שְׁמִי יְהוֹנָתָן וַאֲנִי לוֹמֵד בְּבֵית סֵפֶר בְּמֶרְכַּז הָאָרֶץ.
תְּחִלַּת הַסִּפּוּר שֶׁלִּי הִיא לִפְנֵי הֲמוֹן זְמַן. בְּאַחַד הַיָּמִים הַמּוֹרֶה שֶׁלָּנוּ הִקְרִיא סִפּוּר שֶׁאַתָּה כָּתַבְתָּ, עַל יְהוּדִי אֶחָד שֶׁהִגִּישׁ מָעֳמָדוּת לִהְיוֹת חַזָּן בְּאֵיזֶה בֵּית כְּנֶסֶת, אֲבָל הָיָה לוֹ קוֹל צָרוּד נוֹרָא. כֻּלָּם הִתְפַּלְּאוּ וְלֹא חָשְׁבוּ לְרֶגַע שֶׁהוּא יִבָּחֵר, אֲבָל כְּשֶׁהוּא סִפֵּר אֵיךְ נִהְיֶה לוֹ קוֹל צָרוּד, הַגַּבָּאִים בָּחֲרוּ בּוֹ. הוּא סִפֵּר שֶׁפַּעַם הָעֲיָרָה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה בְּסַכָּנָה, וְהוּא הֵעִיר אֶת כָּל הַתּוֹשָׁבִים בִּצְעָקוֹת וְהִצִּיל אוֹתָם. אַתָּה בֶּטַח זוֹכֵר עַל מָה אֲנִי מְדַבֵּר (אוֹ שֶׁאַתָּה כּוֹתֵב כָּל כָּךְ הַרְבֵּה סִפּוּרִים, שֶׁכְּבָר שָׁכַחְתָּ).
עַד כָּאן הַחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסִּפּוּר. לְדַעְתִּי, עָבְרוּ מֵאָז לְפָחוֹת שְׁנָתַיִם, כִּי זֶה הָיָה אָז הַמּוֹרֶה שֶׁל כִּתָּה ד'. לַמְרוֹת זֹאת, אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַסִּפּוּר וְאֶת הַמֶּסֶר שֶׁלּוֹ. וְעַכְשָׁו, מַמָּשׁ לִפְנֵי שָׁבוּעַ, הִזְדַּמֵּן לִי מִקְרֶה דּוֹמֶה. זֶה הָיָה כְּשֶׁהָלַכְתִּי בַּבֹּקֶר בַּדֶּרֶךְ לְבֵית הַסֵּפֶר. אֲנִי גָּר דֵּי רָחוֹק מִמֶּנּוּ, בְּמֶרְחַק הֲלִיכָה שֶׁל חֲצִי שָׁעָה, אֲבָל אֲנִי נֶהֱנֶה לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר. גַּם הַהוֹרִים שֶׁלִּי מַסְכִּימִים, כִּי זֶה בָּרִיא. קְצָת לִפְנֵי שֶׁהִגַּעְתִּי לָרְחוֹב שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר, רָאִיתִי מִצַּד שְׂמֹאל שֶׁלִּי אֲתַר בְּנִיָּה. לְיָדוֹ הָיוּ כָּל מִינֵי שַֹקִּים שֶׁל מֶלֶט וּבְלוֹקִים, וְהָיָה קְצָת קָשֶׁה לָלֶכֶת. עָבַרְתִּי בִּזְהִירוּת, וְלַמְרוֹת זֹאת כִּמְעַט הֶחֱלַקְתִּי עַל חָצָץ שֶׁהָיָה שָׁם, לְצַד שְׁלוּלִית בּוֹץ בִּלְתִּי נְעִימָה בִּכְלָל.
