ירקות מצילי חיים

סיפור צעיר

סְטִיבֶן יָצָא אֶל הַטִּיּוּל הַזֶּה, בְּלִי לָדַעַת אֶת הַסּוֹף הַמַּר שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת לוֹ. כְּבָר זְמַן רַב שֶׁהוּא תִּכְנֵן לְסַיֵּר בַּגּ'וּנְגֶל הַפְּרָאִי שֶׁרָאָה בַּתְּמוּנוֹת. הָעֵצִים הַסְּבוּכִים, הָעוֹפוֹת הַמְיֻחָדִים, הַנְּהָרוֹת הַזּוֹרְמִים בֵּינוֹת לִשְׁבִילֵי עָפָר יְפֵהפִיִּים – כָּל אֵלֶּה מָשְׁכוּ אֶת לִבּוֹ כִּבְחַבְלֵי קֶסֶם. הוּא הֶחְלִיט שֶׁחוֹבָה עָלָיו לָצֵאת לְטַיֵּל בַּגּ'וּנְגֶל. כֵּיוָן שֶׁתָּמִיד הָיָה זְאֵב בּוֹדֵד, גַּם לַטִּיּוּל הַזֶּה הוּא יָצָא לְבַדּוֹ.

הוּא לָקַח יוֹם חֹפֶשׁ מֵהָעֲבוֹדָה הַמְשַׁעְמֶמֶת שֶׁלּוֹ, וְנִכְנַס לְמַעֲבֵה הַגּ'וּנְגֶל. הַנּוֹפִים הָיוּ בְּהֶחְלֵט מַרְהִיבִים. הַמַּפָּה שֶׁאָחַז בְּיָדוֹ הָיְתָה מְדֻיֶּקֶת, וְהוּא לֹא חָשַׁשׁ לְרֶגַע. הוּא שָׁמַע אָמְנָם עַל שְׁבָטִים פְּרָאִיִּים שֶׁעֲלוּלִים לְהִמָּצֵא בָּאֵזוֹר, אֲבָל סָמַךְ עַל שְׁרִירָיו הַמְפֻתָּחִים שֶׁבְּעֶזְרָתָם יוּכַל לְהִתְמוֹדֵד אִתָּם. אֲבָל לְרֹעַ מַזָּלוֹ, בְּאוֹתָם רְגָעִים אָרְבוּ לוֹ בֵּין הָעֵצִים כַּמָּה יְלִידִים שֶׁל שֵׁבֶט חֲסַר תַּרְבּוּת שֶׁגָדַּל בָּאֵזוֹר. סְטִיבֶן לֹא יָדַע שֶׁהוּא נִכְנָס בִּרְגָעִים אֵלּוּ לְתוֹךְ מַלְכֹּדֶת שֶׁהַיְּלִידִים מְכִינִים לוֹ. כְּשֶׁהֵבִין, כְּבָר הָיָה מְאֻחָר מִדַּי…

לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לִצְעֹק, מָצָא סְטִיבֶן אֶת עַצְמוֹ צוֹנֵחַ לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁהָיָה פָּעוּר בָּאֲדָמָה, מֻסְוֶה בְּשִׂיחִים וּבַעֲנָפִים דַּקִּים. בָּרֶגַע שֶׁדָּרַךְ עַל הַצִּמְחִיָּה – נָפַל פְּנִימָה. מֵעֹמֶק הַבּוֹר יָכוֹל הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת הַיְּלִידִים קוֹרְאִים צְוָחוֹת שֶׁל אֹשֶׁר, שְֹמֵחִים עַל הַטֶּרֶף שֶׁנָּפַל לִידֵיהֶם. לֹא הָיָה לוֹ מֻשָּׂג מָה יַעֲשׂוּ אִתּוֹ הַפְּרָאִיִּים הָאֵלֶּה. הַאִם יֹאכְלוּ אוֹתוֹ? יִתְעַלְּלוּ בּוֹ? סְתָם יַהַרְגוּ אוֹתוֹ, וְהוּא יִשָּׁאֵר כָּאן לָעַד?

לִבּוֹ רָעַד בַּחֲרָדָה כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת רָאשֵׁיהֶם שֶׁל הַיְּלִידִים מְצִיצִים מֵרֹאשׁ הַבּוֹר. חֶרְדָּתוֹ גָּבְרָה כַּאֲשֶׁר הִבְחִין שֶׁבִּידֵיהֶם הֵם אוֹחֲזִים אִתֵּי חֲפִירָה וְכֵלִים שׁוֹנִים. לְפֶתַע הִרְגִּישׁ גּוּשׁ גָּדוֹל שֶׁל חוֹל צוֹנֵחַ עַל רֹאשׁוֹ. הוּא קָלַט – הֵם מְכַסִּים אֶת הַבּוֹר הַגָּדוֹל בְּעָפָר. הֵם סוֹתְמִים אֶת הַמַּלְכֹּדֶת שֶׁהֵכִינוּ וְקוֹבְרִים אוֹתוֹ בַּחַיִּים.

