מיד כשהפציע אור ראשון של שחר, יצא מינג מארמונו של הקיסר והחל את דרכו אל הכפר נואדנג שבדרום סין, הסיבה ליציאתו המהירה והמוקדמת הייתה משלוח הבדים שקיבל הקיסר לפני מספר שבועות… אלא שבתוך משלוח הבדים הקבוע שהגיע לארמון נוספה הפתעה מיוחדת, לעגלה העמוסה בגלילי בד צבעוניים ויקרים, צורף הפעם גליל של בד משי רך ונעים במיוחד, אריג קל ואוורירי עם מראה נוצץ ויקר. הקיסר שהתלהב מבד המשי החדש החליט שמעכשיו כל הבגדים שלו יוכנו אך ורק מהבד היקר. וכך נבחר הכפר המנומנם שאליו נשלח מינג שהיה אחראי על בדי המשי של הקיסר – כדי להפוך אותו למקום הייצור המרכזי עבור המשי המלכותי החדש.
השמחה וההתרגשות בכפר עלתה על גדותיה, כאשר הם שמעו ממינג על התפקיד החדש שבו זכו. כבר באותו יום החלו התושבים להשקיע זמן ומחשבה במטרה ללמוד כיצד להפעיל את הייצור המורכב והרגיש של המשי. ולאחר מספר חודשים של עבודה מאומצת יצא מינג בדרכו חזרה לארמון כשאיתו עגלה עמוסה במשלוח הראשון של גלילי משי צבעוניים בשביל הקיסר.
גם אחרי שעזב מינג, נמשכה העבודה בכפר במרץ, ואחת לכמה חודשים היה יוצא משלוח נוסף לארמון הקיסר שהיה מרוצה מאוד מעבודתם של תושבי הכפר ודאג להעביר תשלום מכובד לתושבים. עם הזמן החל הכפר הישן להתחדש ולהתבסס. תהליך ייצור המשי הפך להיות מהיר ומדויק יותר, עם פחות טעויות ובזבוזים – מה שנתן לכפר הקטן את האפשרות לספק את הבד היקר גם בשווקים שבהם עבר המשלוח בדרכו לארמון. כך שעם הגעת הבד החדש למקומות נוספים הביקוש למשי גדל משמעותית, ואיתו כמובן גם ההכנסות לכפר. עד שתוך שנים ספורות הפך הכפר נואדנג למעצמה לייצור משי והבדים שייוצרו בו נשלחו לכל רחבי סין הגדולה.
אלא שדווקא אז, כשהכל נראה מושלם, דברים החלו להתערער…
בסיומו של עוד יום עבודה ארוך, יאנג – שהתמנה לאחרונה לאחראי על פס הייצור הראשי במפעל המשי של הכפר, עשה את דרכו חזרה לביתו יחד עם חברו צ'או. "זוכר איך זה התחיל?" שאל יאנג. "אף אחד לא דמיין לעצמו שנהפוך להיות מעצמה של משי", נאנח יאנג בסיפוק. "כן…" אמר צ'או. "אני מקווה שהמנהל החדש של פס הייצור לא יאכזב…" התבדח צ'או כשהוא מחייך לעבר חברו יאנג שלא כל כך אהב את ההתבדחות על חשבונו והשיב בתקיפות: "המנהל החדש הזה, הוא הסיבה היחידה להצלחה הגדולה של המפעל", הרעים יאנג בקולו לעבר צ'או ההמום. "בלעדיו לעולם לא היינו מגיעים להצלחה שלנו ואם משהו לא מתאים לאחד מהעובדים…" הוסיף יאנג עוד כמה שיעולים שאי אפשר היה להתבלבל בכוונתם. "הוא מוזמן לעזוב את המקום!" סיים יאנג בתקיפות ופנה לביתו כשהוא משאיר לבדו את צ'או ההמום.
למחרת כשהגיע צ'או למפעל הוא עדיין היה נרעש מהשיחה בינו לבין יאנג אמש. אך כשניסה להגיע לחדרו של יאנג כדי ליישב ביניהם את ההדורים, הוא נתקל בעוזר החדש של יאנג שהודיע בקרירות כי המנהל החדש לא יבזבז את זמנו על שיחות עם פועלים פשוטים ופקד עליו לחזור לעבודתו. עד סוף המשמרת כל העובדים בפס הייצור הספיקו לשמוע מצ'או על היחס המזלזל מהמנהל החדש. מכריו של יאנג צידדו בו ותקפו את האמירה של צ'או, לעומת זאת חלק מהפועלים יצאו בחריפות כנגד יאנג ודרשו לפטר אותו מתפקידו החדש. המהומות התרחבו והמשיכו לאורך כל אותו היום כשהן סוחפות את כל העובדים במפעל להאשמות הדדיות וזלזול אחד בשני. עד שבסוף אותו היום כולם היו מסוכסכים עם כולם.
מכאן, הדרך לפגיעה באספקת הייצור של המפעל הייתה קצרה. כבר בסוף אותו שבוע המפעל לא עמד במכסות הייצור מה שגרם לעיכוב באספקה ולחובות למפעל. לאחר כמה חודשים של גרירת רגליים לא נותרה ברירה וייצור המשי במפעל הושבת. תוך זמן קצר הכפר המשגשג והמצליח הפך לכפר מחולק ומסוכסך, מוזנח וירוד. השמחה ואיכות החיים נעלמו מפניהם של התושבים והם חזרו במהרה למציאות קשת היום שהייתה להם קודם ההצלחה הגדולה. תושבי הכפר נפוצו לכל עבר במטרה לחפש מקורות פרנסה חדשים והידע הייחודי שנצבר בכפר על ייצור המשי הלך ונעלם.
המחסור במשי, שהורגש בכל רחבי סין, לא פסח על ארמונו של הקיסר. אחרי ששמע הקיסר על מה שארע בנואדנג, הוא הקפיד להמשיך ולהתעדכן מידי שבוע. הוא חיכה לשמוע שהסערה בין התושבים חלפה ושהם חוזרים להתנהל ביניהם בצורה אחראית ומכבדת. כשהגיעה סוף סוף הידיעה המיוחלת לארמון, יצא שוב מינג בהוראתו של הקיסר אל הכפר נואדנג שבדרום סין כדי ללמד מחדש את סוד ייצור המשי ובכך לתת לתושבים הזדמנות נוספת לחיות חיים מלאים ושמחים, ללא מחלוקות וסכסוכים שהורידו את ההשקעה הגדולה של תושבי הכפר לטמיון…
*
בשבוע הקרוב נציין את ל"ג בעומר, היום שבו נפסקה המגיפה שבה מתו תלמידי ר' עקיבא אחרי שלא נהגו כבוד זה בזה. המגפה הקשה גרמה לירידה בלימוד התורה בעם ישראל, והתורה כמעט ונשתכחה. ביום ל"ג בעומר אנחנו מציינים גם את יום הילולת רשב"י שנשלח אלינו אחרי המגיפה הנוראה כדי להחזיר את סודות התורה כדי שלא ישתכחו וילוו אותנו לאורך שנות הגלות עד לגאולה השלמה. והיום המיוחד הזה מזכיר לנו להוסיף ולהתחזק באהבת חינם ובכבוד הדדי, כדי שלא תשתכח מאיתנו חלילה תורת חיים.
