שְׁמִי דָּנִי, וַאֲנִי בֶּן אַחַת עֶשְֹרֵה וָחֵצִי. הַסִּפּוּר שֶׁלִּי מִתְחַלֵּק לִשְׁנֵי חֲלָקִים, שֶׁיֵּשׁ בֵּינֵיהֶם רֶוַח שֶׁל כַּמָּה שָׁנִים. אֶחָד מֵהֶם הִתְרַחֵשׁ מַמָּשׁ לַאַחֲרוֹנָה. אַבָּא שֶׁלִּי נִכְנַס אֵלַי לַחֶדֶר וְאָמַר: "סַבְתָּא הִתְקַשְּׁרָה וּבִקְּשָׁה שֶׁתָּבוֹא לַעֲזֹר לָהּ לְנַקּוֹת אֶת אֲרוֹן הַסְּפָרִים שֶׁלָּהּ". הִיא אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת, וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִתְאַמֵּץ, וַדַּאי שֶׁלֹּא לַעֲלוֹת עַל סֻלָּם וּלְנַקּוֹת אֶת הַמַּדָּפִים הָעֶלְיוֹנִים. סַבָּא שֶׁלִּי נִפְטַר כְּבָר דֵּי מִזְּמַן אַחֲרֵי מַחֲלָה קָשָׁה.
כַּמּוּבָן, לֹא סֵרַבְתִּי לַבַּקָּשָׁה, אֲבָל רָצִיתִי לִרְמֹז לְאַבָּא שֶׁלִּי עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁדִּבַּרְנוּ עָלָיו בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. "אִם הָיָה לִי קוֹרְקִינֶט חַשְׁמַלִּי", אָמַרְתִּי לוֹ, "הָיִיתִי יָכוֹל לִנְסֹעַ אֵלֶיהָ בִּמְהִירוּת". זֶה הָיָה הַחֲלוֹם שֶׁלִּי – קוֹרְקִינֶט חַשְׁמַלִּי. בִּקַּשְׁתִּי אוֹתוֹ לְיוֹם הֻלֶּדֶת, בִּקַּשְׁתִּי אוֹתוֹ לִכְבוֹד כָּל מִינֵי אֵרוּעִים אֲחֵרִים, אֲבָל תָּמִיד קִבַּלְתִּי מֵהוֹרַי אוֹתָהּ תְּשׁוּבָה: "אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵין לָנוּ כֶּסֶף מְיֻתָּר לְבַזְבֵּז עַל כְּלִי יָקָר כָּזֶה". וְגַם עַכְשָׁו, כְּשֶׁרָמַזְתִּי לְאָבִי עַל הָעִנְיָן, הוּא הֵשִׁיב: "אֲנִי מַבְטִיחַ לְךָ, שֶׁכַּאֲשֶׁר יִהְיֶה לִי סְכוּם כֶּסֶף פָּנוּי, זֶה יִהְיֶה בֵּין הַדְּבָרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאֶקְנֶה. בְּסֵדֶר? עַכְשָׁו רוּץ לְסַבְתָּא, כִּי הִיא מְחַכָּה".
רַצְתִּי. כַּנִּרְאֶה רַצְתִּי כָּל כָּךְ מַהֵר, שֶׁלֹּא שַֹמְתִּי לֵב לַמִּדְרָכָה הַשְּׁבוּרָה שֶׁעָלֶיהָ אֲנִי דּוֹרֵךְ. הָיְתָה שָׁם אֶבֶן בּוֹלֶטֶת שֶׁהִתְקִילָה אוֹתִי, נָפַלְתִּי וְהִשְׁתַּטַּחְתִּי עַל הָרִצְפָּה. הַיָּדַיִם שֶׁלִּי, בְּאֹפֶן טִבְעִי, נִשְׁלְחוּ קָדִימָה כְּדֵי לִבְלֹם אֶת הַנְּפִילָה וּלְהָגֵן עַל הָרֹאשׁ. זֶה מַה שֶּׁגָּרַם לְיָד יָמִין שֶׁלִּי לְהִשָּׁבֵר. בְּאוֹתוֹ רֶגַע לֹא יָדַעְתִּי שֶׁהִיא נִשְׁבְּרָה, רַק הִרְגַּשְׁתִּי כְּאֵב חַד וְהִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת שָׁם. אֲנָשִׁים שֶׁרָאוּ אוֹתִי נוֹפֵל הֵבִינוּ שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה, וְהִזְמִינוּ אַמְבּוּלַנְס. בֵּינְתַיִם הִתְקַשֵּׁר מִישֶׁהוּ לְאָבִי עַל פִּי הַמִּסְפָּר שֶׁנָּתַתִּי לוֹ, וְהוּא בָּא בְּתוֹךְ דַּקָּה. הָיִיתִי עֲדַיִן קָרוֹב לְבֵיתִי.
