בנימין שערך מגבית עבור משפחה נזקקת מהשכונה, פנה לאדון לוי שגר באזור וביקש ממנו להשתתף במגבית. להפתעתו ולשמחתו, אדון לוי שנודע כאדם אמיד ובעל נכסים, תרם לו סכום עצום של חמשת אלפים דולר. כעת מתלבט בנימין האם מותר לו להעביר הלאה לאנשים אחרים את השם של אדון לוי, שתרם לו סכום כל כך גדול, כדי שיפנו גם הם אליו. מצד אחד, מדובר במצוות צדקה, ומצד שני אם יפנו אליו הרבה אנשים יכול הדבר לפגוע בו בעתיד. האם מותר לבנימין להעביר את שמו של אדון לוי לאנשים אחרים?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט:
תלמוד בבלי מסכת 'ערכין' דף ט"ז עמוד א' במילים: 'כי אתא רב דימי', ספר 'חפץ חיים' כלל ט' סעיף ג'.
תשובה לשאלה "ניקיון חסר תועלת" (שאלה מס' 586)
תקציר השאלה השבועית: אדון שרמן שכר חברת ניקיון שתקרצף את הבית שלו בארץ ישראל לפסח ושילם על זה טבין ותקילין. כשהגיע לביתו בעיצומו של החג, נדהם לגלות שהבית מלא חמץ. חברת הניקיון טענה שהם ניקו את הבית מלכלוך ולא מחמץ ואין להם מושג כיצד צריך לנקות את החמץ וזאת בעיה שלו שלא נתן שאלה מס' 588 בית המדרש מצוה או נזק? הוראות אחרות מראש. אבל הוא טוען שהביא אותם רק כדי לנקות את החמץ ולכן מגיע לו את הכסף בחזרה. מי צודק?
תשובה בקצרה: כיון שבסיפור שלנו חברת הניקיון הייתה שייכת ללא יהודים, אדון שרמן היה חייב לומר להם מראש לנקות מחמץ ולכן לא מגיע לו את הכסף בחזרה.
תשובה בהרחבה: בכל ענייני פועלים הולכים אחרי המנהג, כמו שראינו בגמרא, שיש מקומות שנהגו לתת אוכל לפועלים ויש מקומות שלא נוהגים והכול תלוי לפי המנהג (תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף פ"ג עמוד א'). לכן אדון שרמן לא יכול לבקש מהפועל שיעשה דברים שהם כנגד מנהג המדינה, וכך נפסק להלכה שהולכים אחרי המנהג (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן של"א).
מה הדין כשהמנהג משתנה בין הצדדים
כשהמנהג במקומו של השוכר והמנהג במקומו של המשכיר הוא שונה, פסק הרמ"א שהולכים אחרי המקום שממנו באו הפועלים ועל בעל הבית לציין מראש את התנאים לפני שהוא מעסיק אותם, ולכן במקרה שלא ציין מראש, הולכים אחרי המנהג במקומם של הפועלים.
בסיפור שלנו
בדרך כלל כל חברת ניקיון מודעת לעובדה שלפני פסח כולם מנקים את הבית מחמץ, אבל כיון שבסיפור שלנו החברה הייתה שייכת ללא יהודים, הם לא אמורים לדעת את העובדה הזאת, ואם אדון שרמן לא ציין זאת בפניהם מראש, שהוא רוצה שינקו את הבית דווקא מחמץ – לא מגיע לו בחזרה את הכסף.
