לא היה בעולם הדיג הספורטיבי בארצות הברית מישהו שלא שמע על פרנקי קאמינסקי וג'קי ראניון, צמד הברנשים זכו למעמד של ידוענים בקרב משליכי החכות ופורסי הרשתות. סוד הפופולריות שלהם נבע מההצלחה הפנומנלית שלהם בהתמודדות בתחרויות דיג שונות.
ואם תרצו דוגמאות, קחו למשל את אליפות הדיג הפתוחה של קליבלנד, במסגרתה הוקצתה שעה בלבד למשתתפים על מנת לתפוס את הדג הכבד ביותר. כאשר חזרו הצוותים אל נקודת ההתחלה והסיום, הם גילו את פרנקי וג'קי כבר במקום מנמנמים על כיסאות נוחים ומחכים לשאר המתחרים. הדג שתפסו הצמד שקל כ-17 ק"ג, הרבה מעבר למשקלו הממוצע של דג הקוד – בין 5 ל-12 ק"ג. כמובן שהם ניצחו בתחרות וזכו למענק ניצחון של 5,000 דולר.
וזו רק דוגמא אחת לעשרות התחרויות שבהן פרנקי וג'קי ניצחו בפער גדול. רווחיהם מהקריירה המוצלחת שעשו, הגיעו למאות אלפי דולרים והם הפכו למרצים מבוקשים בכל בית ספר לדיג ברחבי אמריקה. ציבור האוהדים שלהם הלך וגדל עם כל תחרות שניצחו וכל דג עתיר משקל ששלו מן המים. "איך אתם עושים את זה?" נשאלו פעם אחרי פעם, על ידי עיתונאים, מעריצים וקולגות. "ובכן, לא נראה לי שזה משהו שאפשר ללמד", הצטחק פרנקי, "זה פשוט מין הרגשה פנימית כזאת, היכן לעצור, היכן להשליך את החכה ומתי למשוך". "לדעתי מדובר בניסיון" ניסה להסביר ג'קי, "אנחנו פשוט עושים את זה כל כך הרבה שנים יחד, זה כבר בא לנו על אוטומט".
הספינה החלה לחרוק, כאשר התוצאות נהיו בלתי אפשריות. בתחרות הקלאסית לציד מפרשניים במיסיסיפי, השניים הצליחו לגרום גם לדייגים ותיקים ומנוסים ביותר, שכבר ראו דג או שנים בימי חייהם לזקוף גבה בחשד.
המפרשניים מתאפיינים בסנפיר גב מוארך המתמתח לפנים כמו מפרש – ומכאן נובע שמם. גופם מוארך והידרודינמי, הלסת העליונה מוארכת ודמוית חנית, בדומה לדג-חרב. משקלם הממוצע הוא 94 קילוגרם, לכן כאשר השתמשו במנוף הסירה, כדי להציג לשופטים מפרשן מסוג מרלין כחול במשקל של חצי טון זה כבר היה באמת מאורע חריג בכל קנה מידה.
ייתכן שהאירוע היה מסתיים בצקצוקי חוסר אמון ונחרות של חשד, אך הצמד גם נכשל בבדיקת הפוליגרף שהיא חלק שגרתי מתחרות שנערכת עמוק בים, ללא פיקוח צמוד. הכישלון בבדיקת הפוליגרף יחד עם החשד הציבורי, הביאו את מארגני התחרות להחרים מהם את סירת הספורט שהצמד זכה בה. אמנם בהמשך הם הגישו ערעור וטענו כי ניתן להיכשל בבדיקת פוליגרף, מסיבות של התרגשות ולחץ. הם דרשו לבצע בדיקה חוזרת, אך ענייני בירוקרטיה וחוסר עניין לציבור, גרמו לבקשתם להתמסמס.
מאז המשיכו פרנקי וג'קי לזכות בתחרויות, אך הם כבר לא זכו לתשואות ולמחיאות כפיים. טקסי הזכייה שלהם התאפיינו בדממה מביכה מצד הקהל שהופרה מדי פעם בקריאות "תבדקו אותם!" אקראיות.
אך הכל הסתיים ביום אחד בהיר בתחרות הסלמון הכסוף השנתית של אגם אונטריו בניו יורק. היה זה בצהרי יום בהיר שהתברך במשבי רוח קרירים, אך לא חזקים מדי ברמה שיהפכו את המים לסוערים מדי ויקשו על הדיג. עשרה צוותות יצאו לדרכם בניסיון למצוא את הסלמון הכסוף הכבד ביותר, בתקווה לזכות ב-50,000 דולר ובהערכת חבריהם.
לאחר כשעתיים אינטנסיביות חזרו הדייגים עם שללם וכל זוג בחר על סמך תחושתו חמישה דגים מתוך השלל, שעברו לשקילה על ידי צוות השיפוט. אף אחד לא הופתע כאשר הדגים של פרנקי וג'קי נמדדו בפער ממוצע של 10 קילו יותר ממשקל הדגים של הצוות שהגיע למקום השני.
אבל הפעם הקהל לא שתק, הוא דרש לקבל תשובות ומהר. לרוע מזלם של פרנקי וג'קי הבחור שהנחה את התחרות – ווילי גרין, היה שוטר בעברו והוא החליט לעשות מעשה.
ווילי שלף אולר לדרמן מקצועי מכיסו, פתח את הסכין וללא היסוס נעץ אותו בבטנו של אחד הדגים של פרנקי וג'קי. הוא פער חתך רחב בבטנו של הדג מהזימים ועד הזנב. את הרגע שלאחר מכן, אף משתתף בתחרות לא ישכח לעולם.
"לא נכון! יש לנו משקולות בדגים", צעק ווילי גרין, הוא הכניס את ידו לקרביו של הדג ופשפש כה וכה. הוא שלף מתוכו שלושה כדורי עופרת כבדים והמשיך לפשפש עד שהוציא ששה כדורים כאלה. ללא אומר הוא המשיך וביצע את אותה פעולה בשאר הדגים של צמד הנוכלים, מה שהוביל לתוצאות דומות: הדגים מולאו במשקולות וחתיכות דגים, על מנת לנפח את משקלם.
קאמינסקי וראניון עמדו שם על הבמה רועדים ונבוכים ולא הוציאו הגה מפיהם, בזמן שהמון מתחרים זועמים החל להתאסף סביבם: "תקראו למשטרה!" צעק אחד המתחרים. "זאת גניבה!" בינתיים, המארגנים ניסו להרגיע את הרוחות וביקשו מההמון להמתין למשטרה ולכוחות החוק על מנת שיעצרו את הבחורים.
לסיכומו של דבר, זכיותיהם של פרנקי וג'קי בוטלו רטרואקטיבית ובית המשפט חייב אותם להחזיר את כל כספי הזכיות אל מארגני התחרויות וכמובן שנאסר עליהם להשתתף בכל תחרות דיג שהיא בתחומי אמריקה.
***
לשקר, ממש כמו לדג, אין רגליים. סופו של דבר מרמה לצאת לאור ולהמיט כלימה על השקרן. בפרשת השבוע אנו רואים כיצד התורה חוזרת ומזהירה אותנו לדבוק באמות מידה של יושר והגינות, מכיוון ששקר ואפילו הקטן ביותר אין לו אחיזה במציאות וסופו של כל שקר להתגלות.