עָלִינוּ לָאַמְבּוּלַנְס שְׁנֵינוּ וְנָסַעְנוּ לְבֵית הַחוֹלִים. בַּדֶּרֶךְ הִבַּטְתִּי בְּאַבָּא שֶׁלִּי בְּמַבָּט עָצוּב. רָצִיתִי לְהַגִּיד לוֹ: "אַתָּה רוֹאֶה? מִפְּנֵי שֶׁרַצְתִּי לְסַבְתָּא, עַכְשָׁו נָפַלְתִּי וְנִשְׁבְּרָה לִי הַיָּד". אֲבָל יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה לֹא מְכֻבָּד לְדַבֵּר כָּכָה לַהוֹרִים, אָז שָׁתַקְתִּי. אוּלָם אָבִי הֵבִין אֶת מַה שֶּׁלֹּא אָמַרְתִּי. "הַכֹּל לְטוֹבָה", הוּא לָחַשׁ לִי. "אַל תִּצְטַעֵר יוֹתֵר מִדַּי". לֹא כָּל כָּךְ הֵבַנְתִּי עַל אֵיזוֹ טוֹבָה הוּא מְדַבֵּר. כָּאַב לִי. יָשִׂימוּ לִי גֶּבֶס, וַאֲנִי אֶהְיֶה מֻגְבָּל לְמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה לֹא קְצָרָה. מָה טוֹב בָּזֶה? וְהַכֹּל מִפְּנֵי שֶׁרָצִיתִי לַעֲזֹר לְסַבְתָּא שֶׁלִּי!
בְּבֵית הַחוֹלִים בֶּאֱמֶת אִבְחֲנוּ שֶׁבֶר בַּזְּרוֹעַ, וְקִבְּעוּ אֶת הַיָּד שֶׁלִּי בְּגֶבֶס. הִשְׁכִּיבוּ אוֹתִי בְּאַחַד הַחֲדָרִים עַל מִטָּה כְּדֵי לְהִתְאוֹשֵׁשׁ. רָצוּ גַּם לִבְדֹּק שֶׁלֹּא נִפְגְּעוּ אֵיבָרִים פְּנִימִיִּים. בַּמִּטָּה שֶׁלְּיָדִי שָׁכַב יֶלֶד נוֹסָף, שֶׁגַּם הוּא זָכָה לְגֶבֶס. אֶצְלוֹ זֶה הָיָה עַל כָּל הָרֶגֶל. אָבִי הִבִּיט בּוֹ, וְלֹא הֵסִיר מִמֶּנּוּ אֶת עֵינָיו. הִתְפַּלֵאתִי מַדּוּעַ הוּא עוֹשֶֹה זֹאת. חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי הוּא מַכִּיר אוֹתוֹ. וְאָז נִכְנְסָה לַחֶדֶר אִמּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד. "אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה!" הִיא קָרְאָה. "יוֹרָם, זֶה אַתָּה?" הִיא פָּנְתָה לְאָבִי. יוֹרָם זֶה בֶּאֱמֶת הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ.
בִּשְׁבִיל לְהָבִין מֵאֵיפֹה הִיא הִכִּירָה אוֹתוֹ, וְלָמָּה הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת הָיְתָה כָּל כָּךְ מְרַגֶּשֶׁת, צָרִיךְ לַחֲזֹר כְּעֶשֶׂר שָׁנִים אָחוֹרָה בַּזְּמַן. כְּפִי שֶׁאָבִי סִפֵּר לִי לְאַחַר מִכֵּן, הָאִשָּׁה הַזֹּאת, שְׁמָהּ דַּלְיָה. בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה הִיא הָיְתָה קַבְּצָנִית אֻמְלָלָה, שֶׁהַחַיִּים לֹא הֵאִירוּ לָהּ פָּנִים. הַהוֹרִים שֶׁלִּי הָיוּ מְטַפְּלִים בָּהּ, מְעוֹדְדִים אוֹתָהּ, וְהֵם הִכְנִיסוּ אוֹתָהּ לְתֶלֶם שֶׁל חַיִּים שְׁפוּיִים. הֵם הֶעֱנִיקוּ לָהּ אֲפִלּוּ שְֹכַר לִמּוּד, כְּדֵי שִׁתְּרְכֹּשׁ מִקְצוֹעַ מְפַרְנֵס. אַרְבַּע שָׁנִים בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה עוֹלוֹת הוֹן, אוּלָם הוֹרַי – עַל אַף שֶׁלֹּא הָיוּ עֲשִׁירִים – נָתְנוּ לָהּ אֶת הָאֶפְשָׁרוּת.
