לֹא אַחַת וְלֹא שְׁתַּיִם שָׁמַע לוּאִיס אֶת אָבִיו אוֹמֵר: "אִלּוּ הָיָה לִי סוּס לָבָן – הָיִיתִי מְאֻשָּׁר!" וְהוּא, כְּיֶלֶד קָטָן שֶׁאֵינוֹ מֵבִין הַרְבֵּה, רָצָה מְאדֹ לְהַגְשִׁים אֶת חֲלוֹמוֹ שֶׁל אַבָּא. הֶחְלִיט לוּאִיס לָצֵאת וּלְנַסּוֹת לִמְצאֹ סוּס לָבָן. אֲבָל כַּמּוּבָן – הוּא לֹא מָצָא. סוּסִים לְבָנִים אֵינָם מִסְתּוֹבְבִים לָהֶם סְתָם כָּךְ בָּרְחוֹבוֹת, וְאִם מָצָאתָ סוּס לָבָן, מִן הַסְּתָם הוּא שַׁיָּךְ לְאָצִיל כָּזֶה אוֹ אַחֵר. אַחֲרֵי שֶׁרָאָה שֶׁמִּחִפּוּשִׂים לֹא תָּבוֹא הַיְשׁוּעָה, הִתְחִיל לוּאִיס הַקָּטָן לֶאְגּרֹ כְּסָפִים כְּדֵי לִקְנוֹת לְאָבִיו אֶת הַסּוּס המְַיחֻלָ.
בַּתְּחִלָּה הוּא הִסְתּוֹבֵב בֵּין הָאֲנָשִׁים וְאָסַף כֶּסֶף. "אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת לְאַבָּא שֶׁלִּי סוּס לָבָן", אָמַר בִּמְתִיקוּת לְעוֹבְרֵי ארַֹח. "אָנָּא, תְּנוּ לִי כֶּסֶף!" בִּקֵּשׁ. הָיוּ שֶׁהִתְעַלְּמוּ מִמֶּנּוּ, אֲחֵרִים הֶסְבִּירוּ לוֹ בִּנְעִימוּת אוֹ בְּכַעַס כִּי סוּס לָבָן עוֹלֶה הוֹן תּוֹעָפוֹת, וְגַם אִם יִפְשׁטֹ יָד בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים – לֹא יַשִּׂיג אֶת הַסְּכוּם הַדָּרוּשׁ. הָיוּ גַּם אֲנָשִׁים טוֹבִים שֶׁהֶעֱנִיקוּ לוֹ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת, אֲבָל בָּהֶן אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִקְנוֹת אֲפִלּוּ אֻכָּף…
לַמְרוֹת הַכּלֹ – לוּאִיס לֹא הִתְיָאֵשׁ. הוּא נִסָּה לִמְצאֹ דְּרָכִים שׁוֹנוֹת כְּדֵי לְהַרְוִיחַ אֶת הַסְּכוּם הַדָּרוּשׁ. כְּשֶׁהִצִּיעַ אֶת עַצְמוֹ לִמְלָאכָה, אִישׁ לֹא הִתְעַנְיֵן. מָה כְּבָר יָכוֹל יַלְדּוֹן חָלוּשׁ לַעֲזרֹ בַּעֲבוֹדוֹת הַשָּׂדֶה אוֹ בִּמְלָאכוֹת הַדּוֹרְשׁוֹת מִקְצוֹעִיּוּת וְגַם כּחַֹ. כֵּיוָן שֶׁהָיָה יֶלֶד פִּקֵּחַ בִּמְיֻחָד, נֶעֱמַד לוּאִיס בַּכִּכָּר הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל הָעִיר, וְהֶחְזִיק בְּיָדָיו שֶׁלֶט גָּדוֹל: "חִידוֹת! מִי שֶׁיַּצְלִיחַ לִפְתּרֹ, יְקַבֵּל מַטְבֵּעַ זָהָב! מִי שֶׁלֹּא – יְשַׁלֵּם שְׁתֵּי מַטְבְּעוֹת!"
הָעוֹבְרִים וְהַשָּׁבִים חָשְׁבוּ שֶׁהַיֶּלֶד הַקָּטָן לֹא יַצְלִיחַ לָחוּד לָהֶם חִידוֹת קָשׁוֹת, וְלָכֵן נִגְּשׁוּ וְנִסּוּ אֶת כּחָֹם בִּפְתִירַת חִידוֹתָיו שֶׁל לוּאִיס. אֲבָל הוּא, כָּאָמוּר, הָיָה חָכָם בִּמְיֻחָד, וְאֶת הַחִידוֹת שֶׁלּוֹ כִּמְעַט אַף אֶחָד לֹא הִצְלִיחַ לִפְתּרֹ. כָּךְ הָלְכָה הַקֻּפָּה שֶׁלְּצִדּוֹ וְהִתְמַלְּאָה בְּמַטְבְּעוֹת זָהָב לָרבֹ. כָּל יוֹם, לִקְרַאת עֶרֶב, הָיָה סוֹפֵר אֶת הַפִּדְיוֹן הַיּוֹמִי, מְיַחֵל וּמְצַפֶּה לַיּוֹם שֶׁבּוֹ יִצְבּרֹ מַסְפִּיק כֶּסֶף כְּדֵי לִקְנוֹת סוּס לָבָן לְאָבִיו האָָהוּב.
