לְפֶּטֶר הָרוֹעֶה הָיוּ שֶׁבַע כְּבָשִיֹם שְׁמֵנוֹת וּמְלֵאוֹת בְּצֶמֶר. הוּא דָּאַג לָהֶן כְּאִלּוּ הָיוּ בְּנוֹתָיו, וְאַף הָיָה מְשוֹחֵֹחַ עִמָּן כִּבְיָכוֹל הָיוּ בְּנוֹת אָדָם. הַכְּבָשִׂים הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּמַבָּט בּוֹהֶה, וְלֹא מַמָּשׁ הֵבִינוּ מָה רוֹצֶה מֵהֶם הָאִישׁ הַמּוּזָר, אֲבָל פֶּטֶר הִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, בִּזְמַן שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה בְּדִיּוּק בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ, עָבַר לְיַד פֶּטֶר אָדָם שֶׁנִּרְאָה כְּמוֹ הֵלֶךְ עָיֵף וְיָגֵעַ. בְּגָדָיו הָיוּ מְרֻשָּׁלִים, מִצְחוֹ נָטַף זֵעָה, וְכֻלּוֹ אָמַר תְּשִׁישׁוּת. "אֲדוֹנִי!" קָרָא לְעֶבְרוֹ פֶּטֶר הָרוֹעֶה. "אוּלַי תִּרְצֶה לָנוּחַ כָּאן וְלִשְׁתּוֹת מַשֶּׁהוּ? אַתָּה נִרְאֶה חָלוּשׁ וְתָשׁוּשׁ, בּוֹא וְאֶתֵּן לְךָ גַּם דְּבַר מָה לאֱֶכלֹ".
הָאִישׁ הִתְקָרֵב לְפֶּטֶר וְלָחַשׁ לוֹ מִלִּים שֶׁל תּוֹדָה. "שֵׁב, תָּנוּחַ", הוֹרָה לוֹ פֶּטֶר וְהָאִישׁ צִיֵּת. הוּא הִתְיַשֵּׁב בְּסָמוּךְ לְגֶזַע הָעֵץ וְנִשְׁעַן עָלָיו. פֶּטֶר הוֹצִיא מִתַּרְמִיל הָרוֹעִים שֶׁלּוֹ כִּכַּר לֶחֶם וּפָרַס מִמֶּנָּה פְּרוּסָה עָבָה וּמְכֻבֶּדֶת בַּעֲבוּר הַהֵלֶךְ. הוּא גַּם הִגִּישׁ לוֹ בַּקְבּוּק שֶׁל מַיִם צוֹנְנִים, וְהָאִישׁ לָקַח אוֹתוֹ בְּתוֹדָה. אֲבָל בַּלֶּחֶם הוּא לֹא נָגַע. "אֵינֶנִּי אכֶֹל לֶחֶם מִקֶּמַח לָבָן", הִסְבִּיר. פֶּטֶר חָשַׁב לְרֶגַע וּמִיָּד אָמַר: "אָז חַכֵּה כָּאן, מִיָּד אֵלֵךְ לְהָבִיא לְךָ לֶחֶם שָׁחרֹ. הַמַּאֲפִיָּה מַמָּשׁ קְרוֹבָה לְכָאן, רַק כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל רִיצָה וַאֲנִי שָׁם. חַכֵּה פּהֹ, תִּתְאוֹשֵׁשׁ קְצָת וְאֶשְׁתַּדֵּל לַחֲזרֹ בִּמְהֵרָה".
אִישׁ טוֹב הָיָה פֶּטֶר. טוֹב מְאדֹ וְעוֹד. כָּעֵת הוּא נָשָאֹ רַגְלָיו בְּרִיצָה מְהִירָה לְעֵבֶר הַמַּאֲפִיָּה כְּדֵי לִקְנוֹת לַהֵלֶךְ הַיָּגֵעַ כִּכַּר לֶחֶם שָׁחרֹ. כְּשֶׁחָזַר סיפור צעיר אֵיזֶהוּ גַּנּבָ שמחה פשיטיק טְרוּף נְשִׁימָה, עָצַר לְפֶתַע עַל מְקוֹמוֹ נִדְהָם: הָאִישׁ לֹא הָיָה שָׁם, לֹא הוּא וְלֹא הַכְּבָשִׂים הָאֲהוּבוֹת שֶׁלּוֹ… פֶּטֶר הִתְחִיל לְיַלֵּל כְּתִינוֹק בֶּן יוֹמוֹ. "הַכְּבָשִׂים שֶׁלִּי! אוֹי, הַכְּבָשִׂים שֶׁלִּי… הֵיכָן אַתֶּן, כִּבְשׂוֹתַי? כַּמָּה מְרֻשָּׁע הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁרִמָּה אוֹתִי וְגָנַב מִמֶּנִּי אֶת הַכְּבָשִׂים!" וּבְמֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַד וּבָכָה עַל הַגְּנֵבָה הַמְרֻשַּׁעַת.
