בשעה טובה ומוצלחת אביגיל עמדה לחתן את בתה הבכורה לימור. כשחיפשה אביגיל מאפרת ליום החתונה, אמרה לה המאפרת שהיא לוקחת 1,200 שקלים עבור האיפור של הכלה ולכל בת נוספת 700 שקלים. אביגיל אמרה לה שהיא רוצה לאפר רק את שלושת האחיות של הכלה, ברגע שהמאפרת סיימה התרוממה לימור ממקומה ולבשה את שמלת הכלה. אבל המאפרת התקוממה: "אמרתי לך בפירוש שעל איפור של כלה אני לוקחת יותר, תוסיפי לי עוד חמש מאות שקלים!" אבל אביגיל השיבה: "אבל איפרת אותה בדיוק כמו את האחיות שלה, לא השקעת בה יותר!" והמאפרת השיבה: "נכון, אבל זה דרישת המחיר והמוניטין שלי, ואין סיבה שלא תשלמי לי את מה שדרשתי מראש!" מה דעתכם, מי צודקת אביגיל או המאפרת?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ח סעיף ו' בדין: 'אסור לגנוב את דעת הבריות'. סימן רכ"ה סעיף ג' בעניין: 'בממון הכול הולך אחר מה שהתנו'.
תשובה לשאלה "הצבעי הנחמד" (שאלה מס' 724)
תקציר השאלה השבועית: מנחם היה איש נחמד ואחרי שיפוץ קטן שערך בדירתו, החליט לצבוע מיוזמתו האישית את דלת חדר המדרגות של הבניין. אלא שדבר אחד חשוב הוא שכח: לשים פתק על הדלת שהיא צבועה בצבע טרי – וכבר באותו יום התלונות והתביעות החלו לזרום לעברו. חנה, השכנה מהקומה העליונה טענה שהחצאית החדשה שלה נצבעה בצבע החדש והוא לא יורד בכביסה. ואילו אודי השכן מקומת הכניסה טען שהבן שלו חזר מבית הספר כשהתיק החדש שלו מלא בצבע. שניהם תבעו את הנזקים ממנחם, שטען שהוא בסך הכול רצה לעשות טוב לשכנים ואין סיבה שהוא ישלם את הנזקים. מה דעתכם, האם מנחם חייב בתשלום?
תשובה בקצרה: מנחם פטור מתשלום הנזקים, אבל ב'דיני שמים' אם הוא רוצה להחמיר על עצמו שישלם את הנזקים.
תשובה בהרחבה: למדנו בגמרא (מסכת 'בבא קמא') שיש ארבעה סוגים של נזקים, אחד מהם נקרא 'אש' והגדרתו היא של דבר שהולך ומזיק לאחרים. לעומתו, יש סוג אחר של נזק שנקרא 'בור' שהגדרתו היא כדבר המונח במקומו והניזק מגיע אליו כמו בור שנמצא ברשות הרבים שאדם עובר שם לתומו ונופל בבור וניזוק ממנו. באותו מקום דורשת הגמרא את הפסוק 'כי יכרה איש בור ונפל שמה שור או חמור' שהפסוק מדבר דווקא במקרה שנפל שם בבור שור ולא אדם, חמור ולא כלים מכיוון שאדם או בעל חיים יודעים לשים לב ולהיזהר שלא ליפול בבור שהוא מסוכן עבורם, ולכן אם כלים נפלו לבור ונשברו המזיק פטור מלשלם עבורם.
מהי ההגדרה במקרה שלנו?
במקרה שלנו צבע טרי שהיה על דלת הכניסה של הבניין שהזיק לבגדים ולתיק של הילד, הוא מוגדר כ'בור' והתיק והחצאית שניזוקו כתוצאה מהצבע הטרי מוגדרים כ'כלים' ולכן מנחם פטור מתשלום הנזקים ב'דיני אדם'.
מה הדין ב'דיני שמים'?
במקרה שלנו, ישנה מחלוקת הפוסקים האם יש חובה לצאת גם ידי שמיים, דעת החזון איש שפטור ב'דיני שמיים' אבל ישנם פוסקים כמו ה'ברכת שמואל' שמחייב ב'דיני שמיים' ולכן במקרה שלנו שמנחם צבע בעצמו את דלת הכניסה וברור לנו שעשה זאת בשוגג ישנה יותר מסברה אחת כדי לפטור אותו ב'דיני שמיים' אבל אם רוצה להחמיר על עצמו ישלם את הנזקים ויצא ידי חובה גם לדעת הפוסקים שמחייבים אותו ב'דיני שמיים'.
