תיבת הדואר האדומה

סיפור צעיר

"גֶּ'סִיקָה! גְּשִׁי בְּבַקָּשָׁה לְתֵבַת הַדּאַֹר בִּשְׁבִילִי!" מַארְק גּ'ונְֹסוֹן שָׁלַף אֶת בִּתּוֹ מִתּוֹךְ מִשְחָֹק מְהַנֶּה בְּבֻבּוֹת. הַיַּלְדָּה הַמְמֻשְׁמַעַת הוֹפִיעָה בִּמְהֵרָה בִּפְנֵי אָבִיהָ, וְנָטְלָה מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּעֲטָפָה שֶׁהִגִּישׁ לָהּ. "יֵשׁ לָנוּ מִתַּחַת לַבִּנְיָן תֵּבַת דּאַֹר. אַתְּ תִּרְאִי אוֹתָהּ, הִיא אֲדֻמָּה וּמְרֻבַּעַת. קְחִי אֶת הַמַּעֲטָפָה הַזּאֹת וְשַׁלְשְׁלִי אוֹתָהּ אֶל תּוֹךְ תֵּבַת הַדּאַֹר. יֵשׁ בָּהּ מִכְתָּב חָשׁוּב לִכְּרִיסְטוֹפֶר אָחִי", הִסְבִּיר לָהּ מַארְק. גֶּ'סִיקָה יָרְדָה בִּזְרִיזוּת, מְקַפֶּצֶת עַל מַדְרֵגוֹת הַבִּנְיָן בַּעֲלִיזוּת שֶׁל יְלָדוֹת, וְנִגְּשָׁה אֶל הַתֵּבָה הָאֲדֻמָּה שֶׁעָמְדָה שָׁם. כְּשֶׁמִּלְּאָה אֶת מְשִׂימָתָהּ – מִהֲרָה לָשׁוּב לְמִשְׂחָקֶיהָ וּלְבֻבּוֹתֶיהָ.
כְּרִיסְטוֹפֶר, אָחִיו שֶׁל מַארְק, שֶׁהִתְגּוֹרֵר בְּאַרְצוֹת הַבְּרִית, הָיָה אָחִיו הַיָּחִיד. אַהֲבָה עַזָּה שָרְֹרָה בֵּינֵיהֶם, וְהַשְּׁנַיִם הָיוּ מַחֲלִיפִים מִכְתָּבִים מֵעֵת לְעֵת. לֹא הָיָה בַּמִּכְתָּבִים הַרְבֵּה, מִלְּבַד דְּרִישׁוֹת שָׁלוֹם וְהִתְעַנְיְנוּת הָאֶחָד בִּשְׁלוֹם רֵעֵהוּ. אֲבָל הַמִּכְתָּבִים הָאֵלֶּה הֶחֱיוּ אוֹתָם וְהִשְׁקִיטוּ בְּמִקְצָת אֶת הַגַּעְגּוּעִים שֶׁחָשׁוּ מֵעֵת לְעֵת.
מַארְק סִיֵּם אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁלּוֹ וְהָלַךְ לָנוּחַ. כְּשֶׁהִתְעוֹרֵר מֵהַשֵּׁנָה, יָצָא מִבֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ. בְּדַרְכּוֹ פָּגַשׁ אֶת הַשָּׁכֵן מִקּוֹמַת הַקַּרְקַע. "צָהֳרַיִם טוֹבִים מַארְק!" בֵּרֵךְ אוֹתוֹ בְּחִיּוּךְ שֶׁחָשַׂף שִׁנַּיִם עֲקוּמוֹת וּמַשְׁחִירוֹת. מַארְק חִיֵּךְ אֵלָיו בַּחֲזָרָה, וְלֹא הִתְכַּוֵּן לְהַקְדִּישׁ בַּעֲבוּרוֹ תְּשוֹּמַת לֵב מְיֻחֶדֶת. כְּבָר שָׁנִים שֶׁהוּא מַכִּיר אֶת הַדַּיָּר הַגַּלְמוּד מִקּוֹמַת הַכְּנִיסָה. הוּא לֹא חִבֵּב בִּמְיֻחָד אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁבַּכְּנִיסָה לַבִּנְיָן מִתְגּוֹרֵר אִישׁ בּוֹדֵד, קְצָת מוּזָר וְתִמְהוֹנִי. "לְכִי תֵּדְעִי מִי הוּא וּמַהוּ", אָמַר לְאִשְׁתּוֹ אֵי אָז, כְּשֶׁנִּכְנָס טוֹמִי לְהִתְגּוֹרֵר בְּבִנְיָנָם. אֲבָל טוֹמִי – כָּךְ הִתְבָּרֵר – לֹא הִזִּיק לְאִישׁ. הוּא חַי אֶת חַיָּיו בְּלִי שֶׁאִישׁ יֵדַע מָה הוּא עוֹשֶהֹ בָּהֶם, וּמֵהֵיכָן בִּכְלָל הוּא חַי.
יוֹם אֶחָד קִבֵּל מַארְק מִכְתָּב מְרַגֵּשׁ. הַכּוֹתֵב הָיָה אָחִיו, כְּרִיסְטוֹפֶר. "אֲנִי עוֹמֵד לָבוֹא לְבִקּוּר בְּאַנְגְּלִיָּה", כָּתַב לוֹ. "וְכַמּוּבָן, הַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁבּוֹ אֲבַקֵּר – יִהְיֶה בֵּיתְךָ. נָא רְשׁםֹ אֶת הַתַּאֲרִיךְ וּפַנֵּה אוֹתוֹ בַּעֲבוּרִי, כִּי זְמַנִּי קָצָר, וְלֹא אוּכַל לְהִתְעַכֵּב יוֹתֵר מִדַּי". מַארְק קָרָא אֶת הַמִּכְתָּב וְשָמַֹח עַד מְאדֹ. "כְּרִיסְטוֹפֶר מַגִּיעַ לְבִקּוּר!" קָרָא שׁוּב וָשׁוּב. הוּא רָשַׁם בְּיוֹמָנוֹ אֶת הַתַּאֲרִיךְ, וְהִתְכּוֹנֵן לִקְרָאתוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת.
יוֹמַיִם לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַבִּקּוּר, הִגִּיעַ מִכְתָּב אֶל תֵּבַת הַדֹּאַר שֶׁל מַארְק. עַל הַמַּעֲטָפָה הָיָה רָשׁוּם שְׁמוֹ שֶׁל אֶחָד מֵעוֹרְכֵי הַדִּין הַמּוֹבִילִים בְּאַנְגְּלִיָּה, ומַארְק הִתְפַּלֵּא מָה רוֹצֶה מִמֶּנּוּ הָאִישׁ. הוּא פָּתַח אֶת הַמַּעֲטָפָה וְהִתְחִיל לִקְראֹ אֶת הַמִּכְתָּב. "מַמְתִּין לְךָ אֶצְלִי צַו יְרֻשָּׁה", בִּשֵּׂר לוֹ עוֹרֵךְ הַדִּין. "נָא גַּשׁ לְמִשְׂרָדִי בַּתַּאֲרִיךְ הַנָּקוּב בָּזֶה כְּדֵי לְקַבְּלוֹ". כְּשֶׁהִבִּיט מַארְק בַּתַּאֲרִיךְ, נֶחֱרַד: הָיָה זֶה בְּדִיּוּק הַיּוֹם שֶׁבּוֹ אָמוּר הָיָה כְּרִיסְטוֹפֶר אָחִיו לְבַקֵּר בְּבֵיתוֹ! מָה יַעֲשֶהֹ? אִם יֵלֵךְ לְעוֹרֵךְ הַדִּין, הֲרֵי יַפְסִיד אֶת הַפְּגִישָׁה הַמְיֻחֶדֶת. וְאִם לֹא יָבוֹא לַפְּגִישָׁה עִם עוֹרֵךְ הַדִּין, הוּא עָלוּל לְהַפְסִיד אֶת הַיְרֻשָּׁה הַמִּסְתּוֹרִית שֶׁפִּתְאםֹ נָחֲתָה עָלָיו. מָה יַעֲשֶהֹ?
