבר עם הקיר" (שאלה מס' 680)
תקציר השאלה השבועית: לכבוד יום ההולדת של אשתו, החליט אלישע לרכוש שעון יוקרתי. הוא רכש עבורה שעון יוקרתי וכמובן העניק את המתנה לאשתו ששמחה מאד, אלא שלאחר יומיים בלבד החל הצבע להתקלף בשעון. אלישע מיהר לחנות, החזיר את השעון למוכר ודרש לתקן אותו בהקדם. "תוך כמה ימים יסדרו לך את הבעיה" הבטיח המוכר, אלא שחודש חלף מאז והמוכר דחה אותו מספר פעמים. אלישע שינה קצת את המראה שלו, הגיע לחנות וביקש להראות לו את הדגם של השעון שרכש. כשהמוכר הוציא את השעון, הוא הכניס אותו לכיס ואמר למוכר: "כבר חודש אני רודף אחריך כדי שתתקן את השעון, אז כשהוא יחזור מתיקון תיקח אותו לעצמך. בינתיים אני לוקח לעצמי את השעון הזה!" המוכר כעס כמובן והזמין את אלישע להופיע בפני הרב, מה לדעתכם פסק להם הרב?
תשובה בקצרה: במידה והמוכר היה חייב לתת לאלישע שעון חדש כנגד התקלה, היה מותר לעשות זאת. אבל אם הוא רק חייב לתקן עבורו את השעון, אסור לו לעשות דין לעצמו ולעשות את מה שעשה.
תשובה בהרחבה: למדנו בהלכה שיש דין שנקרא "עביד איניש דינא לנפשיה" (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ד' סעיף א') דהיינו שמותר לאדם במצבים מסוימים כפי שנתבאר שם, לעשות 'גין לעצמו' ואינו צריך לטרוח וללכת לתבוע את חברו בבית דין. אמנם ההלכה הזאת מוגבלת בכמה תנאים. א') שזה רק במקרה שחברו חייב לו באופן ברור ומוחלט, מעות או חפץ. ב') שלוקח רק את מה שחברו חייב לו ולא מעבר לכך. לדוגמא: אם חברו חייב לו שעון, אין לו שום אופן היתר לקחת לעצמו לדוגמא אופניים במקום השעון, כי זאת פעולה שרק בית דין יכולים לבצע אותה. ג') בוודאי שלכתחילה עדיף שיבצע זאת בגלוי בבית דין ולא ייכנס לבית חברו כגנב כדי לקחת את החפץ שלו, אלא ייקח בפניו את החפץ או הכסף שמגיע לו ויגיד לו שהוא נוטל את המגיע לו, כמבואר בגמרא. (תלמוד בבלי מסכת 'בבא קמא' דף כ"ז עמוד ב')
במה זה תלוי?
במקרה שלנו, זה תלוי בעיקר בחובה שיש למוכר כלפי הקונה. כי אם החיוב העכשווי של המוכר זה רק לתקן את השעון ולא לתת חדש במקומו (וזה כבר תלוי במנהג המקום, או בתנאים שבין המוכר לקונה אם ישנם כאלה) אלישע לא יכול לעשות 'דין לעצמו' ובשביל לעשות זאת הוא צריך לתבוע את המוכר לדין תורה. אבל אם לפי המנהג המקובל, נותנים במקרה כזה שעון חדש במקום השעון הפגום והמוכר כעת מעכב את אלישע לחינם לקבל את השעון החדש, הוא יכול לעשות דין לעצמו ולקחת את השעון ואם יש למוכר טענות כלפיו, שיתבע את אלישע בבית דין על מעשיו. וכמובן, שמדובר באופן שעבר כבר פרק זמן סביר שממנו ניתן להסיק שבאמת המוכר רק דוחה את אלישע ב'לך ושוב' והיה ניתן להעניק לו שעון חדש בפרק הזמן המדובר.