קֻפַּת הַמַּטְבְּעוֹת הָלְכָה וְהִתְמַלְּאָה, וְעִמָּהּ הִתְמַלֵּא לִבּוֹ שֶׁל לוּאִיס אשֶֹׁר. 'אַבָּא יִשְמַֹח כָּל כָּךְ!' יָדַע בְּוַדָּאוּת. הוּא לֹא גִּלָּה לוֹ עַל אוֹדוֹת הַהַפְתָּעָה שֶׁהוּא מֵכִין לוֹ. גַּם אִמּוֹ לֹא הָיְתָה מְערֶֹבֶת בְּסוֹד הָעִנְיָנִים. אִלּוּ יָדְעָה, אוּלַי הָיְתָה מוֹנַעַת מִמֶּנּוּ לָחוּד חִידוֹת בְּטַבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, וְשׁוֹלַחַת אוֹתוֹ לִלְמדֹ מִקְצוֹעַ מְפַרְנֵס כָּלְשֶׁהוּ…
וְכָךְ, כַּעֲברֹ שָׁנָה שְׁלֵמָה שֶׁל עֲבוֹדָה קָשָׁה – הִגִּיעַ הַיּוֹם הַנִּכְסָף שֶׁבּוֹ הָיָה בַּקֻּפָּה סְכוּם שֶׁהִסְפִּיק לִקְנִיַּת סוּס לָבָן וְנָאֶה. לוּאִיס הָיָה נִרְגָּשׁ עַד צְמַרְמרֶֹת, בִּזְמַן שֶׁנִּגַּשׁ אֶל סוֹחֵר הַסּוּסִים שֶׁבַּשּׁוּק. הַלָּה לֹא הֶאֱמִין שֶׁהַיַּלְדּוֹן שֶׁלְּפָנָיו מַחֲזִיק בִּרְשׁוּתוֹ אֶת הַסַּךְ הַנִּצְרָךְ לִרְכִישַׁת סוּס אַבִּיר וַאֲצִילִי, אֲבָל כְּשֶׁרָאָה אֶת הַמַּטְבְּעוֹת הַמְנַצְנְצוֹת – נִדְלְקוּ עֵינָיו, וְהוּא מִהֵר לִמְכּרֹ לְלוּאִיס אֶת הַסּוּס הַלָּבָן וְהַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁהָיָה בְּאֻרְוָתוֹ.
כָּךְ צָעַד לוּאִיס עִם הַסּוּס לְעֵבֶר בֵּיתוֹ, כְּשֶׁהוּא כְּבָר מְדַמְיֵן כֵּיצַד יָגִיב אָבִיו. כְּשֶׁהִגִּיעַ הַבַּיְתָה מִהֵר לִקְראֹ לְאָבִיו אֶל הֶחָצֵר. "בּוֹא תִּרְאֶה אֵיזוֹ הַפְתָּעָה הֵכַנְתִּי לְךָ!" אָמַר בְּהִתְרַגְּשׁוּת. אַנְטוֹנְיוֹ, אָבִיו, צָעַד בְּעִקְּבוֹתָיו סַקְּרָן. "עַל אֵיזוֹ הַפְתָּעָה אַתָּה מְדַבֵּר?" הִתְחִיל לִשְׁאלֹ, אֶלָּא שֶׁאָז רָאָה אֶת הַסּוּס הַלָּבָן וְהֶהָדוּר שֶׁעָמַד בְּשֶׁקֶט בֶּחָצֵר, וְהוּא כִּמְעַט קָרַס תַּחְתָּיו מְעֻלָּף. כְּשֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ, הִתְחִיל לְחַבֵּק אֶת בְּנוֹ וּלְנַשֵּׁק אוֹתוֹ מִכָּל צַד.
