גל החום הכבד הבריח את האנשים האחרונים שעוד הסתובבו ברחוב, אלא שמבחינת מושיקו זאת הייתה ההזדמנות למכור פחיות שתייה קרות לעוברים ושבים. הוא התמקם בפינה מוצלת והחל למכור את הפחיות, אלא שממש מולו התיישב מתחת לסככה חיים איש החסד וחילק פחיות שתייה קרות בחינם. "היי אדוני! אתה יכול בבקשה ללכת למקום אחר? אתה פוגע בפרנסה שלי!" צעק מושיקו על הצדיק שהחליט להתחרות בו באמצע היום, אבל חיים לא נרתע מצעקותיו של מושיקו והגיב: "סליחה אדוני, עם כל הכבוד זהו שטח ציבורי ואתה לא יכול לומר לי ללכת למקום אחר…" מה דעתכם? האם מותר לחיים לחלק פחיות בחינם למרות שהדבר פוגע בפרנסתו של מושיקו?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט:
שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן קנ"ו סעיף ד' בדין: 'יורד לאומנות חברו'. סימן רכ"ח סעיף י"ח האם מותר למכור בזול יותר
תשובה לשאלה "נזק בלתי נראה" (שאלה מס' 591)
תקציר השאלה השבועית: אריאל הסתובב בין המדפים במגדניית 'טעם של פעם' וחיפש עוגת אגוזים והפיל בטעות את עוגת הפרג על הרצפה. הוא מיהר להרים את העוגה ולנקות מלמעלה את פירורי האבק, לקח עוגת אגוזים ומיהר לעבר הקופה. אלא שאז שמע דו שיח שהתנהל בין המוכר לבין אחת הלקוחות, שבה אמר לה המוכר שכל עוגה שנופלת על הרצפה, הם זורקים אותה לפח. אריאל התלבט האם לספר למוכר על העוגה שנפלה ולשלם עליה, או שלא לספר כלום שהרי בסופו של דבר לא קרה כלום לעוגה. מה דעתכם?
תשובה בקצרה: אריאל פטור מתשלום על העוגה שנפלה על הרצפה.
תשובה בהרחבה: נקדים ונאמר שבהלכות נזיקין ישנו מושג שנקרא 'נזק שאינו ניכר'. הדוגמא המובאת בגמרא ל'נזק שאינו ניכר' היא כאשר אדם הלך וטימא את הפירות של חברו הכהן (ולכן נאסר עליו לאכול את הפירות, כיון שבזמן המקדש היה על הכהנים לאכול את הפירות בטהרה), או למשל שאדם ערבב יין נסך שנאסר בשתייה עם יין כשר ואסר את כל היין שבחבית. במקרים אלו, דעת החכמים היא שאדם שעשה זאת בשוגג פטור ואדם שעשה זאת במזיד חייב לשלם את הנזק. לגבי הלכה זאת, ישנה מחלוקת אמוראים מהי הסיבה לפסיקה הזאת. לדעתו של חזקיה 'נזק שאינו ניכר' דינו כנזק רגיל לכל דבר, וכיון שהפירות או היין שהיו מותרים באכילה נאסרו על בעליהם, הוא חייב לשלם על הנזק בין בשוגג ובין במזיד. אבל מכיון שחכמים חששו שהמזיק בשוגג יפחד לספר את האמת שהם נטמאו לבעל הפירות או היין, מחשש שיצטרך לשלם את הנזק, ומה שיקרה זה שהכהן יאכל תרומה בטומאה, לכן כדי למנוע את העוון של אכילת פירות בטומאה פטרו את המזיק בשוגג מתשלום כדי שלא יפחד לספר את האמת.
אבל לדעת רבי יוחנן, 'נזק שאינו ניכר' אינו נקרא נזק – ולכן מהתורה הוא פטור מתשלום על הנזק אפילו במזיד, אלא שחכמים תיקנו לחייב את המזיד כדי שלא יבוא אדם ויטמא בכוונה תחילה את פירותיו או יינו של חברו, רק כדי לגרום לו נזק. ואם כן למסקנה, לדעת כולם מי שגרם 'נזק שאינו ניכר' בשוגג פטור מתשלום, וכך פסק הרמב"ם להלכה (הלכות 'חובל ומזיק').
במקרה שלנו:
מכיון שלא נגרם שום נזק לעוגת הפרג שנפלה על הרצפה והנזק הוא רק לפי כללי החנות שלא מרימים עוגות שנפלו על הרצפה, הדבר נחשב כ'נזק שאינו ניכר' וכיון שנעשה בשוגג אריאל פטור מתשלום על העוגה.