הַהֲבָנָה הַזֹּאת גָּרְמָה לוֹ לְהִתְחַנֵּן עַל חַיָּיו. אוּלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁבֶט, כָּךְ נִרְאֶה, לֹא הֵבִינוּ אֶת שְֹפָתוֹ כְּלָל וּכְלָל. וְהַדְּמָעוֹת שֶׁהִזִּיל מוּלָם, לֹא נָגְעוּ לְלִבָּם. הֵם הָיוּ חַסְרֵי תַּרְבּוּת לַחֲלוּטִין, וַאֲפִלּוּ חַסְרֵי אֱנוֹשִׁיּוּת. כְּשֶׁרָאָה סְטִיבֶן כָּךְ, הֵחֵל לִשְׁקֹעַ בְּיֵאוּשׁ. 'לְאַף אֶחָד בָּעוֹלָם לֹא אִכְפַּת מִמֶּנִּי', חָשַׁב לְעַצְמוֹ. 'אֲנִי אֲסַיֵּם כָּאן אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי, בַּבּוֹר הַטָּחוּב הַזֶּה'.

אֶלָּא שֶׁאָז נִזְכַּר בְּמִקְרֶה שֶׁאֵרַע שָׁבוּעַ קֹדֶם לָכֵן. סְטִיבֶן עָמַד בְּעֶמְדָּתוֹ הַקְּבוּעָה, בַּאֲגַף הַיְרָקוֹת שֶׁבַּסּוּפֶּר-מַרְקֶט הַגָּדוֹל שֶׁבּוֹ עָבַד. לְפֶתַע נִגְּשָׁה לַמָּקוֹם אִשָּׁה שֶׁנִּרְאֲתָה אוֹבֶדֶת עֵצוֹת. "סְלַח לִי", פָּנְתָה לִסְטִיבֶן, "אֲנִי כִּבְדַת רְאִיָּה, וְאֵין לִי אֶפְשָׁרוּת לִבְחֹר יְרָקוֹת טוֹבִים וּמְשֻׁבָּחִים. תּוּכַל לַעֲזֹר לִי?" בִּקְּשָׁה. סְטִיבֶן הִתְגַּיֵּס לְעֶזְרָתָהּ, וְאָרַז לָהּ בְּשַׂקִּיּוֹת אֶת הַיְרָקוֹת שֶׁרָצְתָה. הָאִשָּׁה הָיְתָה מַמָּשׁ נִרְגֶּשֶׁת, הִיא הוֹדְתָה לִסְטִיבֶן בְּמִלִּים חַמּוֹת. "כַּמָּה טוֹב שֶׁאַתָּה פֹּה!" אָמְרָה. "עָבַרְתִּי לֹא מִזְּמַן לַשְּׁכוּנָה הַזֹּאת, וַאֲנִי נוֹהֶגֶת לַעֲרֹךְ קְנִיּוֹת שֶׁל יְרָקוֹת בְּכָל יוֹם שֵׁנִי. אֲנִי מְקַוָּה שֶׁתִּהְיֶה כָּאן גַּם בְּשָׁבוּעַ הַבָּא", סִיְּמָה אֶת דְּבָרֶיהָ וְהָלְכָה.

סְטִיבֶן נִזְכַּר בָּעֻבְדָּה שֶׁהַיּוֹם הוּא יוֹם רִאשׁוֹן. מָחָר תָּבוֹא הָאִשָּׁה לַחֲנוּת, הִיא תְּחַפֵּשֹ אוֹתוֹ, הִיא תִּצְטָרֵךְ אֶת עֶזְרָתוֹ. הוּא חַיָּב לִהְיוֹת שָׁם! הוּא כֵּן חָשׁוּב לְמִישֶׁהוּ אֶחָד בָּעוֹלָם. רַק בִּשְׁבִיל זֶה שָׁוֶה לוֹ לְהִתְאַמֵּץ. אָסוּר לוֹ לָמוּת כָּאן הַיּוֹם, בַּבּוֹר הַמַּצְחִין הַזֶּה. מֹחוֹ הִתְחִיל לְחַפֵּשֹ אַחַר רַעְיוֹנוֹת מִלּוּט. הוּא נִסָּה לְטַפֵּס עַל קִירוֹת הַבּוֹר, אֲבָל הֵם הִתְפּוֹרְרוּ מִתַּחַת אֶצְבְּעוֹתָיו. וּבֵינְתַיִם הַיְּלִידִים הִמְשִׁיכוּ לְהַשְׁלִיךְ עָלָיו חוֹל בְּלִי סוֹף. חֵלֶק גּוּפוֹ הַתַּחְתּוֹן הֵחֵל לְהִתְכַּסּוֹת בַּאֲדָמָה.

