לצלצל בפעמון

איש עני התארח על שולחנו של אדם עשיר מאוד יחד עם חבורה נוספת של אביונים, בערב מיוחד שנערך לכבוד שמחת החתונה של בתו.
במשך הארוחה ישב בעל הבית כשבידו פעמון גדול ויפה, ובכל פעם שהיה מצלצל בפעמון, משרתים לבושים בבגדים יפים היו מכניסים שפע מטעמים.
בסיומה של הארוחה המפנקת והמיוחדת הכריז בעל הבית כי כל אחד מהאורחים רשאי לקחת לו חפץ אחד מהשולחן כמזכרת, מתנה. כפות ומזלגות מזהב, כוסות קריסטל, כוסיות כסף ועוד… כולם יכולים לקחת מה שהם רוצים, אבל רק חפץ אחד.
הבחור שלנו ידע מייד מה הוא בוחר. הוא קפץ על הפעמון.
כשהגיע הביתה הוא סיפר לאשתו שכל הבעיות שלהם נפתרו, ומעכשיו לא יחסר להם כלום.
הוא התיישב בראש השולחן וצלצל בפעמון, ממתין למשרתים שיגיעו בהמוניהם ויגישו מטעמים למשפחתו הרעבה.
הוא עדיין מצלצל…
***
בראש השנה אנחנו אוכלים מגוון של סימנים מיוחדים. תפוח בדבש – שתתחדש עלינו שנה מתוקה. רימון – שירבו זכויותינו כרימון. ועוד…
אפשר לטעות ולחשוב שהדברים האלו שאנחנו אוכלים הם הקטע המשמעותי של השנה החדשה, ואם רק נקפיד ללעוס היטב את התפוח עם הדבש, ונוסיף עוד קצת דבש לקינוח, תהיה לנו שנה ממש מתוקה.
אבל זה לא כך. כל הדברים שאנחנו אוכלים הם רק 'סימנים'. הם נועדו להזכיר לנו מה אנחנו באמת רוצים. אבל הם לא הדבר בעצמו.
הם משמשים כפעמון שתפקידו להסב את תשומת ליבנו ושבאמת נתגייס לקראת השנה החדשה ונעשה את כל מה שאנחנו צריכים לעשות כדי שזו תהיה שנה טובה ומתוקה.
אם נמשיך לעשות את השטויות שעשינו עד כה, אם נתעצל ולא נזוז כדי להשתנות באמת, איך תהיה לנו שנה טובה?! אם נישאר מלאים בתלונות ומרירות, איך תהיה לנו שנה מתוקה?! ואם לא נטרח לעשות מעשים טובים, איך נהיה מלאי מצוות כרימון?!
אבל אם נתבונן במה שהסימנים באים להזכיר לנו, ונתעורר יחד עם קולו של השופר הקורא לשיפור, נגלה שהשנה יכולה להיות באמת מתוקה מדבש.
שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה. כתיבה וחתימה טובה עם כל הסימנים.