טִפֵּס פֶּטֶר עַל הָעֵץ הֶעָבֶה וְנִסָּה לְחַפֵּש בְּעֵינָיו אֶת הַגַּנָּב וְאֶת הַכְּבָשִׂים. אֲבָל לֹא הָיָה לָהֶן זֵכֶר. עַד הָעֶרֶב עָמַד פֶּטֶר בִּשְדֵֹה הַמִּרְעֶה וּבָכָה בְּלִי הֲפוּגָה. כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר הֵחֵלָּה לִשְׁקעַֹ בְּצַד מַעֲרָב וְהַשָּׁמַיִם הֶחֱשִׁיכוּ קְצָת – הִיא הוֹפִיעָה פִּתְאםֹ… כִּבְשָׂה לְבָנָה וּתְמִימָה בַּעֲלַת עֵינַיִם מְבֻלְבָּלוֹת. "נִיקִי!" זִהָה אוֹתָהּ פֶּטֶר מִיָּד. "בְּרוּכָה הַבָּאָה! אֵיפהֹ הָיִית?" שָׁאַל אוֹתָהּ, וְשִמְֹחָה מְמַלֵּאת אֶת כָּל כֻּלּוֹ. נִיקִי הַכִּבְשָׂה פָּעֲתָה בְּקוֹל, וּפֶּטֶר הֵבִין מִיָּד שֶׁהִיא מְרַמֶּזֶת לוֹ מַשֶּׁהוּ.
"בּוֹאִי, תַּרְאִי לִי אֵיפהֹ הַחֲבֵרוֹת הַנֶּחְמָדוֹת שֶׁלָּךְ", בִּקֵּשׁ מֵהַכִּבְשָׂה, וְהִיא – לְמַרְבִּית הַפֶּלֶא – הִתְחִילָה לִצְעדֹ לְכִוּוּן הֶהָרִים שֶׁבָּאפֶֹק. פֶּטֶר הָלַךְ בְּעִקְּבוֹתֶיהָ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן לֹא רַב, עַד שֶׁהַכִּבְשָׂה נֶעֶצְרָה לְיַד שִיֹחַ קוֹצָנִי וְלֹא זָזָה. "נוּ? לְאָן מִתְקַדְּמִים מִכָּאן?" שָׁאַל אוֹתָהּ פֶּטֶר. הַכִּבְשָׂה הֵשִׁיבָה בִּפְעִיָּה. פֶּטֶר הִבִּיט לְכָאן וּלְכָאן, עַד שֶׁלְּפֶתַע הִבְחִין כִּי מַמָּשׁ מֵאֲחוֹרֵי הָעֵצִים שֶׁמּוּלוֹ – נִרְאוֹת דְּמֻיּוֹת מֻכָּרוֹת…
הוּא רָץ לְעֵבֶר הָעֵצִים וְגִלָּה לְהַפְתָּעָתוֹ, לְשִׂמְחָתוֹ וְגַם לְחֶרְדָּתוֹ, כּיִ כָּל יֶתֶר הַכְּבָשִׂים הָאֲהוּבוֹת שֶׁלּוֹ נִמְצָאוֹת שָׁם, וּבֵינֵיהֶן, עַל הָאֲדָמָה הַיְבֵשָׁה, שׁוֹכֵב הַהֵלֶךְ הַגַּנָּב פָּצוּעַ וְחָבוּל. פֶּטֶר הִתְכַּוֵּן לִצְעקֹ עָלָיו וְלוֹמַר לוֹ אֶת כָּל הַ"בְּרָכוֹת" שֶׁתִּכְנֵן לְהַמְטִיר עַל ראֹשׁוֹ, אֶלָּא שֶׁאָז רָאָה דְּמוּת נוֹסֶפֶת הַשְּׂרוּעָה בַּצַּד, קְשׁוּרָה בְּיָדֶיהָ וּבְרַגְלֶיהָ. פֶּטֶר זִהָה מִיָּד אֶת הָאִישׁ. הָיָה זֶה זַ'אק הַשּׁוֹדֵד, שֶׁהִטִּיל אֶת אֵימָתוֹ עַל כָּל הַסְּבִיבָה.