וְאָז הוּא הֵבִין מֶה עָלָיו לַעֲשׂוֹת. בְּמַאֲמָץ רַב חִלֵּץ סְטִיבֶן אֶת רַגְלָיו מֵהַחוֹל שֶׁבּוֹ שָׁקַע, וְנֶעֱמַד מֵעָלָיו. מֵאוֹתוֹ הָרֶגַע, בְּכָל פַּעַם שֶׁהִשְׁלִיכוּ עָלָיו הַיְּלִידִים עוֹד רִגְבֵי אֲדָמָה, הוּא פָּשׁוּט נֶחֱלַץ מֵהֶם, יִשֵּׁר אוֹתָם מִתַּחְתָּיו וְנֶעֱמַד עַל גַּבֵּיהֶם. בְּנֵי הַשֵּׁבֶט, שֶׁלֹּא נֵחַנּוּ בְּשֵֹכֶל רַב, הִמְשִׁיכוּ לְהַשְׁלִיךְ עָלָיו עוֹד וְעוֹד חוֹל. סְטִיבֶן חָזַר עַל הַפְּעֻלָּה שׁוּב וָשׁוּב, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף מָצָא אֶת עַצְמוֹ עוֹמֵד קָרוֹב לִשְׂפַת הַבּוֹר. הוּא זִנֵּק מִתּוֹכוֹ, נֶאֱבַק בַּיְלִידִים וּבָרַח מִשָּׁם כָּל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ.

לְמָחֳרָת, בַּאֲגַף הַיְרָקוֹת בַּסּוּפֶּר-מַרְקֶט, נֶעֶרְכָה הַפְּגִישָׁה הַמְרַגֶּשֶׁת בְּחַיָּיו. הָאִשָּׁה כְּבֵדַת הָרְאִיָּה הִגִּיעָה כְּפִי שֶׁאָמְרָה וּבִקְּשָׁה מִסְּטִיבֶן לַעֲזֹר לָהּ לִבְחֹר יְרָקוֹת. הוּא עָשָֹה זֹאת לֹא רַק בְּשִֹמְחָה, אֶלָּא בִּדְמָעוֹת שֶׁזּוֹלְגוֹת עַל לֶחְיוֹ. "הַיְרָקוֹת שֶׁלָּךְ הִצִּילוּ אֶת הַחַיִּים שֶׁלִּי…" לָחַשׁ לָאִשָּׁה הַהֲמוּמָה.

 

מִלְּבַד הַנְּקֻדָּה שֶׁל הַמִּלִּים הַטּוֹבוֹת שֶׁיְּכוֹלוֹת לְהַצִּיל חַיִּים, כְּדַאי לְהִתְעַכֵּב עַל פְּעֻלַּת הַהַצָּלָה שֶׁל סְטִיבֶן בַּגּ'וּנְגֶל. הַפִּתְגָּם אוֹמֵר שֶׁאָדָם אֵינוֹ טוֹבֵעַ כְּשֶׁהוּא נוֹפֵל לַנָּהָר; הוּא טוֹבֵעַ כְּשֶׁהוּא מִתְיָאֵשׁ וְשׁוֹקֵעַ. אֲנַחְנוּ קוֹבְעִים אֶת הַהִתְמוֹדְדוּת שֶׁלָּנוּ מוּל מְאֹרָעוֹת בִּלְתִּי נְעִימִים שֶׁבָּאִים עָלֵינוּ בְּמַהֲלַךְ הַחַיִּים. כִּי הֵם בָּאִים, הַמִּקְרִים הַקָּשִׁים הָאֵלֶּה. לֹא תָּמִיד הַכֹּל תּוּתִים, זֶה בָּרוּר. הַשְּׁאֵלָה הַגְּדוֹלָה הִיא אֵיךְ אֲנַחְנוּ מִתְיַחֲסִים לְמַה שֶּׁפָּחוֹת נֶחְמָד. זֶה מַה שֶּׁיַּגְדִּיר אוֹתָנוּ כַּאֲנָשִׁים חֲזָקִים וּמְחֻשָּׁלִים, וְזֶה מַה שֶּׁיַּצְמִיחַ וִיפַתַּח אוֹתָנוּ וְאֶת הָאִישִׁיּוּת שֶׁלָּנוּ.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

הנצחון האמיתי

סיפור צעיר

מתנת אמת

סיפור צעיר

גנב בחדר אחר

סיפור צעיר

רק נקודה

סיפור צעיר

נאמנות

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'