עָבַרְתִּי בְּשָׁלוֹם. הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת, וְאַחֲרֵי קְצָת זְמַן הִסְתַּכַּלְתִּי אָחוֹרָה. רָאִיתִי אֶת קוֹבִּי (שֵׁם בָּדוּי) מֵהַכִּתָּה שֶׁלִּי, מִתְקָרֵב לַאֲתַר הַבְּנִיָּה. סִמַּנְתִּי לוֹ מֵרָחוֹק שֶׁיִּזָּהֵר, שֶׁלֹּא יַחֲלִיק לְתוֹךְ הַבּוֹץ. אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ קְצָת עַל קוֹבִּי, כְּדֵי שֶׁתָּבִין בַּמֶּה מְדֻבָּר. הוּא נִכְנַס אֵלֵינוּ בְּאֶמְצַע הַשָּׁנָה, וְלֹא מַמָּשׁ הִסְתַּדֵּר עִם הַחֲבֵרִים. הוּא יֶלֶד קְצָת שָׁקֵט, לֹא מְאֹד חָרוּץ, וְכִמְעַט אֵין סִבָּה לְמִישֶׁהוּ לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁלּוֹ. לֹא שֶׁאֲנִי מַצְדִּיק אֶת הַהִתְנַהֲגוּת שֶׁל חֲבֵרַי לַכִּתָּה, אֲבָל זֶה הַמַּצָּב. אֲנִי, לְעֻמַּת זֹאת, בָּרוּךְ הַשֵּׁם מַצְלִיחַ בַּחֶבְרָה, וְנֶחְשָׁב לְתַלְמִיד דֵּי חָרוּץ. אָז הַרְבֵּה רוֹצִים לְהַעְתִּיק מִמֶּנִּי עֲבוֹדוֹת שֶׁהַמּוֹרֶה נוֹתֵן לָנוּ, אוֹ לִלְמֹד אִתִּי לְמִבְחָנִים, וְכֵן הָלְאָה. מַה שֶּׁנִּקְרָא בַּשָּׂפָה שֶׁל הַמְבֻגָּרִים – פּוֹפּוֹלַרִי. גַּם עִם קוֹבִּי אֲנִי מִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר.
כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְתִּי, סִמַּנְתִּי לְקוֹבִּי שֶׁיִּזָּהֵר מֵהֶחָצָץ, אֲבָל הוּא לֹא הֵבִין אֶת הַסִּמּוּנִים וְהֶחֱלִיק מוּל הָעֵינַיִם שֶׁלִּי אֶל תּוֹךְ הַשְּׁלוּלִית. פָּחַדְתִּי שֶׁקָּרָה לוֹ מַשֶּׁהוּ, אֲבָל הוּא הִתְרוֹמֵם וְרָאִיתִי שֶׁהוּא לֹא נִפְגַּע. חִכִּיתִי שֶׁהוּא יִתְקָרֵב אֵלַי, וְאָז הִבְחַנְתִּי שֶׁהַחֻלְצָה שֶׁלּוֹ קִבְּלָה כַּמָּה כְּתָמִים מְכֹעָרִים שֶׁל בּוֹץ. דַּוְקָא לַמִּכְנָסַיִם שֶׁלּוֹ לֹא קָרָה כְּלוּם, וְרַק הַיָּדַיִם וְהַפָּנִים שֶׁלּוֹ קְצָת הִתְלַכְלְכוּ. הִבַּטְתִּי בּוֹ, וְיָדַעְתִּי שֶׁאִם הוּא יִכָּנֵס כָּכָה לְבֵית הַסֵּפֶר, גַּם מְעַט הַחֲבֵרִים שֶׁעוֹד מְדַבְּרִים אִתּוֹ יִתְרַחֲקוּ מִמֶּנּוּ. כֻּלָּם יִצְחֲקוּ עָלָיו, וְהוּא יֵהָפֵךְ לִבְדִיחַת הַיּוֹם, וְהַמַּעֲמָד הַחֶבְרָתִי שֶׁלּוֹ יֵהָרֵס לְגַמְרֵי.
בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע עָבַר שָׁם הַמּוֹרֶה יוֹסֵף. הוּא רָאָה אֶת הַמַּצָּב וְנִסָּה לְהַרְגִּיעַ אֶת קוֹבִּי שֶׁזֶּה לֹא כָּזֶה נוֹרָא. מִיָּד אַחֲרֵי כֵן, הוּא הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. פִּתְאֹם נָפַל לִי רַעְיוֹן. "בּוֹא נַחֲלִיף חֻלְצוֹת", הִצַּעְתִּי לְקוֹבִּי. "מָה?!" הוּא הִסְתַּכֵּל עָלַי וְלֹא הֶאֱמִין לְמִשְׁמַע אָזְנָיו. "כֵּן, בּוֹא נַחֲלִיף חֻלְצוֹת", חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי. "אַתָּה תִּקַּח אֶת הַחֻלְצָה הַנְּקִיָּה שֶׁלִּי, וַאֲנִי אֶקַּח אֶת שֶׁלְּךָ. אַל תִּדְאַג לִי. יִהְיֶה בְּסֵדֶר". קוֹבִּי גִּמְגֵּם תּוֹדָה וְהִתְרַגֵּשׁ מְאֹד. נִכְנַסְנוּ לְאַחַד הַבִּנְיָנִים וְהֶחְלַפְנוּ חֻלְצוֹת. מַה שֶּׁחִזֵּק אוֹתִי שֶׁלֹּא לְהִתְבַּיֵּשׁ, הָיָה הַסִּפּוּר עַל הַחַזָּן הַצָּרוּד.
