דוד יצא מביתו שמח בחליפה החדשה שרכש במיטב כספו. דקות ספורות לאחר מכן הוא עבר מתחת הבניין של מר כהן, שהחליט לעשות ניקיון יסודי במרפסת שלו ולפנות ממנה את כמויות הבוץ והלכלוך. הוא חיבר צינור מים גדול והמים זרמו בעוצמה מהמרזב שצמוד לקיר הבניין והתיזו על חליפתו החדשה של דוד בוץ וטינופת. בעוד דוד המום ומבויש, מנסה לחשב את צעדיו, הוא הבחין בילד שעבר במקום, החליק על הבוץ שזרם על המדרכה ונקע את רגלו. הילד ישב בתוך הבוץ והתפתל מכאבים.
דוד ראה בחוסר האחריות של מר כהן רשלנות פושעת. הוא טיפס למעלה והבהיר למר כהן בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שהוא ואביו של הילד שנקע את הרגל כתוצאה מהשטיפה שלו, יתבעו אותו על הנזקים. מר כהן גמגם בקשת סליחה ואמר: "אני לא חושב שאני חייב לכם משהו, גם ככה כל הרחוב מלא בבוץ ואין סיבה שלא אוסיף עוד קצת בוץ מהמרפסת שלי…" האם לדעתכם הטיעון שלו הגיוני? האם הוא יצטרך לשלם לדוד על הנזק שנעשה לו או לילד על הטיפול בנקע שנגרם לו מהבוץ?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף כ"ח עמוד א', דף ל' עמוד א' בדין: 'השופך מים ברשות הרבים'. וגם בדף נ' במחלוקת 'רב ושמואל'.
תשובה לשאלה 'הגנב הפחדן' (שאלה מס' 782):
תקציר השאלה השבועית: באחד הימים הגיע מוטי לביתו ושם לב שהדלת פתוחה. הוא נכנס הביתה בזהירות ומייד הבחין בפורץ שזינק החוצה מהחלון בבהלה למראהו. מרוב בהלה נפלה לו מהכיס מעטפה תפוחה ובתוכה עשרת אלפים שקל. מוטי הרים את המעטפה ולא ידע מה לעשות בה. ברור לו שהכסף לא שייך לו. מצד שני, ברור לו שהגנב לא יחזור לבקש את הכסף מהפחד שהוא יוסגר למשטרה. מצד שלישי, אולי המעטפה הזאת שייכת למישהו אחר והיא נגנבה ממנו? מה אתם מציעים למוטי לעשות בכסף?
תשובה בקצרה: כפי הנראה, רוב הסיכויים שגם הפורץ והאדם שממנו נגנבה המעטפה התייאשו ממנה, ולכן המעטפה עם הכסף שייכת למוטי.
תשובה בהרחבה: לפני שאנחנו מדברים על המקרה עצמו, חשוב להדגיש שגם במעטפה עצמה יש סימן ברור. בוודאי אם הגנב או בעליה האמיתיים של המעטפה היו יכולים לבוא ולתת סימנים עליה, הם היו מקבלים את הכסף בחזרה. ולמדנו להלכה שבדבר שאבד ויש בו סימן חייב להכריז, כיוון שאדם אינו מתייאש. אבל אצלנו מדובר במקרה שונה, כיוון שהגנב מתייאש מראש מהמעטפה משום שיש לו חשש שהוא יוסגר למשטרה. ולמדנו בהלכה (שולחן ערוך 'חושן משפט', סימן רנ"ט סעיף ד') שייאוש דינו כהפקר, ולכן במקרה כזה המעטפה נותרה ברשותו של מוטי וחצרו קנתה לו את המעטפה, והוא יכול להשתמש בכסף.
מה הדין במקרה שהמעטפה שייכת בוודאות למישהו אחר?
מצאנו בהלכה שסתם גנבה נחשבת כייאוש בעלים, כיוון שאדם שנגנב לו סביר להניח שהתייאש מהחפץ כיוון שאינו יודע מי גנב לו את החפץ (סימן שס"ח, סעיף א'). להבדיל מגזלן, ששם הוא יודע היטב מי גזל ממנו את החפץ ואינו מתייאש מהחפץ ומקווה שיחזור אליו בחזרה. ולכן, כיוון שהמעטפה נגנבה ממישהו אחר ואותו אדם אינו יודע מי גנב אותה ממנו, הוא התייאש ממנה. מכיוון שהפורץ עצמו התייאש מהכסף, מוטי זכה בכסף והוא יכול להשתמש בו לצרכיו האישיים.