"לֵךְ עִם אָחִיךָ אֶל עוֹרֵךְ הַדִּין", יָעֲצָה לוֹ אִשְׁתּוֹ. מַארְק הוֹדָה לָהּ עַל הָעֵצָה הַטּוֹבָה וְהֶחְלִיט לְיַשֵּׂם אוֹתָהּ. וְאָכֵן, כְּשֶׁבָּא כְּרִיסְטוֹפֶר יוֹמַיִם אַחַר כָּךְ, קִבֵּל אוֹתוֹ מַארְק בְּשִמְֹחָה גְּדוֹלָה, וְאַחֲרֵי שֶׁנָּח מֵהַדֶּרֶךְ וְאַף אָכַל וְשָׁתָה כַּהגֶֹן, בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מַארְק לְהִתְלַוּוֹת אֵלָיו אֶל מִשְרָֹדוֹ שֶׁל עוֹרֵךְ הַדִּין. כְּרִיסְטוֹפֶר הִסְכִּים, וְהַשְּׁנַיִם מָצְאוּ אֶת עַצְמָם צוֹעֲדִים יַחְדָּו אֶל הַפְּגִישָׁה. בַּדֶּרֶךְ שוֹחֲֹחוּ בֵּינֵיהֶם וְהֶחְלִיפוּ חֲוָיוֹת. וְאָז, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁנִּכְנְסוּ לְמִשְרָֹדוֹ שֶׁל עוֹרֵךְ הַדִּין, שָׁאַל כְּרִיסְטוֹפֶר: "תַּגִּיד, מַארְק, לָמָּה לַאַחֲרוֹנָה הִפְסַקְתָּ לִשְׁלֹחַ מִכְתָּבִים? אַתָּה הֲרֵי יוֹדֵעַ כַּמָּה אֲנִי אוֹהֵב לִקְראֹ אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁלְּךָ, אָז לָמָּה כְּבָר זְמַן רַב לֹא שָׁלַחְתָּ לִי?"
מַארְק הָיָה הָמוּם. הוּא תִּכְנֵן לִסְתּרֹ אֶת הַדְּבָרִים וְלוֹמַר שֶׁהוּא שָׁלַח מִכְתָּבִים כְּמוֹ תָּמִיד, אֶלָּא שֶׁאָז נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וּמַזְכִּירָתוֹ שֶׁל עוֹרֵךְ הַדִּין בִּקְּשָׁה מֵהֶם לְהִכָּנֵס. אַלְפְרֶד, עוֹרֵךְ הַדִּין הַמְכֻבָּד, פָּתַח לְלֹא עִכּוּבִים מְיֻתָּרִים: "תִּרְאֶה, מַר גּ'ונְֹסוֹן. הִנֵּה צַו הַיְרֻשָּׁה שֶׁהוֹתִיר לְךָ הַמָּנוֹחַ טוֹמִי וִילְסוֹן, בְּצֵרוּף מִכְתָּב אִישִׁי שֶׁהוּא בִּקֵּשׁ לִמְסרֹ לְךָ. סְכוּם הַיְרֻשָּׁה עוֹמֵד עַל קָרוֹב לְמִילְיוֹן דּוֹלָר, וְתוּכַל לְקַבְּלָהּ בְּאֶמְצָעוּת אִשּׁוּר מְיֻחָד שֶׁאַנְפִּיק לְךָ".
