קצף הגלים המלוחים שהתנפצו על סלעי החוף, הבהיקו בגווני סגול וזהב בשעות בין הערביים, אסאן משח את גופו בשומן חמים כדי לשמור על טמפרטורת גופו בעת הצלילה לאוקיינוס הקפוא. הוא תחב פיסות שעווה לאוזניו כדי למנוע מהמים לחדור אליהן והצמיד לאפו אטב עץ קטן כדי לאטום את נחיריו. אחרי שהיה מוכן לצלילה הוא התקדם בזהירות בין הגלים האיטיים, מנסה להסתגל לקור המים. כאשר הרגיש שהוא כבר אינו מסוגל לגעת בקרקעית בכפות רגליו, הוא קפץ, לקח נשימה עמוקה מלוא ריאות וצלל פנימה.
אסאן מצמץ כמה פעמים ופקח את עיניו, להקות דגים אפרוריות שטו במבנים מסודרים סביבו, אבל לא בשבילם הוא הגיע. הוא סקר את הקרקעית במבטו בחיפוש אחרי צדפות, אבל לא סתם צדפות, אסאן חיפש את צדפות הפנינה. אחרי שיטוט של כחצי דקה מתחת למים, הוא הרגיש את ריאותיו משוועות לאוויר, אך כדי לא לעלות בידיים ריקות הוא חפן מספר צדפות מן הקרקעית ודחף את עצמו מחוץ למים.
בכל יום היה צולל אסאן לקרקעית האוקיינוס וחוזר עם השלל שאסף, אותו היה נושא בשקיק עור מרופט אל כפר הדייגים הסמוך. שם בבקתה הקטנה שבה גר עם אמו, הוא היה פותח את הצדפות בעזרת סכין קהה ומקווה שעבודתו לא הייתה לחינם. בתוך חלק מהצדפות נחה פנינה עגולה ומבהיקה, חלקן היו ריקות ובחלקן היו פנינים שלא היו מספיק לבנות ונוצצות. את הפנינים הטובות אסאן שמר בתיבת עץ גדולה והן נועדו לאפשר לו ולאמו חיים טובים יותר במקום אחר בעתיד.
בבקתה הסמוכה חי לאונר, בן גילו של אסאן שגם הוא ניסה את מזלו בשליית הפנינים. אמנם לאונר היה הרבה פחות מוכשר מאסאן ובעוד שהפנינים שאסאן דלה מקרקעית הים היו חלקות ולבנות, הפנינים של לאונר היו אפורות ואטומות. הוא ניסה לדלות מאסאן את סודותיו לאיתור הפנינים היפות בהזדמנויות שונות ואסאן תמיד היה חוזר על אותה תשובה: "הסוד הוא רק סבלנות והתמדה, אם תתמיד בסוף תמצא!".
באחד הלילות פרץ לאונר לבקתתו של אסאן וחיפש את מצבור הפנינים, הוא הסתובב חרישית כשהוא רעול פנים ויחף עד שמצא את התיבה. הוא לקח אותה אל הצריף שלו, רוקן אותה מהפנינים הלבנות ומילא אותה בפנינים האפורות שהיו ברשותו. כדי שאסאן לא ישים לב, הוא פיזר שכבה של פנינים לבנות מלמעלה וסגר את התיבה. לאחר מכן הוא חזר לבקתה של אסאן, השיב את התיבה למקומה ויצא את הבקתה מבלי להביט לאחור.
לאחר כמה ימים נסע לאונר אל העיר ומכר את הפנינים לסוחר יהלומים כרסתן וקיבל תמורתה ערמת מזומנים מכובדת. הוא שב אל כפר הדייגים עם בגדים חדשים ומזוודה גדולה מלאה בשטרות חדשים ומגוהצים. אלא שבינתיים אסאן גילה שמישהו החליף את הפנינים שלו וחשד מיד בלאונר שהחל פתאום להסתובב ברחבי הכפר כאדם אמיד. אסאן התעמת עם לאונר, אך הלה הכחיש מכל וכל את ההאשמות ותלה את עושרו הפתאומי במזלו הטוב וביהלום שמצא בין החולות.
לאסאן לא הייתה דרך להוכיח את אשמתו של לאונר, הוא שב לבקתתו אבל וחפוי ראש והחל לאסוף מחדש פנינים לבנות. לאחר מספר שבועות הופיע רכב מסחרי גדול במרכז הכפר, המראה הבלתי שגרתי עורר את סקרנותם של המקומיים והם התגודדו בהשתאות מול מפלצת המתכת השחורה והמבריקה. מהרכב ירד בצעדים כבדים אדם אדיר ממדים בחליפת שלושה חלקים לבנה. הוא מחה את מצחו המיוזע במטלית קטיפה וביקש שיפנו אותו לשולי הפנינים. השמועה התפשטה במהירות ובתוך דקות אחדות הקיפו אותו שולי הפנינים שבכפר והציגו לראווה את מרכולתם.
האיש נפנף אותם בהינף יד עד שראה את לאונר. כשהבחין בו, מיד אורו עיניו והוא סימן לו להתקרב, לאונר זיהה מיד את הסוחר הכרסתן ששילם לו טבין ותקילין בעבור הפנינים. לאונר הציע לו את הפנינים הקיימות שהספיק לאסוף בינתיים, אך פניו של הסוחר התכרכמו: "זה לא מספיק טוב!" פסק בנחרצות ומחה שוב את פניו האדומות. הוא המשיך להסתובב בין שולי הפנינים עד שהתיבה של אסאן צדה את עיניו. הוא הזמין את אסאן לתוך המסחרית במאור פנים, לאחר כחצי שעה יצא אסאן מחויך ומאושר ללא התיבה שלו.
אסאן פסע בצעדים קלים ונמרצים לכיוון הבקתה שלו, לאונר רץ אחריו וניסה להדביק אותו. "אני חייב לך תודה, לאונר" אמר אסאן בלי לחנון אותו במבט: "על מה?" שאל לאונר בתדהמה. "על כך שבזכותך אני ואמי מתחילים חיים חדשים בדיוק כפי שחלמתי!" ענה אסאן, "אבל איך זה קשור אלי?" הוסיף לאונר להקשות. אסאן פסק ממרוצתו, עצר והביט בתוך עיניו המתרוצצות של לאונר.
"כאשר מכרת לסוחר את הפנינים שגנבת ממני, השתרבבה לשם גם פנינה אחת אפורה משלך. מסתבר שהפנינים הללו שחשבת שהן גרועות, הן הדבר החם ביותר בשוק התכשיטים העולמי. הסוחר משלם פי עשרה לכל פנינה אפורה ומכיוון שהבטחתי לו שאני יודע לזהות על פי מראה הצדפה את סוג הפנינה שבתוכה, הוא ממנה אותי ליועץ שלו לענייני סחר בפנינים, תודה לאונר!", הפטיר אסאן והותיר את לאונר פעור פה ואכול רגשות חרטה.
לפעמים אנחנו בטוחים שאם ניצור קיצורי דרך, גם אם הם לא הכי ישרים – אנחנו נצליח לקצר תהליכים ולהגיע למה שאנחנו מחפשים. אבל המציאות מוכיחה לנו בכל פעם מחדש, שבדרך כלל סוף הרמאות להתגלות במוקדם או במאוחר. ורק מי ששומר על ניקיון כפיים וישר דרך, הוא זה שמצליח לאורך כל הדרך.
