להתחבר לתדר הנכון

יום ראשון, י"ב באב תש"פ להתחבר לתדר הנכון 
קרני האור שאנו רואים, הן מעין "גלים" המתפשטים במרחב בתדירות קבועה, כאשר תדירויות שונות נתפסות בראייה האנושית כצבעים שונים. אולם העין האנושית יכולה להבחין רק בטווח מצומצם של תדרים, וישנם סוגי קרינה נוספים שהתדירות שלהם גבוהה יותר (כמו קרני רנטגן) או נמוכה יותר(כמו גלי מיקרו וגלי רדיו). ככל שהתדירות נמוכה יותר כך הגלים ארוכים יותר, ואורכם של גלי הרדיו מאפשר להם לעבור דרך חומרים שונים, כפי שגלי האור עוברים דרך זכוכית.
בשנת תרנ"ו (1896) הצליח החוקר האיטלקי גוליילמו מרקוני לפתח מכשיר המשדר סימני מורס בעזרת אותות קצרים של גלי רדיו, ומכשיר הקולט את הגלים הללו ומפרש אותם. כך ניתן לשדר מידע למרחקים ללא צורך בכבלים או בחוטים. מרקוני לא היה הראשון בהמצאה זו, אך הוא זה שהפך אותה למסחרית ולשימושית. בשנים הבאות הצליחו "לתרגם" קולות וצלילים לשינויים בעוצמה ובתדר של גלי רדיו, והמכשיר שקלט את הגלים "תרגם" אותם בחזרה לצלילים, וכך נוצרו שידורי הרדיו המוכרים לנו. גוליילמו מרקוני מת בי"ב באב תרצ"ז (1937).
גילוי גלי הרדיו ושאר סוגי הקרינה, מראה לנו שהמציאות רחבה בהרבה ממה שניתן לתפוס בחמשת החושים. תופעות מסוימות אף יכולות "לדלג" מעל מכשולים חומריים שנראים לנו כבלתי עבירים. דבר זה מסייע לנו להבין שגם המדע החומרי בכללותו אינו מקיף בהכרח את כל המציאות, ומעבר לכל מכשירי המדידה ישנם עולמות רוחניים גדולים ונישאים.

יום חמישי, ט"ז באב – האיש שבנה ארץ
הברון בנימין (אדמונד) דה רוטשילד, נולד בצרפת בט"ז באב תר"ה (1845). שלא כמו רבים במעמדו, הוא היה יהודי גאה ושמר תורה ומצוות, והושפע רבות מהרב צדוק כהן, רבה של פאריס. את הונו הרב הוא ניצל לנדבנות, שבאה מתוך אכפתיות עמוקה למצבו של עם ישראל הנרדף בגלות.
בשנת תרמ"ב (1882) החלו לקום בארץ המושבות החקלאיות הראשונות, ובהן פתח תקוה (שהוקמה מחדש אחרי שננטשה), ראשון לציון, ראש פינה, זכרון יעקב ועוד. מיד עם הקמתן, נקלעו המושבות למשבר קשה, בגלל חוסר ניסיון בחקלאות, חוסר בהון ראשוני לפיתוח, מעשי שוד וגזירות השלטון הטורקי. חלק מהמושבות החליטו לבקש את עזרתו של רוטשילד, שהיה ידוע כתומך ברעיון ההתיישבות היהודית בארץ.
הברון הסכים לבקשתן, אך ביקש ששמו לא יוזכר בפירוש, ולכן בארץ הוא נקרא באותה תקופה "הנדיב הידוע". בשנים הבאות הוא פרס את חסותו על המושבות והשקיע בכך את כל כולו. הוא השקיע סכומים עצומים ברכישת אדמות, בתמיכה ישירה באיכרים, בהקמת מוסדות ציבור ומפעלים (כגון יקבים), ובשליחת אנשי מקצוע ומדריכים חקלאיים. הוא מימן ניסויים שנועדו למצוא את הגידולים המתאימים ביותר לאדמת הארץ, והתעניין בכל פרט ופרט. בתקופה מסוימת, ניהלו פקידים מטעמו של הברון את כל ענייניהן של המושבות, מה שגרם גם לבעיות וסכסוכים שונים.
קשה לדמיין את ההתיישבות החדשה בארץ ללא תרומתו של רוטשילד. בזמן מלחמת העולם הראשונה ניצל הברון את השפעתו גם לפעולה מדינית, וסייע להשגת "הצהרת בלפור".
הברון ביקר בארץ כמה פעמים, ובכל ביקוריו ביקש מהמתיישבים שחייהם יתנהלו על פי התורה. הוא הלך לעולמו בשנת תרצ"ה (1934) והוא בן 89 שנה. בשנת תשי"ד (1954) הועלו עצמותיו ארצה והוא נטמן ב"רמת הנדיב" הסמוכה לזכרון יעקב.