"קָנִיתָ לִי סוּס לָבָן!" הִתְלַהֵב. "אֵין כָּמוֹךָ בָּעוֹלָם, לוּאִיס שֶׁלִּי!" וּבְשִׂמְחָה רַבָּה עָלָה עַל גַּב הַסּוּס וְהִתְחִיל לִרְכּבֹ עִמּוֹ בֵּין הָרְחוֹבוֹת וְהַבָּתִּים. וּבֶאֱמֶת, כְּמוֹ שֶׁתָּמִיד אָמַר, לֹא הָיָה מְאֻשָּׁר מִמֶּנּוּ. אַךְ מֵאוֹתוֹ יוֹם וָאֵילַךְ הָיָה אַנְטוֹנְיוֹ רוֹכֵב עַל הַסּוּס הַלָּבָן יוֹמָם וָלַיְלָה, כִּמְעַט בְּלִי הַפְסָקָה. אֶת עֲבוֹדָתוֹ הוּא הִזְנִיחַ, אֶת הַמִּשְׁפָּחָה הוּא שָׁכַח, וְרַק אֶת הַסּוּס הַלָּבָן אָהַב.
לוּאִיס שֶׁרָאָה בְּעֵינַיִם כָּלוֹת אֵיךְ אָבִיו הוֹלֵךְ וְנֶעְלָם מֵחַיָּיו, לֹא מָצָא מָקוֹם לְעַצְמוֹ מֵרבֹ צַעַר. 'אֲנִי הוּא שֶׁגָּרַמְתִּי לְאַבָּא לְהַגִּיעַ לַמַּצָּב שֶׁלּוֹ הַיּוֹם…' יִסְּרוּ אוֹתוֹ נְקִיפוֹת מַצְפּוּן. 'אִם לֹא הָיִיתִי קוֹנֶה לוֹ אֶת הַסּוּס הַלָּבָן, הוּא הָיָה נִשְׁאָר אַבָּא הָאָהוּב וְהָרָגִיל שֶׁלִּי. אֲנִי מֻכְרָח לַעֲשוֹתֹ מַשֶּׁהוּ!' הִגִּיעַ לְמַסְקָנָה בְּרוּרָה. בְּעֵצָה אַחַת עִם אִמּוֹ לָקַח לוּאִיס אֶת הַסּוּס הַלָּבָן בְּאִישׁוֹן לַיְלָה, וְהֶחֱזִיר אוֹתוֹ לְסוֹחֵר הַסּוּסִים. הַלָּה הֵשִׁיב לוֹ שְׁנֵי שְׁלִישׁ מֵהַמְּחִיר, בְּטַעֲנָה כִּי מְחִירוֹ יָרַד בִּגְלַל חִלּוּפֵי הַיָּדַיִם.
לְלוּאִיס זֶה לֹא הָיָה אִכְפַּת. הוּא הֶעְדִּיף אַבָּא נוֹרְמָלִי, שֶׁמִּתְיַחֵס אֵלָיו, שֶׁאוֹהֵב אוֹתוֹ, שֶׁמְּשַׂחֵק אִתּוֹ, וְלֹא אַבָּא שֶׁרוֹכֵב כָּל הַיּוֹם עַל סוּס לָבָן. בִּשְׁבִיל אַבָּא שֶׁכָּזֶה הוּא הָיָה מַסְכִּים גַּם לְשַׁלֵּם אֶת מְחִירוֹ שֶׁל סוּס שָׁלֵם… בַּבּקֶֹר, כְּשֶׁרָאָה אַנְטוֹנְיוֹ שֶׁהַסּוּס הַלָּבָן נֶעְלַם, הוּא הִשְׁתּוֹלֵל. אִישׁ לֹא גִּלָּה לוֹ אֵיךְ וּלְאָן נֶעְלַם הַסּוּס. עָבְרוּ עַל הַמִּשְׁפָּחָה יוֹמַיִם קָשִׁים, אֲבָל לַאַחֲרֵיהֶם שָׁב אַנְטוֹנְיוֹ לִהְיוֹת הָאַבָּא הַמֻּכָּר וְהָאָהוּב שֶׁתָּמִיד הָיָה לָהֶם. הַפַּעַם הוּא כְּבָר לֹא רָצָה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ סוּס לָבָן.
יֵשׁ כָּאן כַּמָּה מְסָרִים, אֲבָל נִתְמַקֵּד בְּאֶחָד. הַפִּתְגָּם אוֹמֵר: 'הִזָּהֲרוּ מֵחֲלוֹמוֹתֵיכֶם, הֵם עֲלוּלִים לְהִתְגַּשֵּׁם'. לֹא תָּמִיד מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ חוֹלְמִים עָלָיו הוּא בֶּאֱמֶת טוֹב בִּשְׁבִילֵנוּ. כְּשֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים מַשֶּׁהוּ, הוּא נִרְאֶה לָנוּ קָסוּם; כְּשֶׁמַּשִּׂיגִים אוֹתוֹ – קְצָת פָּחוֹת… אָז תַּחְלְמוּ עַל דְּבָרִים שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה לָכֶם אוֹתָם, תַּמְשִׁיכוּ לִרְצוֹת אוֹתָם.