בכל בוקר היה מתעורר מנחם בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר, מכין לעצמו קפה שחור רותח. ומתארגן לנסיעה ל'רובע היהודי' בירושלים רק כדי להיות מהראשונים שמגיעים למניין הוותיקין בכותל המערבי.
לאחר מכן, היה משתתף בשיעור 'דף היומי' ומתחיל את העבודה שלו כנהג מונית. כאחד שכבר נמצא שנים בתחום, היו לו לא מעט לקוחות קבועים. כך שבכל בוקר הוא היה מתייצב בשעה שבע מול ביתה של גברת מרגלית, אותה היה לוקח לבית הספר ודואג שבשבע וחצי היא כבר תתייצב בפתח בית הספר שבו היא מלמדת. "מה שלומך, גברת מרגלית. איך את מרגישה? מה שלום הנכדים?" היה מתעניין מנחם בכל בוקר והיא הייתה מספרת לו על החדשות שבמשפחתה
ומזכירה לו תמיד, עד כמה צריך להודות לה' על כל דבר ו"העיקר שהרוב טוב והרוב קובע"!
וכך, היה מנחם ממשיך ללקוח הבא שלו ומשם לעוד לקוח, עד לשעה אחת בצהריים הוא היה עובר אצל כמה וכמה לקוחות קבועים שהיו כבר לקוחות שלו במשך שנים ארוכות. מנחם היה שומע את כל הסיפורים שלהם ומקשיב בתשומת לב, שואל לשלומם ומתעניין במצבם והם היו משתפים אותו בחייהם וכך הנסיעה הייתה עוברת בנעימים.
בשעות אחר הצהריים והערב, היה מנחם מסיע לקוחות מזדמנים ומסיים את המשמרת שלו כשהוא עייף בשעה תשע בערב. אז היה מגיע לביתו ואשתו דינה הייתה מחממת לו מים, מכינה לו את האוכל האהוב עליו ומשוחחת איתו בענייניי היום, עד שמנחם היה הולך לישון כדי לאגור כוח לקראת עוד יום חדש.
בוקר אחד לאחר השיעור של ה'דף היומי' בכותל, ניגש למנחם עמוס – יהודי שעלה לארץ לפני חמש שנים מבוסטון בארצות הברית ואמר לו שיש לו משהו חשוב להגיד לו :"שמעתי שבארץ הולכים בקרוב להסדיר מבחינת הרישוי את כל העניין של המכוניות האוטונומיות, ובפרט כאשר חברת 'אובר' המפורסמת והגדולה מבין חברות המוניות בארצות הברית הולכת לקבל רישיון קבוע לפעול בישראל" ולכן הוא מציע לעמוס להיכנס איתו שותף לעסק חדש של שני מוניות אובר ללא נהג: "עם יד על הלב" שאל אותו עמוס בכנות: "לא נמאס לך כבר לעבוד כל כך קשה? לקום בכל בוקר בארבע וחצי ולקרוע את עצמך על הכביש? ככה בעוד אתה ישן, אתה נותן למוניות ללא נהג לעשות את שלהם ובזמן הזה אתה יכול לחסוך לעצמך את הזמן או לעשות משהו אחר מועיל מבלי להיות על הכביש. תחשוב על זה…"
מנחם ביקש מעמוס שייתן לו לישון על זה לילה. המחשבה שלא יצטרך לקום כל כך מוקדם בבוקר ושמונית אחרת תעשה את העבודה במקומו קסמה לו מאוד, לפני שנים הרעיון הזה שבו מונית תנהג לבד ותעשה לו את העבודה היה רק בגדר חלום – והנה עכשיו הרעיון המהפכני הזה הולך ונרקם לו מול העיניים.
כעבור יומיים של מחשבה ולאחר שדיבר עם אשתו דינה החליט מנחם ללכת על הרעיון הזה: הוא ימכור את המונית הרגילה שלו ובכסף ייכנס כמשקיע ביחד עם עמוס ברכישת מונית אוטונומית ללא נהג.
מנחם רצה כמובן לשמור על הלקוחות שלו ולכן כבר באותו בוקר, הוא החל להסביר את הרעיון לגברת מרגלית שמצידה לא ממש הבינה מה הוא רוצה ממנה. "רגע, אז מי ייסע במונית אם אתה לא תהיה?" שאלה בהפתעה ובמבוכה.
"הכול אוטומטי, גברת מרגלית! נכון שזה מדהים? המונית תגיע בזמן ותיקח אותך לבית הספר כמו בכל בוקר, רק שאני לא אהיה נוכח בתור הנהג…"
אולם מנחם לא הבין מדוע גברת דינה לא כל כך מתלהבת מהרעיון כמוהו. לאחר מכן המשיך מנחם לשכנע עוד ועוד לקוחות קיימים שלו ולכולם הבטיח שהשירות יהיה כמובן אותו שירות:
והדבר הכי חשוב, הם יגיעו ליעדם בזמן! מנחם החל לעבוד עם המוניות האוטונומיות שלו ומשום מה לא הצליח לשמור על אף לקוח וותיק שלו. בוקר אחד בבוקר נסע מנחם עם אשתו דינה, כדי לקחת את הילד שלו לבית הספר ופתאום הוא רואה מונית 'רגילה' שעוצרת לפניו בשער הראשי של בית הספר ומי יורדת ממנה אם לא גברת מרגלית?
מנחם המופתע הסתכל עליה ולאחר מכן הציץ לראות מי הנהג ושם הוא פגש את חברו משכבר הימים יחיאל, הוא שאל לשלומו ואז אמר לו כבדרך אגב: "תגיד, מה קרה שהגברת הזאת התחילה לנסוע איתך? אתה יודע שהיא הייתה לקוחה וותיקה שלי שנים…"
"אל תשאל" ענה לו יחיאל: "בשבועיים האחרונים קיבלתי מעל חמישה לקוחות שעברו אליי מאיזה נהג מונית שהם אמרו לי שהוא התחיל לנסוע במונית אוטונומית… הם אמרו לי שהוא היה יודע בעיקר להקשיב טוב והשיחות איתו בבוקר היו מבחינתם נהדרות. מבחינתם הוא היה כמו הפסיכולוג שלהם".
מנחם לא האמין שזה קורה לו: הוא רצה לשדרג את החיים שלו, להתקדם בעסקי המוניות ולהיכנס למילה האחרונה של עולם הנסיעות, אבל התברר לו שהוא איבד את כל המגע האנושי עם הנוסעים שלו וכל הערך המוסף שלו התפספס. עוד באותו יום הוא ניגש לעמוס והסביר לו שעם כל הכבוד לקידמה, הוא מעדיף לחזור ולעשות את מה שהוא עושה הכי טוב: להיות נהג מונית שיודע להקשיב ולשאול מה שלום הלקוחות שלו, מכיוון שאת זה גם מיליון מכוניות אוטונומיות לא יוכלו לעשות…
אנחנו דוהרים אחרי הקידמה והטכנולוגיה, אבל תמיד יהיו מקצועות שאף מכונה לא תוכל לעשות במקומנו. מכיוון שלפעמים אין תחליף לניסיון האנושי ולא כל דבר אפשר להחליף במכונות ובטכנולוגיה. מכיוון שאין תחליף לחיוך, לעצה טובה ולכל דבר שקשור בקסם אנושי שאותו שום מכונה לא תוכל להחליף לעולם.
