"סכום של 100 אלף יורו הופקד היום בתכנית חיסכון מיוחדת בבנק", הפתיע ראש עיריית טרנוב את התושבים בסיום נאומו לסיכום השנה החולפת, "בעוד חמש שנים תתחיל התחרות שנועדה לדרבן את צעירי עירנו להגיע למצוינות. הראשון שיתפרסם בכתבת שער בעיתון המרכזי ובכך יפרסם את העיר בה גדל – יזכה בכל הכסף!"
כחמש דקות לאחר סוף הנאום כבר החלו ארבעת שחקני הכדורסל הצעירים שגדלו יחד בעיירה הצ'כית הציורית להתווכח בלהט. "זה אומר שהגיע הזמן לעבור למגרש של הגדולים!" הכריז יורמן. "אנסה להתקבל לקבוצת נימבורק שכבר במשך חמש עשרה שנה אלופת המדינה, כך אני בטוח אתפרסם ואזכה בכסף!" ואילו פרנקו אמר את דעתו: "אני חושב שאלך על כיוון צנוע יותר ואנסה להתקבל לקבוצת ביניים כדי שאגיע איתה להישגים מפתיעים, התקשורת מעדיפה לפרסם כתבות על כאלו שמפתיעים ועולים מהליגה הבינונית לליגה הארצית!" אבל ג'רי צחק. "אתם תמימים, כדי להצליח באמת צריך לנטוש את הליגה הצ'כית הקטנה שלנו ולנסוע לשחק בחו"ל!" שלושתם חיכו למוצא פיו של תומס שחייך בביישנות ואמר: "אני חשבתי פשוט להקים קבוצה חדשה משלי!"
במשך שנתיים פנה יורמן שוב ושוב לבעלי קבוצת נימבורק בבקשה להשתלב בשורותיה ולאחר כל משחק שבו הפגין ביצועים מרשימים, שלח אליהם את צילומי הוידאו. ואז הגיע הטלפון המיוחל שבו הוא הוזמן לריאיון ומבחן כשירות. הוא סימן ביומנו כיום חג את היום שבו קיבל את התשובה שהתקבל לקבוצה, אבל מהר מאד התברר לו כי לשחקנים צעירים ומבטיחים יש קושי גדול לככב בקבוצה חזקה. השחקנים הוותיקים כעסו על המאמן בכל פעם שחשב שלא לשים אותם בחמישייה הפותחת או לצמצם את דקות המשחק שלהם ויורמן מצא את עצמו ברוב הזמן יושב על הספל ומתנוון.
פרנקו לעומתו דווקא קיבל הרבה דקות משחק. הוא שיחק בקבוצת 'סלביה פראג' והצטיין בלא מעט משחקים, אך הבין מהר מאד כי הקבוצה תתקשה מאד לזכות באליפות המדינה. התברר שיש בתוך הקבוצה עצמה סכסוכים פנימיים, שניים מכוכבי הקבוצה וגם המאמן כבר הגישו מכתבי התפטרות, אבל ההנהלה התעקשה להשאיר אותם עוד שנתיים עד תום החוזה והם נשארו בחוסר חשק וללא מוטיבציה.
גרי הצליח להגיע לחו"ל ולשחק בקבוצת 'אלבה ברלין'. היא אמנם לא זכתה באליפות בשנים בהן שיחק בה, אך היא הפגינה יכולות טובות והוא התקדם מאד מבחינת יכולותיו האישיות. אבל זה לא הספיק לו כדי לקבל כתבת שער, אך מבחינה מקצועית הוא בהחלט היה מרוצה. אבל לחיות במדינה זרה המדברת בשפה אחרת היה עניין קשה, לא נעים ואף מעיק. הוא החל למאוס בכך ולחשוב על חזרה לצ'כיה מולדתו.
מיותר לציין שלעומת חבריו תומס גילה עד כמה קשה לפתוח מועדון חדש. הוא התקשה לקבל תקציבים ולגייס שחקנים טובים ולמרות שניחן ביכולות ניהוליות מעולות וניסיונו האישי בכדורסל הביא אותו להובלה של הקבוצה וברור היה שהוא יכול להיות מנהל מעולה וגם מאמן מצוין אם רק יתנו לו את הסיכוי להוכיח זאת. אבל הקשיים הטכניים וחוסר שיתוף הפעולה מצד ראשי הליגה שלא רצו עוד קבוצות הביא אותו לתסכול גדול.
ואז הגיע הטלפון… זה היה ראש העיר לשעבר שבינתיים כבר סיים את כהונתו ופרש לגמלאות. "יורמן, יקירי. אתה זוכר כי הבטחתי פרס לראשון שיקבל כתבת שער ויפרסם את עירנו, נכון? אני חושב שאתה בכיוון הנכון, אך חסר לך משהו אחד בכדי להצליח". את אותה השיחה בדיוק קיים ראש העיר לשעבר גם עם שלושת האחרים. וכל אחד ואחד מהם שאל את ראש העיר המנוסה בדיוק את אותה השאלה: "מה חסר לי?" בשלב הזה, חייך לעצמו ראש העיר ואמר בנחת: "חסר לך שיתוף פעולה עם חבריך מהעיר. מחבורה מלוכדת הפכתם ללוחמים בודדים המפוזרים בכל עבר. חסרה לכם האחדות ביניכם!"
הדבר נפל על אוזניים קשובות מרוב תסכול. בסיומה של אותה שנה רכש ראש העיר את קבוצת 'סלביה פראג' ונתן למאמן ולשחקנים הממורמרים לעזוב אותה. "אנחנו נשאר רק עם מי שמעוניין להישאר ומוכן להילחם למען הקבוצה!" אמר בלהט. יורמן וגרי שמחו לעזוב את קבוצותיהם ולהצטרף לפרנקו חברם. שלושת החברים הוותיקים היו בחמישייה הפותחת של הקבוצה ותומס ידידם הטוב מונה למאמן הקבוצה.
כשנתיים מאוחר יותר, שנתיים שבהם השחקנים נהנו מכל רגע, הם התגבשו מחדש וגילו שוב עד כמה הם אוהבים האחד את השני ומתואמים ביניהם, שברה הקבוצה את רצף הזכיות של נימבורק ולקחה את אליפות צ'כיה. לאחר כתבת שער שפורסמה על ארבעת החברים, הפרס המיוחל חולק בין ארבעתם, במקום רק לאחד מהם – אבל גם ככה הסכום הזה כבר לא היה משמעותי עבורם. הם בעיקר נהנו להיות עם חבריהם הטובים ולפעול מתוך מכנה משותף אשר ליכד את כולם יחד לניצחון המכריע…
*
המן האגגי מנצל את הפירוד שבתוך עם ישראל, כפי שהוא אומר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד…" ונקודת התורפה הזו מאפשרת לו לגזור גזירה קשה ואכזרית שמאיימת על כולם. אסתר מבינה את הנקודה ואומרת למרדכי שהדרך היחידה שבה יצליחו לבטל את הגזירה היא "לך כנוס את כל היהודים", כי כשאנחנו מאוחדים הכוח שלנו הוא כל כך חזק עד שאין כוח שיכול עלינו.