קוֹבִּי נִפְרַד מִמֶּנִּי בַּכְּנִיסָה לְבֵית הַסֵּפֶר. בַּכִּתָּה, בְּסוֹף הַשִּׁעוּר הַשֵּׁנִי, נִכְנַס הַמּוֹרֶה שְׁמוּאֵל. הוּא סִפֵּר לָנוּ שֶׁהַמְנַהֵל רוֹצֶה לַעֲשֹוֹת סִרְטוֹן תַּדְמִית לְבֵית הַסֵּפֶר, וּלְשֵׁם כָּךְ צְרִיכִים כַּמָּה תַּלְמִידִים שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם תַּפְקִידִים שׁוֹנִים. "נַעֲשֶֹה הַגְרָלָה", הוּא אָמַר וְעָשָֹה. "יְהוֹנָתָן בַּרְנֵעַ", הוּא שָׁלַף בְּדִיּוּק אֶת שְׁמִי מִתּוֹךְ פִּתְקֵי הַהַגְרָלָה. הִתְרַגַּשְׁתִּי. אֲבָל כְּשֶׁהַמּוֹרֶה הִבִּיט בִּי, הוּא רָאָה אֶת הַחֻלְצָה הַמְלֻכְלֶכֶת. "לְצַעֲרִי, לֹא תּוּכַל לְהִשְׁתַּתֵּף כָּךְ בַּסִּרְטוֹן. אֲבָל הֱיוֹת שֶׁזָּכִיתָ, תּוּכַל לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּכוּת שֶׁלְּךָ לְמִי שֶׁתִּבְחַר. מִי זֶה יִהְיֶה?"
הַלֵּב שֶׁלִּי נָפַל. בִּגְלַל הַמַּעֲשֶֹה הַטּוֹב שֶׁעָשִׂיתִי עַכְשָׁו אֲנִי אַפְסִיד? בְּכָל זֹאת, הִתְגַּבַּרְתִּי. "אֲנִי נוֹתֵן אֶת הַזְּכוּת לְקוֹבִּי יִשְׂרְאֵלִי", אָמַרְתִּי. הִבַּטְתִּי בְּקוֹבִּי. הוּא הִסְמִיק מֵאֹשֶׁר. הַמּוֹרֶה שְׁמוּאֵל הוֹרָה לְקוֹבִּי לָבוֹא אֵלָיו בְּסוֹף הַיּוֹם, וְלִי הוּא סִמֵּן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁאֵצֵא אִתּוֹ מֵהַכִּתָּה. לְהַפְתָּעָתִי, הִמְתִּין לִי בַּחוּץ הַמּוֹרֶה יוֹסֵף. "רִגַּשְׁתָּ אוֹתִי, יְהוֹנָתָן", הוּא לָחַשׁ לִי. "רָאִיתִי אֶתְכֶם הַיּוֹם בָּרְחוֹב, וְהֵבַנְתִּי שֶׁהֶחֱלַפְתָּ חֻלְצָה עִם קוֹבִּי. אֲבָל חָשַׁבְתִּי שֶׁאוּלַי הַמַּעֲשֶֹה הַטּוֹב הַזֶּה הוּא רַק מִפְּנֵי שֶׁהִרְגַּשְׁתָּ לֹא נָעִים מִמֶּנִּי. לָכֵן שָׁלַחְתִּי אֶת הַמּוֹרֶה שְׁמוּאֵל, לִבְחֹן אוֹתְךָ אִם אַתָּה בֶּאֱמֶת רוֹצֶה לַעֲשֹוֹת טוֹב וְלַעֲזֹר לְקוֹבִּי לְהִכָּנֵס לַחֶבְרָה. הַהַגְרָלָה לֹא בֶּאֱמֶת הָיְתָה הַגְרָלָה…"
שִֹמְחָתִי הָיְתָה מֻשְׁלֶמֶת כְּשֶׁהוּא סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו: "אָמְנָם נָתַתָּ לְקוֹבִּי אֶת הַתַּפְקִיד שֶׁבּוֹ זָכִיתָ, אֲבָל אֲנִי שָֹמֵחַ לְבַשֵּׂר לְךָ שֶׁאַתָּה נִבְחַרְתָּ לַתַּפְקִיד הָרָאשִׁי. וְהַבּוֹץ? הַבּוֹץ הַזֶּה – הוּא הַדָּבָר הֲכִי יָפֶה שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם! זֶה בּוֹץ שֶׁל חֶמְלָה, שֶׁל עֶזְרָה לְחָבֵר בִּמְצוּקָה, זֶה בּוֹץ שֶׁשָּׁוֶה זָהָב! אַל תִּדְאַג, אֲנַחְנוּ נִסְתַּדֵּר. בִּשְׁבִיל תַּלְמִיד כָּזֶה – נַעֲשֶֹה הַכֹּל".