הַחֶדֶר הִסְתַּחְרֵר סְבִיב מַארְק. "טוֹמִי?! הַשָּׁכֵן שֶׁלִּי?! לָמָּה הוּא הִשְׁאִיר לִי יְרֻשָּׁה? וּבִכְלָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה כֶּסֶף!" כָּל הַסִּפּוּר לֹא הָיָה מוּבָן לוֹ. "אוּלַי הַמִּכְתָּב יְגַלֶּה לְךָ פְּרָטִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ", אָמַר אַלְפְרֶד. מַארְק מִהֵר לִקְראֹ אֶת הַמִּכְתָּב: "מַארְק הַיָּקָר! אֵין לְךָ מֻשָּׂג כַּמָּה הַמִּכְתָּבִים שֶׁלְּךָ שִׂמְּחוּ אוֹתִי וְהֶחֱיוּ אֶת נַפְשִׁי. הָיוּ פְּעָמִים שֶׁכְּבָר עָמַדְתִּי עַל סַף יֵאוּשׁ מֻחְלָט מֵחַיַּי, וְהַמִּכְתָּבִים שֶׁלְּךָ עִם הַמִּלִּים הַטּוֹבוֹת שֶׁלְּךָ גָּרְמוּ לִי לַחֲשׁבֹ עַל כָּךְ שׁוּב. אֲנִי מַעֲנִיק לְךָ בָּזאֹת אֶת כָּל הוֹנִי, כִּי אֵין מַתְאִים מִמְּךָ לְקַבְּלוֹ, כְּמִי שֶׁהִצִּיל אֶת חַיַּי לֹא פַּעַם וְלֹא פַּעֲמַיִם. הֱיֵה שָׁלוֹם, מַארְק יקַּיִרִי".
כְּשֶׁיָּצְאוּ מַארְק וּכְּרִיסְטוֹפֶר מִמִּשְׂרַד עוֹרֵךְ הַדִּין, עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּרוּר לָהֶם מָה קוֹרֶה. אֲבָל כְּשֶׁהִגִּיעַ מַארְק לְפֶתַח הַבִּנְיָן שֶׁלּוֹ, הוּא גִּלָּה שָׁם תֵּבַת דּאַֹר אֲדֻמָּה וּמְרֻבַּעַת, שֶׁעָלֶיהָ נִכְתַּב בִּכְתָב רוֹעֵד וּמְטֻשְׁטָשׁ: 'טוֹמִי וִילְסוֹן'. לְפֶתַע הוּא הֵבִין הַכּלֹ: "גֶּ'סִיקָה! הִיא גָּרְמָה לְכָל זֶה! בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה תָּמִיד להְנַּיִח אתֶ המִַּכתְָּביִם שׁכֶּתַָבתְִּי לךְָ בּתְֵבתַ הדַּאֹרַ האָדֲֻמָּה, כּשְׁהֶתְִכּוַּנַתְִּי לַתֵּבָה הָעוֹמֶדֶת כָּאן מִמּוּל. אֲבָל הִיא הִנִּיחָה אוֹתָם בַּתֵּבָה שֶׁל טוֹמִי, וְכָךְ הוּא הִתְעוֹדֵד מִמַּה שֶּׁכָּתַבְתִּי בְּעֶצֶם לְךָ, כְּרִיסְטוֹפֶר…"

אִם זוֹ הַהַשְׁפָּעָה שֶׁל עִדּוּד, כַּאֲשֶׁר הוּא אֵינוֹ מְכֻוָּן כְּלַפֵּי מִי שֶׁקִּבֵּל אוֹתָהּ – בְּוַדַּאי שֶׁהַכֹּחַ שֶׁלּוֹ עָצוּם כְּשֶׁאֲנַחְנוּ מִתְכַּוְּנִים לְהַעֲנִיק אוֹתוֹ לְמִי שֶׁחָשׁוּב לָנוּ בֶּאֱמֶת.

מעונין להצטרף להפצת עלון 'שלום לעם'?

אולי יעניין אותך גם

סיפור צעיר

הנצחון האמיתי

סיפור צעיר

מתנת אמת

סיפור צעיר

גנב בחדר אחר

סיפור צעיר

רק נקודה

סיפור צעיר

נאמנות

להנצחה או הקדשה בעלון 'שלום לעם'