"מָה קוֹרֶה פּהֹ?!" פָּנָה פֶּטֶר לַהֵלֶךְ הַתִּמְהוֹנִי. "לָמָּה אַתָּה שׁוֹכֵב כָּאן פָּצוּעַ, וְלָמָּה זַ'אק הַשּׁוֹדֵד שׁוֹכֵב שָׁם קָשׁוּר, וְלָמָּה בִּכְלָל גָּנַבְתָּ אֶת הַכְּבָשִׂים, וְלָמָּה וְלָמָּה וְלָמָּה? אֲנִי לֹא מֵבִין מָה הוֹלֵךְ כָּאן…" נִדְמֶה הָיָה לְפֶּטֶר שֶׁהָאִישׁ אוֹמֵר מַשֶּׁהוּ. הוּא הִתְקָרֵב אֵלָיו וְשָׁמַע אוֹתוֹ לוֹחֵשׁ: "לֶ-חֶ-ם… מַ-יִ-ם… הַ-צִּ-י-ל-וּ…"
בַּהַתְחָלָה חָשַׁב פֶּטֶר לְהַשְׁאִיר אֶת הַגַּנָּב הַשָּׁפָל כָּךְ וּפָשׁוּט לְהִסְתַּלֵּק מֵהַמָּקוֹם עִם הַכְּבָשִׂים שֶׁלּוֹ. אֲבָל בְּמַחֲשָׁבָה שְׁנִיָּה הוּא רָצָה לָדַעַת מָה הִתְרַחֵשׁ כָּאן, וְלָכֵן הִגִּישׁ לָאִישׁ אֶת הַלֶּחֶם הַשָּׁחרֹ שֶׁהָיָה עִמּוֹ וְאֶת בַּקְבּוּק הַמַּיִם שֶׁהוֹצִיא מִתִּיקוֹ. הַהֵלֶךְ הַפָּצוּעַ אָכַל מְעַט וְהִתְחַזֵּק, וְאָז הִתְחִיל לְסַפֵּר: "יָשַׁבְתִּי עָיֵף וְתָשׁוּשׁ לְיַד גֶּזַע הָעֵץ, וּלְפֶתַע הִגִּיעַ הַשּׁוֹדֵד הַנּוֹרָא הַזֶּה. הוּא חָטַף אֶת הַכְּבָשִׂים שֶׁלְּךָ וְהוֹבִיל אוֹתָן לְעֵבֶר הֶהָרִים. לֹא הָיָה לִי כּחַֹ אֲפִלּוּ לִצְעקֹ עָלָיו. אֲבָל אָז חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי שֶׁזּוֹ מַמָּשׁ כְּפִיּוּת טוֹבָה מִצִּדִּי, אַחֲרֵי שֶׁהֵיטַבְתָּ לִי, נָתַתָּ לִי מַיִם לִשְׁתּוֹת וְרַצְתָּ לִקְנוֹת לִי לֶחֶם שָׁחרֹ. לָכֵן אָסַפְתִּי אֶת כּחֹוֹתַי הָאַחֲרוֹנִים וְרַצְתִּי אַחֲרֵי הַשּׁוֹדֵד, שֶׁכְּבָר הִסְפִּיק לְהִתְרַחֵק בֵּינְתַיִם. כְּשֶׁהִשַּׂגְתִּי אוֹתוֹ, נֶאֱבַקְנוּ בְּמֶשֶׁךְ זְמַן מְסֻיָּם וְנִפְצַעְתִּי בְּמַהֲלַךְ הַמַּאֲבָק. בַּסּוֹף גָּבַרְתִּי עָלָיו וְקָשַׁרְתִּי אוֹתוֹ, וְקָרַסְתִּי כָּאן בְּעֶלְפוֹן חוּשִׁים… זֶה כָּל הַסִּפּוּר".
פֶּטֶר לֹא מָצָא מִלִּים כְּדֵי לְהוֹדוֹת לַהֵלֶךְ. הוּא הִתְבַּיֵּשׁ שֶׁחָשַׁד בּוֹ בִּגְנֵבָה, וּבִמְקוֹם הַקְּלָלוֹת שֶׁתִּכְנֵן לִשְׁפּךְֹ עָלָיו, הִתְחִיל לְבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּלִי סוֹף…
הַפָּרְשָׁנוּת שֶׁלָּנוּ לְאֵרוּעֵי הַחַיִּים יְכוֹלָה לְשַׁנּוֹת אֶת כָּל הַהִסְתַּכְּלוּת. בַּסִּפּוּר שֶׁלָּנוּ זֶה הָיָה קִיצוֹנִי, אֲבָל גַּם בְּמִקְרִים רְגִילִים, אֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ אֶת מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים לְטוֹבָה, וְאֶפְשָׁר לְפָרֵשׁ לְהֶפֶךְ. מָה לְדַעְתְּכֶם עָדִיף? הַתְּשׁוּבָה מִן הַסְּתָם בְּרוּרָה.
