מר וורקרפט ישב ליד השולחן המתפורר והמתין ללקוחות שיפקדו את חנות הספרים הישנה שלו. האמת שכבר למעלה מ-50 שנה שהוא מחכה להם, לעיתים הם מופיעים כתועים בדרך. מעיפים מבט על הכותרים המאובקים שגודשים את מדפי המתכת המתקלפים, אולי פותחים איזה ספר, ממלמלים משהו על "סיבוב" שהם יעשו ויחזרו, אבל הם אף פעם לא חוזרים.
מר וורקרפט לא חשש לפרנסתו, הוא התקיים מקצבת נכות קטנה שהוא זכאי לה בעקבות צליעת מלחמה ישנה, הקצבה הספיקה לו עבור דמי השכירות של דירת החדר הקטנה ועבור חשבונות המים, גז, חשמל הזעומים שלו. בשלב זה כבר לא היו לו שאיפות גדולות במיוחד או תוכניות לעתיד מלבד המחשבה הטורדנית על מה יעלה בגורל החנות לאחר לכתו.
היה זה עוד יום אפרורי בחנותו של מר וורקרפט, כאשר צעד פנימה גבר אלגנטי ומעונב עם צדעיים מאפירים, הוא סקר במבטו את החלל הקטן כמשקיע התר אחרי הנכס המושלם והמהם לעצמו המהום של שביעות רצון. לאחר מכן הוא פנה אל השולחן של מר וורקרפט בירכתי החנות: "שלום לך!" הוא הכריז בקול בטוח ואדנותי. "א… אנחנו מכירים?" התבלבל מר וורקרפט בלשונו. הזר חייך חיוך רחב מאוזן לאוזן: "בוודאי שאנחנו מכירים, איש ספר כמוך בוודאי יודע מי אני!".
מר וורקרפט גירד את פדחתו שאניצי שיער שיבה גדלו בה באי סדר משווע וניסה לדלות ממעמקי זכרונו מאין מוכר לו הברנש הזחוח. לאחר כמה שניות ארוכות של חשיבה מאומצת הוא הרים את ידיו: "הזיכרון שלי כבר לא מה שהיה פעם, לצערי אינני מצליח להיזכר בך".
במקום להסביר לקשיש מיהו, הזר פנה לאחד המדפים, שלף ספר, נשף עליו והפריח ענן אבק גדול וסמיך לחלל החנות. הוא פתח את הספר בגב הכריכה שם התנוססה תמונה של הסופר ותקציר הביוגרפיה שלו. הוא החזיק את הספר פתוח והצמיד אותו אל פניו: "נו, עכשיו אתה מזהה?" מר וורקרפט היטיב את משקפיו על פניו והסתכל שוב כדי להיות בטוח שעיניו אינן מתעתעות בו.
"אתה סטיבן קווין?!" ספק שאל, ספק קבע מר וורקרפט. "אני ולא אחר" ענה הסופר המהולל והטיח את הספר על השולחן, גורם לעוד סערת אבק מיניאטורית להתחולל. "מה אתה עושה כאן?" שאל מר וורקרפט בתימהון ובסקרנות גלויה. "החלטתי שאת ספרי החדש: 'תעלומה בישימון' אני אשיק הפעם בצורה שונה לחלוטין. במקום טקס ראוותני ומנקר עיניים בהשתתפות כל המי ומי, אני אבחר חנות אחת קטנה ושכוחה ודווקא שם אני אחשוף לראשונה את הספר שמיליוני קוראים בכל העולם מצפים לו בכיליון עיניים…"
מר וורקרפט לא ידע את נפשו מרוב אושר, עיניו התלחלחו קמעא מהתרגשות: "אני מודה לך מקרב לב על שבחרת בחנותי הצנועה, אתה לא תתאכזב אדוני!". סטיבן הנהן תוך כדי שהוא מביט בשעון הזהב שלו. "אוקיי" הוא סיכם, "מחר אני מגיע לפה עם 100 ספרים ונראה איך זה מתקדם". למחרת כפי שהבטיח התייצב סטיבן קווין בחנות הקטנה עם כמה ארגזי ספרים והחל פורק אותם. מר וורקרפט עיין בריכוז בכריכה הרכה והצבעונית וליטף את שדרת אחד הספרים, זה באמת קורה לו!
מחוץ לחנות הוא העמיד שלט גדול שעליו נכתב באותיות של קידוש לבנה: "הסופר הבינלאומי סטיבן קווין, ישיק היום לראשונה את ספרו החדש – 'תעלומה בישימון' ויחתום על עותקים מהספר לקהל לקוחות החנות". סטיבן ישב מוכן ליד השולחן עם עטו הנובע שלוף בידו והם המתינו בסבלנות.
בהתחלה נכנס מישהו שהיה בטוח שמדובר בגימיק פרסומי כלשהו וכמעט נפל מרגליו מרוב הפתעה, הוא קנה 2 עותקים חתומים בהתרגשות ובעודו בחנות כבר שלף את הטלפון ודיווח לחברו על ההפתעה הבלתי צפויה שנקרתה בפניו. אחרי זה הם הגיעו טיפין טיפין ואז הפכו לשטף גדול, עד שלא נשאר ולו ספר אחד בודד של סטיבן בחנות.
מר וורקרפט ספר את השטרות שוב ושוב כלא מאמין, מאז שפתח את חנותו הוא לא הרוויח סכום כזה ביום אחד. הוא הודה נרגשות לסטיבן שהבטיח לחזור מחר עם 5,000 עותקים. "אבל איך הם יכנסו פה?" תהה בקול מר וורקרפט, סטיבן החווה סביבו על מדפי המתכת המחלידים: "בוא נארוז את כל הספרים הללו ובמקומם נעמיד את הספר שלי, הרי זה הספר היחיד שעומד להימכר כאן בתקופה הקרובה" הוא הוסיף בחיוך.
"אבל אין לי מקום בדירת החדר שלי בשבילם" מלמל מר וורקרפט "אה, אין בעיה!" הניף סטיבן את ידו בביטול, "יש לי די והותר מקום בחדרי במלון". דמעות עלו בעיניו של מר וורקרפט, "אין לי מילים להודות לך!" אמר בהתרגשות.
למחרת מר וורקרפט גלגל את תריס המתכת הגדול והדליק את מנורות הניאון הישנות. החנות הייתה ריקה לחלוטין כמובן, הוא התיישב והמתין לסטיבן שבושש מלהגיע. אך במקומו הגיעו רק לקוחות זועמים שהטיחו את הספרים החדשים על השולחן וצעקו עליו: "תחזיר את הכסף!", "זה נראה כאילו ילד כתב את זה!"
לאחר חקירה משטרתית, הבין סטיבן שהוא נפל קרבן לתרמית מתוחכמת מעשה ידי מתחזה ממולח. הבש במשטרה הסביר לו שככל הנראה היו על מדפיו ספרים ממהדורות ראשונות ועותקים נדירים. הנוכל שלא רצה לעורר את חשדו בנוגע לשווים האמיתי של הספרים, התחפש לסופר המפורסם רק כדי שמר וורקרפט יעניק לו אותם מרצונו החופשי…
היצר הרע משתמש בתחבולות שונות ומשונות על מנת לסנוור אותנו ולגרום לנו להאמין שהעושר טמון בגשמיות, אך עלינו לזכור תמיד שאין תחליף למעשים הטובים והמצוות שערכם שווה עשרת מונים מכל הבלי העולם הזה והם העיקר שבעבורו באנו לכאן לעולם המעשה…