לאבי היה תחביב ישן ובעל ריח רע. הוא אהב לחטט בזבל ולחפש מציאות, עד שבמשך השנים מצא לא מעט תכשיטים וחפצים יקרי ערך שאותם מכר ברווחים נאים. באחד הימים הסתובב אבי באחת משכונותיה העתיקות של ירושלים והבחין באחת החצרות בפח גדול שהיה מלא בספרים ישנים. הוא לא חשב פעמיים, נכנס פנימה פתח את הפח וגילה בתוכו אוסף גדול של ספרים ישנים, הוא העמיס את הכול על הרכב שלו ובדק הכול בבית. הוא עבר על הספרים בעיון, עד שגילה ספר היסטורי עתיק שיש לו ערך גדול. למחרת בבוקר הוא נכנס לסוחר עתיקות מפורסם ומכר לו את הספר בסכום של עשרים אלף שקלים. אלא שלאחר כמה ימים נכנס בעל הספר לחנות של סוחר העתיקות ולתדהמתו הוא רואה את הספר שבבעלותו, עומד על המדף למכירה. הוא הגיע לאבי ודרש ממנו את הכסף שקיבל תמורת הספר. "מי הרשה לך להיכנס לחצר שלי ולקחת את הספר?" אבל אבי טוען: "בכל מקרה הספר היה הולך לפח, אז מה אכפת לך שלקחתי אותו?" מי צודק לדעתכם?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף כ"ה עמוד ב' במילים: 'מצא כלי באשפה'. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ר"ס סעיף י"א וסימן רס"א סעיף ד' ברמ"א.
תשובה לשאלה "להפסיד נר חנוכה" (שאלה מס' 722)
תקציר השאלה השבועית: יוסי ובני משפחתו תכננו כבר כמה חודשים טיסה במחיר מוזל לארצות הברית. באחד הימים יוסי מצא עסקה טובה וסגר על חמישה כרטיסים לארצות הברית, אלא שיוסי לא שם לב שהנסיעה נופלת בימי החנוכה אלא שכמה ימים קודם הוא שם לב שהנסיעה נופלת על נר חמישי של חנוכה ואם יעלה על המטוס הוא לא יוכל להדליק את הנר החמישי של חנוכה. הוא ניגש לרב ושאל אותו מה לעשות, מכיוון שאם יבטל את הטיסה הוא יפסיד הרבה כסף. מה לדעתכם השיב לו הרב?
תשובה בקצרה: אמנם יוסי נהג שלא כראוי, אבל אין לו חיוב להפסיד ממון בשביל לקיים מצוות הדלקת נרות חנוכה.
תשובה בהרחבה: ראינו בגמרא (מסכת מנחות דף מ"א) שמי שמנסה להיפטר ממצווה כלשהי, למשל: יש לו בגד של ארבע כנפות שחייב בציצית והוא חותך כנף אחד על מנת להיפטר מצוות ציצית, הוא נענש על הרצון להיפטר מהמצווה אף על פי שאין לו חיוב לשים ציצית ברגע שהבגד כבר אין בו ארבע כנפות. וכל שכן, אם אין לו אחר ולכתחילה עשה זאת על מנת להתפטר מהמצווה שעונשו חמור יותר.
אמנם במקרה שלנו זה קצת שונה, בעיקר מכיוון שהוא לא עושה זאת על מנת להתפטר מהמצווה אלא כדי לצאת לחופשה ורק טעה בחישוב התאריכים, אפילו שזה לא ראוי להפסיד מצווה כמו הדלקת נרות חנוכה בשביל חופשה שהיא מצווה 'חביבה עד מאד' כלשון הרמב"ם, עד שיש חיוב לחזר על הפתחים כדי להשיג שמן עבוד הדלקת נרות חנוכה. כעין זה, ראינו בפוסקים לגבי מצוות היום של חג הפורים שגם שאדם יכול להיפטר מהן על ידי שיסע ביום י"ד לירושלים וישן שם, ואז ביום ט"ו לאזור המרכז – אבל וודאי שאין זה מתאים שאדם ינסה להתפטר מחיובי המצוות. דבר נוסף שראינו, הוא שם שאדם חייב לפזר עד שליש מממונו על מנת לקיים מצוות עשה (שולחן ערוך 'אורח חיים' סימן תרנ"ו, סעיף א') אמנם זאת הוא עושה רק אם הוא חייב במצווה, אבל אם עושה מעשה כדי להיפטר מהמצווה אפילו שנוהג שלא כהוגן אין לו חיוב להוציא ממון על מנת להתחייב במצווה עצמה.
