סר צ'ארלס בוקנייט לא ציפה לשום דבר חריג באותו יום אפרורי ועגמומי. הוא חזר לביתו בתום עוד יום עבודה משעמם, דסקס מעט על מזג האוויר האפרורי עם ג'ק, שכנו הקשיש והכין לעצמו מספר פרוסות לחם קלויות עם מעט חמאה וכוס תה חזק. הוא התיישב בכורסה הירוקה והחורקנית שלו ועלעל בעיתון ה'דיילי טלגרף' בחוסר עניין. אלא שבדיוק כשהתחיל לקרוא נשמעו דפיקות בדלת. סר צ'ארלס הביט בשעון האורלוגין החורק שלו והופתע לגלות שיש לו מבקרים בשעת ערב מאוחרת כל כך.
הוא פתח הדלת ומולו התנשאו שתי חליפות מעצבים מגוהצות, מעליהן צמחו שני פרצופים מחויכים: "ערב נעים, סר בוקנייט", הם הושיטו יד חמימה ללחיצה. "נוכל להיכנס? אנחנו רוצים לשוחח איתך בעניין חשוב מאד". צ'ארלס משך בכתפיו. אמנם הוא לא ציפה לאורחים הערב, אבל מתוקף היותו ג'נטלמן נעים הליכות ומנומס הוא הזמין אותם להיכנס ומזג להם תה חזק והניח על השולחן צלחת עוגיות קוואקר. צמד הברנשים שלפו ממזוודות הג'יימס בונד שלהם תיקיות מסמכים ופרסו אותם על המפה המשובצת.
"שמי הורנס באדון, וזהו ג'ספר מק'נייף", הציג אחד האדונים את עצמו ואת חברו. "אנחנו נציגים של חברת יזמות הבניה והפיתוח סטנלי'ז. כפי שאתה בוודאי רואה סביבך האזור הזה של העיר מתפתח בקצב מואץ. רבי קומות מפוארים ומרכזי קניות מפותחים מחליפים את הבתים הפרטיים ואת בנייני הדירות הקטנים". הורנס עצר רגע משטף דיבורו, כדי לראות כיצד הדברים משפיעים על צ'ארלס. אך הלה שמר על פנים חתומות ולגם מהתה שלו בקול שליקה מבעבע.
הורנס המשיך: "הבית שלך יושב במיקום אסטרטגי, למעשה החברה שאנו מייצגים, סטנלי'ז מחזיקה בכל השטח סביבך. הבית שלך הוא החתיכה שחסרה בפאזל, במידה ויהיה לנו את השטח שלך ניצור רצף טריטוריאלי ונוכל להרים פה רב קומות מהגדולים במדינה. כולל קניון למטה, משרדי פאר באמצע ודירות יוקרה ופנטהאוזים למעלה". סר צ'ארלס הביט עמוק אל תוך התה שלו: "ממש סנדוויץ' נדל"ני…" הוא הפטיר ללא חיוך.
"ומה אתם רוצים ממני?" שאל ביבושת. "אנחנו רוצים להציע לך הצעה שלא תוכל לסרב לה!" ענה ג'ספר: "אתה יכול לחתום היום על מסמך שיקנה לך 5 מיליון לירות סטרלינג טבין ותקילין. תוכל לפרוש בשקט וליהנות מהפנסיה שלך בשקט ובנחת ללא דאגות". סר צ'ארלס המתין בנחת שהשניים יסיימו את הנאום המהודק שלהם וענה: "כאן במקום הזה שוכנת אחוזת בוקנייט כבר מעל שישה דורות, עוד לפני שסטנלי מייסד החברה המהוללת שלכם נולד. לא אני אהיה הבוקנייט שייזכר בהיסטוריה כאותו אחד שוויתר על האחוזה המשפחתית בעד בצע כסף".
החיוך נמחק באחת מפניהם של אנשי המכירות, אך הורנס התעשת מיד: "אני רואה שאתה איש עסקים קשוח ואני מכבד את זה. שים לב טוב באופן חד פעמי אני מכפיל את ההצעה. תחשוב על זה רגע, 10 מיליון פאונד! זה מדהים!" אך סר צ'ארלס לא השתכנע, הוא סירב לשתף איתם פעולה. הטונים עלו, החיוכים הפכו לאיומים ובסוף הערב הדלת נטרקה, לא לפני שהבטיחו לו כי הוא עוד ישמע מהם.
הימים חלפו והצטברו לשבועות שגם חלפו, חברת סטנלי'ז עשתה ככל שביכולתה כדי לגרום לסר צ'ארלס לעזוב. זה כלל תביעות, איומים, הבטחות ותחנונים, אך ללא הועיל.
ואז הגיעו הדחפורים והחלו לחפור, האבק מילא את חלל ביתו של סר בוקנייט וגרם לו לאסתמה חריפה. כאשר שיעוליו העמוקים כבר התחרו ברעש כלי העבודה, הוא הבין שהוא הפסיד בקרב על הבית ועליו להתפשר בקרב הזה, לפני שיפסיד את חייו וימות מאסתמה.
הוא ארז את מזוודותיו ופנה אל חדר המלון המפואר שחברת סטנלי'ז העמידה לרשותו. לא לפני ש'בירך' את עובדי חברת סטנלי'ז בזעם רב: "הלוואי שכל הפרויקט שלכם יירד לטימיון! בושה להוציא אדם מבוגר מביתו בעבור בצע כסף". הורנס וג'ספר שהגיעו לפקח על עזיבתו, ניסו להרגיע אותו, אך הוא הפנה אליהם את גבו והתעלם מדבריהם בהפגנתיות.
למחרת היום, בחדרו במלון, הוא שמע את החדשות ונחרד, הכתב דיווח כי לא פחות משלושה דחפורים ומנוף נבלעו בבולען אדיר מימדים שנפער באתר בניה בפאתי לונדון. סר בוקנייט אימץ את אוזניו כדי לוודא ששמע נכון, הכתב נקב בכתובת ביתו המדויקת. הוא המשיך ותיאר את הנס הגדול שאירע, כאשר דייר קשיש שדר במקום התפנה בסך הכל יום אחד לפני האסון וניצל ממוות בטוח.
מומחה שהובא לאולפן הסביר כי יסודות הבית כורסמו באופן עקבי במשך שנים, עקב רטיבות שלא טופלה. כך שכל המבנה עמד על כרעי תרנגולת ועמד לקרוס תחתיו כך או כך. ההבנה חלחלה אט אט אל מוחו של מר בוקנייט: אם חברת סטנלי'ז לא היו טורדים את מנוחתו ועוכרים את שלוות נפשו, רוב הסיכויים שהוא היה ממשיך לגור בבית בלי שמץ של ידיעה על המתחולל מתחתיו.
***
מגילת אסתר רומזת בתוכה את 'הגילוי שבתוך ההסתר'. מצד אחד שם ה' לא נזכר אפילו פעם אחת במגילה שהיא אחת מעשרים וארבעה ספרי הקודש המרכיבים את התנ"ך. ומאידך רצף המאורעות שבה שנראים בהתחלה כמו אוסף של נקודות אקראיות לא קשורות, מתחברים בסוף לחטיבה אחת של נס גדול שאנחנו חוגגים את היום.
ללמדנו, שגם כשהמציאות נראית לנו הפוכה, קשה ובלתי הגיונית, זה רק בגלל שאנחנו עדיין בשלב של ה'הסתר', אך יגיע הרגע שבו ההסתר יהפוך לגלוי, והשמחה הגדולה תפרוץ בעוצמה אדירה.