כָּעֵת דַּלְיָה הָיְתָה נִרְאֵית שׁוֹנָה לְגַמְרֵי. הִתְבָּרֵר שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת הִתְמַקְצְעָה בִּתְחוּמָהּ, וְהִתְחִילָה לְהִתְפַּרְנֵס יָפֶה. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הִיא עָלְתָה בְּדַרְגָּה, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף נֶעֶשְֹתָה סְגָנִית-מְנַהֶלֶת חֶבְרָה מְפֻרְסֶמֶת. כָּל זֶה נוֹדַע לְאָבִי רַק בְּאוֹתָהּ פְּגִישָׁה. אֲבָל אָז, לִפְנֵי עָשׂוֹר, הִיא פָּשׁוּט נֶעֶלְמָה. עַכְשָׁו הִיא הִבִּיטָה בְּאָבִי וְהוֹקָרַת תּוֹדָה בְּעֵינֶיהָ. "הִגִּיעַ הַזְּמַן לְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹב", אָמְרָה בְּרֶגֶשׁ. "שִׁלַּמְתֶּם עָלַי מִמֵּיטַב כַּסְפְּכֶם, כְּדֵי שֶׁאַצְלִיחַ לִרְכֹּשׁ מִשְֹרָה וְלִהְיוֹת מְסֻדֶּרֶת בַּחַיִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, זֶה קָרָה. אֲפִלּוּ הִתְחַתַּנְתִּי, וְזֶה הַיֶּלֶד שֶׁלִּי, שֶׁהֶחֱלִיק אֶתְמוֹל בַּמִּגְרָשׁ וְשָׁבַר אֶת הָרֶגֶל".
הִיא הוֹצִיאָה פִּנְקַס צֵ'קִים מִתִּיק מְהֻדָּר, רָשְׁמָה סְכוּם גָּדוֹל מְאֹד עַל שֵׁם אַבָּא שֶׁלִּי, וְנָתְנָה לוֹ אוֹתוֹ עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפִּיק לְהִתְנַגֵּד. זֶה הָיָה מִפְגָּשׁ מְרַגֵּשׁ. אָבִי לָקַח אֶת הַצֵּ'ק וְהִסְתַּכֵּל עָלַי בְּחִיּוּךְ. יָדַעְתִּי מָה הוּא רוֹמֵז לִי. עַכְשָׁו יֵשׁ לוֹ מֵהֵיכָן לְשַׁלֵּם לִי עַל הַקּוֹרְקִינֶט. "אִם אַתָּה חוֹשֵׁב עַל הַקּוֹרְקִינֶט, אַתָּה צוֹדֵק", הוּא הִפְתִּיעַ אוֹתִי בַּאֲמִירָה. "אֲבָל לֹא רַק אֶת זֶה הִתְכַּוַּנְתִּי לוֹמַר לְךָ. זוֹכֵר שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ בָּאַמְבּוּלַנְס שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה?" שָׁאַל. הִנְהַנְתִּי. "אָז הִנֵּה, קִבַּלְתָּ אֶת הַהוֹכָחָה".
זוֹ הָיְתָה בֶּאֱמֶת הוֹכָחָה טוֹבָה. הֵבַנְתִּי שֶׁלְּכָל נְפִילָה יֵשׁ סִבָּה טוֹבָה, שֶׁלֹּא מַפְסִידִים מִלַּעֲשֹוֹת טוֹב, וְשֶׁרַק אֱלֹקִים יוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב אֶת כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וּלְהַפְגִּישׁ אֲנָשִׁים בְּצוּרָה מֻפְלָאָה. וּבְדֶרֶךְ אֲגַב רָאִיתִי אֵיךְ בֶּן אָדָם יָכוֹל לְהִשְׁתַּנּוֹת בְּכֹחַ הָרָצוֹן וּבִתְמִיכָה נְכוֹנָה, עַד שֶׁאֲפִלּוּ קַבְּצָנִית מִסְכֵּנָה הָפְכָה לִהְיוֹת סְגָנִית-מְנַהֶלֶת בְּכִירָה.
