עזרי יצא לטיול של כמה ימים בדרום הארץ, אלא שמרוב בהילות הוא שכח בבית את הטלית והתפילין. הוא ניגש לאבי – בחור צעיר בבית הכנסת המקומי והשאיל ממנו לכמה ימים את הטלית והתפילין, אלא שבמהלך אותם ימים נתפסו כמה מהציציות של הטלית בקצוות של הספסלים ונקרעו הציציות והטלית נפסלה. אבי פנה לעזרי ואמר לו: "ידידי, השאלתי לך את הטלית אבל עכשיו היא פסולה, טלית חדשה עולה מאתיים וחמישים שקלים ולכן אני דורש שתשלם לי על הטלית" אבל עזרי טוען: "אני השתמשתי בטלית בצורה רגילה לחלוטין, אני לא אשם שבדיוק כמה פתילות נתפסו בספסל של בית הכנסת ונקרעו ולכן אני לא חייב לשלם מכיוון שבהלכה זה מוגדר כ'מתה מחמת מלאכה' שבה השואל פטור מתשלום!" מה דעתכם? האם עזרי צריך לשלם לאבי על הציצית או שהוא פטור?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"מ סעיף ג' והאם זה נחשב ל'מתה מחמת מלאכה'. 'קצות החושן' סימן ע"ב סעיף קטן ל"ד בדין: 'האם חייב באונס על שאילת חפץ למצווה'.
תשובה לשאלה "העיקר ששילמתי!" (שאלה מס' 695)
תקציר השאלה השבועית: נתי ומוטי התווכחו על סכום של אלפיים שקלים וניגשו לרב השכונה כדי שיפסוק האם מוטי חייב לשלם לנתי את הכסף. הרב פסק שמוטי צריך לשלם לנתי את מלוא הסכום, אבל מוטי החליט להציק לנתי בדרך מקורית, הוא אסף עשרות אגורות מקופות הצדקה עד שהגיע לסכום של אלפיים שקלים, ולאחר מכן הגיש לנתי מספר שקים מלאים בעשרות אגורות כתשלום על החוב, נתי כעס וטען שאין לו מה לעשות עם האגורות, אבל בסוף, נתי הלך לבנק ושילם 500 שקלים עבור הפריטה וכעת הוא תובע אותם בחזרה ממוטי, שטוען: "אני שילמתי! מה זה משנה באיזו צורה? העיקר ששילמתי! ולכן אני לא חייב לנתי אפילו לא שקל אחד!" מה דעתכם? האם מוטי צודק?
תשובה בקצרה: התשלום של החזר החוב תקף גם כשהוא מגיע בעשרות אגורות ומוטי לא חייב להוסיף לנתי כלום.
תשובה בהרחבה: לכאורה בגלל צורת התשלום של החזר החוב שהיא מוזרה ובלתי מקובלת, היה מקום לדמות את המקרה שלנו למקרה אחר המובא בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ע"ד סעיף ד') לגבי אדם שמחזיר חוב של אלף שקלים, באמצעות מאה תשלומים של עשרה שקלים. והמלווה טוען שבגלל צורת ההחזר של החוב התבזבז לו הסכום של הכסף, ושם נפסק להלכה שהמלווה לא יכול לעכב את הלווה מלהחזיר לו בתשלומים את החוב בכל דרך שהוא בוחר, אבל הוא בהחלט יכול להתרעם עליו שהוא מחזיר לו את החוב בצורה שכזאת.
אבל מצד שני, זה לא דומה למקרה שלנו בגלל ששם הטענה של המלווה היא שהכסף מתבזבז לו כשמחזירים לו את הכסף בצורה שכזאת. אבל בסעיף ז' באותו סימן בהלכה, ראינו לגבי אדם ששילם חוב לחברו במטבע שאותו ניתן להמיר אך ורק במדינה אחרת, ויש לבעל החוב כעת טרחה של נסיעה והוצאות על מנת לקבל בחזרה את כספו. עדיין נפסק להלכה, שהפירעון של החוב עדיין בתוקף למרות הטרחה וההוצאות שנגרמו למלווה.
במקרה שלנו
אפשר לומר שאפילו שצורת ההשבה של החוב היא בלתי מקובלת בעליל, ואף גורמת טרחה מרובה למקבל הכסף עדיין החוב נפרע במלואו ואין לנתי שום טענה על מוטי, כדי לשלם לו את ההוצאות שנגרמו לו בגין ההמרה של עשרות האגורות בבנק ובפרט שיש מוצרים מסוימים שכן ניתן לקנות בהן, גם באמצעות מטבעות של עשרות אגורות ולכן נתי לא יכול לדרוש ממוטי שישלם לו את ההוצאות שנגרמו לו בגלל הפריטה של המטבעות לשטרות.