בשכונה השלווה התגוררו מילדות שני חברים טובים – דוד ואופיר, אלא שגורלו של דוד לא היה מן המשופרים לעומת אופיר חברו הטוב שנולד עם כפית זהב בפה. בעוד שהוריו של דוד נלחמו בשיניים כדי לסיים את החודש, אביו של אופיר שעבד כמנהל מחלקת יולדות בבית החולים המקומי, הרוויח מספיק כסף בשביל להוציא את משפחתו פעמיים בשנה לטיול יוקרתי בחו"ל. למרות הפערים הכספיים ביניהם, היו אופיר ודוד חברים ממש מגיל צעיר ומי שלא הכיר אותם חשב לפעמים שמדובר בכלל באחים. אולם בעוד דוד התקבל לגן ציבורי, אופיר נרשם לגן פרטי שהעניק לילדי הגן שלו מיומנויות מיוחדות והכנה מקסימלית לבית הספר. לאחר מכן המשיך אופיר לבית ספר פרטי ואילו דוד שעלה לבית הספר השכונתי, החל להתקשות בקריאה. לאחר תקופה ארוכה של קשיים, ישבה יועצת בית הספר עם הוריו והסבירה להם כי דוד סובל מדיסלקציה נדירה שבגללה אין לו יכולת קריאה. "צריך להשקיע בו הרבה מאד שיעורים פרטיים ותרגולים, עד שיוכל לקרוא", הסבירה היועצת, והוריו הבינו שלצערם הרב, לא יוכלו לממן את הטיפול בדיסלקציה של דוד. הוא המשיך עוד שנתיים בבית הספר השכונתי, עד שנשר ממנו בשל העובדה שאינו יודע לקרוא, והחל לעבוד כילד צעיר בחנות הירקות שבשכונה.
ככל שחלפו השנים החל אופיר לחוש עליונות כלפי דוד עד שפעם אחת אמר לו: "אתה אפילו לא יודע לקרוא ולכן אני לא רואה שום סיבה הגיונית לכך שתצליח בחיים. אני לעומת זאת נמצא בבית ספר טוב שמעניק לי את האפשרות להוציא בגרות טובה שבעזרתה אתקבל לאוניברסיטה יוקרתית, דבר שיעניק לי את היכולת לבחור לי עבודה מכניסה ומשתלמת!"
דוד חשב על דבריו הפוגעניים של אופיר ונאלץ לשתוק, מאחר שגם הוא הבין שבסך הכול הם היו הגיוניים מאוד. דוד הבין היטב שהיתרון הכספי שיש להוריו של אופיר הוביל אותם לרשום אותו לבתי הספר הטובים ביותר, מה שהעניק לאופיר יתרון משמעותי כלפיו כילד שגדל בבית להורים עשירים.
בגיל שמונה עשרה, ונוכח העובדה שעדיין לא ידע לקרוא, התגייס דוד לצבא למרות הקשיים שהערימו בפניו בהתחלה ונהפך ללוחם מן השורה. גם אופיר התגייס לצבא ובהתאם לכישוריו, קודם לדרגת קצין עד שהפך ביום למפקדו של דוד, שלא התלהב מהעובדה שחברו הטוב הפך להיות המפקד שלו.
פעם אחת כשישבו שניהם ביחד, סיפר אופיר לדוד שהחל ללמוד משפטים ושאפילו כבר קיבל הצעה מפתה מאחד ממשרדי עורכי הדין שכבר בונה עליו בתור עורך דין לעתיד, לאחר שיסיים בהצלחה את לימודי המשפטים.
דוד חשב על ההבדל הענק ביניהם וידע ששום הצעה לא מחכה לו לאחר הצבא, מלבד חנות הירקות השכונתית, כי מי ירצה בכלל להעסיק בחור שאינו יודע לקרוא. עם הזמן חלפו שנתיים ואופיר ודוד השתחררו מהצבא, אופיר החל ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית ואילו דוד חזר לעבוד בחנות הירקות השכונתית. כאשר שיתף פעם דוד את אביו בייאוש שלו לגבי העתיד הצפוי לו, שכפי הנראה הוא לעולם לא ימצא עבודה נורמלית ומכובדת כמו חברו הטוב אופיר, אמר לו אביו שאסור לו להתייאש ושיש דברים שקורים בחיים כנגד כל הסיכויים והם יכולים לקרות גם לו, למרות שאין לו שום השכלה ואינו יודע לקרוא.
יום אחד הביא יונתן, אחיו של דוד, פרסום מעניין שהתפרסם בעיתון של הצבא, מודעה של חברת אבטחת המידע 'ביוניקס' שמחפשת במיוחד אדם שאינו יודע לקרוא. דוד חשב שיונתן מהתל בו ולכן ביקש ממנו להפסיק והזכיר לו שמדובר עבורו בנושא רגיש וכאוב, אולם יונתן התעקש ואמר לדוד שמדובר במשהו רציני ושהוא חייב ליצור אתם קשר. דוד לקח ממנו את כל הפרטים ולאחר מכן יצר קשר עם החברה. כשהגיע דוד לראיון הובהר לו שהחברה הזו מפיקה חומרים צבאיים בעלי סודיות גבוהה ושהיא מעוניינת למצוא אדם שתפקידו יהיה לגרוס את כל אותם תוכניות ושרטוטים סודיים.
דוד אמר להם שלדעתו הוא יתאים לתפקיד מאחר שיש לו גם רקע צבאי, אולם אינו יודע לקרוא. לאחר כמה שעות קיבל דוד טלפון מהחברה שבו נאמר לו שהוא התקבל לעבודה!
יומיים לאחר מכן, פגש דוד את אופיר בשכונה וסיפר לו שהוא הולך להתחיל לעבוד בחברת אבטחת המידע המפורסמת 'ביוניקס'. "לא יכול להיות!" אמר אופיר בתדהמה: "אתה יודע אלו תנאים טובים הם נותנים לעובדים שלהם?! אני עם כל הכישורים והקשרים שלי לא הצלחתי להתקבל לעבוד בחברה הזאת! איך יתכן שאתה כן התקבלת?"
ענה לו דוד: "מסתבר שכסף בחיים הוא דבר חשוב, אבל מזל חשוב לא פחות מכסף…"
ישנם תחומים רבים שבהם האדם יכול לעשות את ההשתדלות המרבית כדי להבטיח שישתפרו סיכוייו להצליח בחיים. אולם לפעמים ישנם דברים שכבר נמצאים מעבר להשתדלות ותלויים אך ורק במזלו של האדם ובהשגחה פרטית עליונה. אסור לנו אף פעם לשכוח שאין ייאוש בעולם כלל וגם אם במבט קר ומפוכח הדברים נראים כבלתי אפשריים בעליל, תמיד ישנה אפשרות שתצוץ הפתעה לטובה שתשנה את כל התמונה.